מוט'ל הסוחר נסע למדינה רחוקה לקנות סחורה יקרה
ידע מוט'ל שכשיעבור בגבול יצטרך לשלם מכס רב עבורה
מה עשה? שכר עגלון והטעין על העגלה את סחורתו
אותה כיסה בירקות שונים שלא יגלו מה יש באמתחתו…
העגלון התחיל את הנסיעה אחרי שקיבל את שכרו כנדרש
ומוט'ל כל הדרך נוסע בחשש:
מה יקרה אם השוטרים בגבול יגלו את ההברחה
הם יחרימו לי הכל ויקנסוני כהלכה
אפסיד הכל… ואולי יקחו אותי למאסר…
כך כל הדרך, פחד, הצטער ובהאשמות נִתיָיסַר
העגלון לעומתו נסע כל הדרך בבטחה
אני את כספי קיבלתי – לא קשורה אלי ההברחה
גם אם את מוט'ל יתפסו ויעצרו…
הרי שאותי לביתי ישחררו…
אך כשהגיע אל הגבול… השוטר אותם עצר בפקודה מיידית!
חיפש, חיטט, ומצא את הסחורה, את התגלית.
כמובן שמוט'ל החויר
ואת כל ההשלכות התחיל במוחו להעביר
או אז גם העגלון החל להזיע בפראות זיעה קרה
"אולי גם אותי יגדירו כשותף לעבירה
ויחרימו את סוסי ועגלתי
ואז מה תהא עם פרנסתי…
אבל הסוס… לא החויר ולא הזיע
אפילו עפעף לא הניד, לא הניע
אל מול השוטר עם פניו החתומות
נשאר אדיש גם למול הקנס וההחרמות..
את המשל הזה סיפר רבי שושן הכהן
ובנמשל נבאר למה הוא התכוין:
פעם בעבר היו האנשים יראים כל השנה
חוששים מכל עבירה שנכשלו, מכל פעולה לא הגונה…
לא רצו לשאת על לבם 'הברחות אסורות' למיניהם
לכן שבו בתשובה כל ימיהם…
הם ממש כמו מוט'ל הסוחר
שכל הדרך פחד ועל חטאו הרהר…
אך יש כאלו שכל השנה נכנסים לשלווה כמו העגלון
אבל מיד כשמתחיל אלול ושופר ראשון נשמע מהחלון
או אז הם מתחילים לחשוש, לרעוד…
מה יהא עלינו בידינו הברחות רבות מאוד…
והעיקר שלא נהיה כמו אותו סוס שלעגלה מחובר
אדיש, ולא מרגיש גם שהמשפט הגיע כבר
לפחות נתאמץ וכמובן נרבה בתפילה
שלא נהיה כמו הסוס הרתום לעגלה
אדישות, שלווה זה יכול להיות נעים
אך לא בימים הנוראים…
נחשוש כל רגע, נחשבן ונסלק הברחה אסורה
נבקש שכף המאזנים לטובתנו תוכרע.
