דן בן נקי וצדיק להוריו
מַרְוֶה הוא נחת למשפחתו – תפארת לאחיו
כולם הכירו את משפחת פיניש החשובה
ובפרט על דן תמיד דיברו לטובה
אך דא עקא במהלך תקופת התבגרותו של דן המיוחד
הוא התמודד קצת במסע… ולאט לאט נפל… מעד
ההורים ניסו בכל דרך לחזק
ודן ניסה בכל מחיר לנתק
הסערה בנפש גברה על השכל והחכמה המבריקה
ודן החליט לעזוב להודו הרחוקה
שם טייל וניסה לחפש את עצמו
שנים שהוא שם עם כולם… ומשפחתו בל עימו
יום אחד אחרי שנים שהוא עדיין בהודו – חניון מסעותיו
הוא פגש מכר מהארץ שגר בשכנות עם הוריו
התעניינו דן והמכר אחד בשלום השני ופניהם מאירות
שאל דן את המכר מה שלום הוריו ומשפחתו האם הכל כיאות
ענה לו המכר: משפחתך? שלום להם וטוב
והוריך… אתה יודע שאני גר בשכנותם ממש קרוב
ואספר לך סוד… זה כבר שנים בלילות ויהא לבך בי בוטח
דלת ביתם לא ננעלת בכלל עם מפתח
'באמת? למה מה הענין
לא לנעול… זה לא מסוכן'?…
זה לא מעניין אותם… את דלת ביתם שנים הם לא נועלים
לבואך… יום יום… הם מייחלים…
לכן הם לא נועלים… שאם לילה אחד תחליט לשוב לביתך
פשוט תפתח… ותיכנס בשמחה
תפתח… מחכים לך…
דן שמע… כולו התבלבל ולא ממש האמין לדברי המכר
לכן כרטיס טיסה רכש לארץ – לבדוק את אשר נאמר
הגיע בלילה לשכונתו… עלה לקומת ביתו…
לחץ על הידית – אכן פתוחה היא דלת דירתו
שפשף הוא את עיניו וניגב לְחָיַיִם רטובות – נפעם מהעובדות
חזר להודו – והפעם לארגן מזוודות…
הוא חוזר לביתו להורים שפותחים לו דלת כבר שנים
ומכיון שהדלת פתוחה – הוא נכנס ונשאר בפנים…
הימים שבהם אנו נמצאות – ימים של קרבת השם
אפשר לחוש זאת באויר, ואכן מוטבע הרושם
הנפילות שלנו, הכשלונות וגם החוסר חשק להתחזק
נותן לנו אישור לא להתקדם ואפילו להתנתק…
חלילה…! שלא ניתן ליצר הרע בכלל לשמוח
'פתחי לי אחותי רעיתי' – דלתי תשובה פתוחים – להאמין ולבטוח
אפשר תמיד לשוב ובעיקר באלול
הדלת סגורה אך זה לא נעול…
לדפוק – כי הלב דופק ומתעורר ומעורר לתשובה
לפתוח – כי ימינו פתוחה לקבל אותך באהבה.
