פעם ישבו חבורת חסידים
לרבי מנחם מנדל מהורודוק ,היו הם תלמידים
גם בעל התניא ישב אתם
יחד חזרו על דברי התורה ששמעו מרבם
כמה פעמים שיננו את דבריו
התבשמו מתורתו בעונג רב
מתוך דיבורי האמונה שבהם היו שרויים
קם אחד החסידים והשתפך בפני החברים –
"חולה אני במחלה נדירה וקשה
הרופאים לא מצאו לי מזור ,לכן יש לי בקשה
אנא ברכוני לרפואה שלימה לאלתר"
כך סיים דבריו בבכי מר.
.
החסידים חלקם גיחכו בקול
"מה לנו לברך ומה בכח ברכתנו לפעול"
וחלקם רעמו עליו : אצל גדולי הדור נמצאת הארוכה
ורק מהם יבקש הוא ברכה
אך החסיד החולה ,אליהם לא שת לבו
והמשיך להתחנן ממעמקי קרבו
שיברכוהו ברכה
והוסיף החסיד ובכה ובכה
כשחבריו ראו כי בכיו גבר
ניגנו לו בפה מנגינה שהכירו מכבר
המנגינה אט אט אותו הרגיעה
ורבי שניאור זלמן התחיל לחזק ולהנביע
"אחי ורעי! האם שכחתם את הפיתקא
שמשמי שמים על הבעל שם טוב נחתה
וכך נאמר – 'מה שהתוועדות חסידית יכולה לפעול
המלאך מיכאל איננו יכול'
כשנזכרו החסידים בזו הפיתקא ,באלו הדיבורים
התלהבו בשלהבת אש והתחברו באהבת רעים
וכאיש אחד ניגשו לברך את אחיהם החסיד:
'רפואה שלימה ובריאות איתנה בהווה ובעתיד'.
פרשת ויקהל מגלמת בתוכה את סוד האחדות
הקב"ה משפיע ומיטיב כשהוא רואה אהבה והתלכדות
ממש כדרך משל של אב
הרואה את ילדיו רבים ונרגנים ,וזה לא מוצא חן בעיניו
אז הוא מנסה בשיטות חינוך אחרות
ופתאום הוא מתחיל לקצור פירות
ילדיו מתאחדים, יחד פועלים
מוותרים, מחייכים, ואהבה אחד לשני מגלים
האב מסתכל עליהם ומתפעל
ומרוב שמחה קונה להם את כל מה שרק חלמו לקבל
נו ,,אחרי משל כזה חזק
המסר בלבנו חייב להיות נחקק.!
