יום רביעי אסיפת הורים של אפרתו'ש שלי בכיתה ז'.
ביום של אסיפת הורים אני נושאת עינים לשמים ומתפללת פעמיים:
אנא ה' הושיעה נא שלא אתבייש, אנא ה' הצליחה נא שלא אתייבש.
כן זה לא פעם ראשונה ומה שלא יהיה כל שעה שקבעו לי להגיע תמיד המתנתי והמתנתי.
הפעם הוזמנתי לשעה ארבע וחצי בין הערבים, אז כבר שמתי בתיק ארוחת בינים (גם להתייבש וגם לרעוב…??).
הבאתי בייביסיטר מסורה וחמה שתדאג למקלחות וארוחת ערב טעימה.
ושתשכיבם לישון עם דמדומי חמה לאחר סיפור וקריאת שמע.
כן יצאתי בבטחה אל בית הספר של אפרת.
ובפרוזדור- שלש אִמהות ממתינות וקולם נשמע ברמה, שיחה קולחת ביניהן מעניין על מה המהומה.
כיהודה בן גרים בשעתו… ישבתי בצד והאזנתי בדממה.
תוך שלש דקות הדברים הובהרו מחנכת הכיתה – וזו לא הדמות שלה הם ציפו.
שלש אִמהות הן ישבו שם: גברת נתקוני, גברת קוטר, וגברת שולטוביץ.
ותפתח גברת קוטר את פיה ותאמר: המחנכת הזאת ממש מזעזעת, בנפש הבנות איננה נוגעת.
אין לה הבנה בגיל ההתבגרות, כותבת על הלוח ומוחקת במהירות.
כל דבר מענישה וקשוחה מאוד.
ורגע… יש לי עוד…
גברת שולטוביץ עוצרת את שטף דיבורה ויוצאת בהצהרה ברורה… לא יקום ולא יהיה.
כעת כשאכנס במקום שהיא תספר לי על ילדתי, אבהיר לה היטב את עמדתי:
אם המורה הזו לא משתנה, לא אמתין עד סוף השנה.
היא תקבל ממני הדרכה והיתה לנו הרווחה…
גברת נתקוני שומעת: למצב היטב אני מודעת, אם כן המצב בלתי נסבל, היינו פה וחסל…
בתי עוברת למסגרת אחרת.
ואני יושבת בצד ושומעת את שלשתן, בודקת את הרעיון שעולה מכאן.
מי שתקרא היטב את תוכן הדיבורים, תבין במה הדברים אמורים.
כל מציאות בחיים שמתנגשת עם החלומות שלנו, עם הצפיות שלנו, יוצרת לנו קונפליקט.
יוצרת לנו פער בין הרצוי למצוי, ובנקודת הפער ניתנת לנו בחירה כיצד להתמודד.
שלשתן האִמהות האלו מייצגות 3 סוגי בחירה, שלרוב מי שבוחרת אפשרות אחת היא תבחר בה בכל קונפליקט בחייה:
גברת נתקוני כשמה כן היא, מייצגת את אלו הבוחרות לנתק ולהתנתק.
הן ממהרות לעזוב, להתפטר, לישון מתחת לשמיכה, לנתק את הטלפון, לנתק קשרים, להתנתק מבן הזוג, וירחם השם גם להתנתק מהחיים.
גברת קוטר גם היא כקודמתה שמה מייצג את כל מהותה.
כל מציאות שלא מסתדרת, היא כך מקטרת, והסביבה ממרמרת.
היא לא תזוז צעד ושום שינוי לא תעשה אף לא בחלום, אך כמו תחביב זה נהיה לה לקטר כל היום.
והגברת שולטוביץ מייצגת אישית את אפשרות ההתמודדות השלישית.
שולטת ומתקוממת על כל מציאות שעליה מאיימת, היא תקבע ותשנה לזולת את התפיסה, ואם לא יכנס ויסגר בתוך הקופסא.
הרצון לשלוט אצלה הוא בעבר הווה עתיד ולכן היא במתח נוראי מתמיד.
סוף סוף הגיע תורי למחנכת להיכנס. בסיום הפגישה יצאתי עם גליון ציונים נאה במיוחד ומילות ההערכה שחיממו את לבי.
כשחזרתי לביתי, החמאתי לאפרת וסיפרתי לה שביעות רצוני.
לא חלף זמן, ודפיקות עדינות נשמעו בדלת. חיים בעלי נכנס אל הבית ואני הראיתי לו בהתלהבות את הגליון ציונים וחלקתי אתו את אשר סיפרה המחנכת.
חיים הביט והפטיר לעבר אפרת: יופי תעודה טובה ונימת קולו כמפקד בצבא.
תחמיא לה יותר, לחשתי לעברו, זה מה שיש לך לומר לה.
'אמרתי לה שזה יפה והיא כבר הבינה, מה עוד צריך להוסיף…'
חבל, חשבתי לתוגת לבי, תמיד חלמתי על בעל מחמיא – מפרגן, למה הוא לא כזה??…
ושוב פעם אנחנו מוצאות את עצמנו בנקודת הפער בין הרצוי למצוי, היכן זה עוד פוגש אותנו? היכן לא…?
פנטזתי שהבן זוג שלי יהיה כן וקיבלתי משהו אחר.
חלמתי על ילד כזה ויצא משהו אחר.
קִוינו לעבודה כזו ומצאנו משהו אחר.
רציתי שחמותי תהיה … ובסוף היא…
מן הסתם כל אחת מהקוראות סימנה וי [V] אחד או שנים במשבצת המתאימה…
אז מה? יש אפשרות בחירה רביעית שהיא הכי ערכית, הכי יהודית, כל כך מקשרת, לבורא יתברך מחברת.
והיא נקראת לחיות עם המציאות – ובהגדרה נוספת לשחות עם הזרם.
את בים של נסיונות… מתמודדת במשברי הגלים…
את שוחה ועליך להגיע אל חוף המבטחים, אל תילחמי בגלים הם חזקים ממך, אל תתייאשי ותיכנעי, גם אל תקטרי בלי סוף ומעשיה תימנעי!
תארי לך קוראת יקרה שמודיעים לך על הפסקת מים במשך 2 יממות ויש לך רק דלי אחד מלא מים, בוודאי תשכילי להשתמש בתבונה בכל כוס של מים שיש ברשותך.
כך הוא הדבר אצלך!! הקב"ה נתן לך כחות אנרגיות בכמות וברמה מסויימת.
חבל שתנצלי אותם במקומות לא נכונים ותמלאי אותם ברעל ובשאר חומרים מזיקים.
אם יורדות לנו דמעות ננצלן לתפילה.
אם השני לא חושב כמונו נעבוד על הכלה.
אפשר לפתח שיח מבין, לנסות לבוא לקראת ואז כל המציאות תשנה מבט.
ובכלל לראות חיובי מכל מצב קיים, לגלות בי עוד יכולת ועוד כח חבוי נעלם.
אומר רבי ישראל אברג'ל שליט"א, יש כניעה ויש הכנעה.
כניעה זה ייאוש, איבוד תקוה.
הכנעה – לקבל באהבה להודות לה' על הטוב ולחכות באמונה.
והכחות שנכתבו למעלה הם הדרך להגיע להכנעה, לשחיה הנכונה עם דרך החיים.
וזה מזכיר לי את אשר מסופר בגמרא (יבמות קכא.): רבן גמליאל הפליג בספינה וראה לפתע ספינה טובעת בים.
רבן גמליאל ידע שרבי עקיבא נמצא בזו הספינה והצטער מאוד בחושבו שרבי עקיבא טבע.
הגיע רבן גמליאל אל החוף ומצא את רבי עקיבא, שאלו: 'בני מי העלך מן הים?' כלומר, איך הצלחת לשרוד ולהגיע אל החוף?
אמר לו רבי עקיבא: 'על כל גל וגל הורדתי את ראשי ונתתי לו לעבור'
אח!! איזו עוצמה יש בזו האפשרות, איזה מכרה זהב מתגלה בזו הבחירה לכל התמודדות.
לוּ היו ניצבים לפניך ארבעה בתים וכל בית מייצג בחירה אחת מהנ"ל…
היכן היית רוצה שילדיך יכנסו? היכן היית חפצה שילדיך יגדלו?
התשובה היא ברורה.
בהצלחה בבחירה!!