למישל הייתה חנות בדים בעירו
והנה לידו פתח חנות בדים גם חברו
מישל בא לרב להתלונן על מצוקתו
שחברו המתחרה גוזל את פרנסתו
שאלו הרב: 'האם נסעת פעם בעגלה?'
'ודאי' – ענה מישל ולא הבין את פשר השאלה
המשיך הרב – 'וכשיצאתם מן העיר וצמא היה הסוס
האם התירו העגלון והביאו לנהר ללא היסוס?'
'ברור! מה השאלה?' הוסיף מישל להתפלא
'ומה הוא עשה כשהוריד ראשו למים אנא גַּלֵּה'
'הוא לא שתה מיד
כבר אזכר רגע אחד…'
'אני אזכיר לך' – אמר הרב 'בטש במים ובעט ברגליו'
'אהה נכון… ומה בכך, יסביר לי הרב?'
'לפני שאסביר אתה יודע למה כך הוא מתנהג
כשהוא מתכופף למים הוא רואה את בבואתו וממש דואג
הוא בטוח שעוד סוס עולה מהמצולות אל תוך שטח מימיו
ואז הוא חרד שחלק מהמים יעברו אליו
לכן הוא בוטש במים ומסלק את הסוס מהנהר
וכל המים כעת מלאים בבוץ ועפר'
אז מה יצא?
שהוא גם נלחם בסוס המשתקף שכולו דמיון
וגם פחד שיגמרו המים הקיימים בשפע ובששון
ולבסוף שתה גם מים עם בוץ ועפר
מישל כעת הבין את המסר והאיום מלבו הוסר
ובאמת מה צריך לבקש מה' יתברך
שתמיד יהיה בנהר שלנו מים והם יהיו טובים ובשפע עצום כל כך
