מעשה שהיה בתקופה נושנה
בזמן מלחמת העולם הראשונה
יהודי אחד נקרא לו ידידיה
ברשותו מטבע נדירה בשוויה
'נפוליון הזהב' – זהו שמה
יכולה היא לפרנס משפחה במשך שנה שלימה
ידידיה הניח המטבע למשמרת מעל הארון
יום אחד הבחין במטבע, בנו הקטון
כיאה לגילו של הילד לא הבחין בין מטבע זהב למטבע נחושת
לכן ,לקח אותה למכולת בלי בושת
קנה לו ארטיק ושילם למוכר
'זה מחירו של ארטיק… מטבע! ולא יותר'
ידידיה חוזר ומעביר מעל הארון את היד
הוא לא מוצא את המטבע … הוא ממש נחרד…
מברר עם אשתו בירור מעמיק
ומגלה שבעבור המטבע נקנה ארטיק
האשה רצה בבהלה למוכר וצעקה עליו:
'אין הגדרה אחרת אתה פשוט גנב!
תמורת ארטיק קיבלת נפוליון זהב...'
המוכר לא התרגש מהאשה ומצעקתה
והבטיח שקיבל מהילד מטבע פשוטה
אך כרגיל כשיש צעקות ברשות הרבים
זה מושך לשם לקוחות רבים
והם שמעו על הענין
והחלו לדון אם המוכר אכן גנב ושקרן
לדין תורה המוכר גם הוזמן
ולהישבע היה מוכן
אך ידידיה העדיף למחול על הענין
העיקר שלא לשקר תהיה שבועתו
השמועות נתרבו והוסיפו צער לבושתו
בכל מקום כבר התלחששו עליו
חלק 'הגדילו לעשות' ביותר
ולא שלחו את ילדיהם לקנות מזה המוכר
כך בנוסף לבזיונות והבושה
פרנסתו הידלדלה ונהייתה קשה…
לאחר המלחמה קרה דבר מפתיע
לידי ידידיה מברק דחוף הגיע
מברק מיהודי בשם אהרון
שסיפר על אותו יום שנרשם לו אות קלון
בו פגש את בנו עם מטבע הנפוליון
ובזריזות ידים, החליף עמו את הנפוליון בסתם מטבע
כעת הוא חזר בתשובה ומשיב הגזילה לבעליה…
אמורנה לי קוראות חביבות, מי כאן תעריך?
למי מגבורי הסיפור מגיע גיהנום כמו שצריך?
הרי ידידיה פטור כי לא מצא המטבע וטענותיו נראות הגונות
המוכר פטור כי כבר ספג כל כך הרבה בזיונות
ואהרון פטור כי עשה תשובה ונמחקו לו העוונות
אז מי באמת לגיהנום יקרב?
יש הֶגֵּד חסידי מפורסם שאומר:
שני אדמו"רים חולקים ביניהם ולבסוף מתפייסים והכל מסתדר
שני האדמו"רים לגן עדן יכנסו
אך החסידים שלמחלוקת נכנסו
דיברו, ריכלו, וליבו את האש בלי סוף
הם יענשו בגיהנום לבסוף
כי אכן חילוקי דעות וויכוחים הם טבעיים
ובסופם מתיישרים בין הצדדים ההדורים
אך כל מי שנכנס למחלוקת, ריכל, פִּרְסֵם 'הגדיל' האש והשמצות בישל
בוודאי שינזק ולא בנקל
התרחקי מהמחלוקת כמו ממדורה
בפרט אם אליך היא לא קשורה!
