מחוסר פרנסה היה אליעזר באותה תקופה
אפילו בצרכניה כבר הפסיקו למכור לו בהקפה
הילדים רעבים, הם כבר אומרים זאת בקול
המריבות בבית גוברות, אליעזר יותר, כבר לא יכול
'אשתי היקרה, ארזי לי מזוודה והניחי בה את בגדי הנחוצים לי
אצא לעיר הגדולה ואנסה את מזלי'
ארגנה לו אשתו בגדי חול ושבת
נפרדה בתפילה ועם דמעה הרכינה מבט
כדי להגיע לעיר הגדולה, את היער צריך לעבור
השמש שוקעת, קולות חיות ברקע, אליעזר מחפש מסתור
'אָלוּן במקום מוגן
וכשיעלה השחר אמשיך את דרכי מכאן'
אליעזר מצא מערה
עם רצפה נוחה, נעימה ומקורה
חסם את פתחה בכמה אבנים
שמא יכנסו כל מיני 'שכנים'
בבוקר כשהתעורר ופינה את האבנים שאת הפתח חוסמות
קרן אור ליטפה פניו… ועיניו משתוממות
האם מה שהוא רואה זו הזיה?
זה אמיתי? או מתאים ל'פעם אחת היה'…
אך לא! מוחשי! ממשי זה ודאי!
הקץ ליסוריו הגיע ודי
ערימת אבנים טובות לפניו בשלל גוונים
שטרות מסודרות ומטבעות מכל הסוגים
כנראה זו מערת מסתור של שודדים
הוא חייב לברוח לפני שחייו יהיו אבודים
אבל רגע, למה יברח? הרי העושר הגיע לידיו?
יכול הוא לעשות פרסה ולחיות בשפע רב…
אך שוב התלבטות גדולה
במה יארוז את החבילה
מה גדלה התלהבותו
כשנזכר במזוודה אשר סחב אתו
אליעזר מיהר ואת המזוודה פתח
ושוב נאנח… ושוב צנח
הרי המזוודה מלאה בבגדים, ולהניח בה אין מקום כלל
חפן בכיסו אבן אחת טובה, 2 מטבעות זהב ויצא מהמערה אומלל
בטח כל מי שקוראת רוצה להיות כאן לעזר
ולצעוק לגבור סיפורנו: 'אל תהיה טיפש אליעזר'
מה הם שווי הבגדים במזוודה
לעומת כל החבילה הכבודה
היית משאיר את כל הבגדים במערה וממלא המזוודה בכל האבנים והמטבעות
ומתחדש באלפי בגדים, נכסים וקרקעות
התורה הקדושה היא אוצרו של הקב"ה ששום דבר לא ישוה ולא ידמה לה
יקרה היא מזהב ופנינים, וטובה מאוצרות מלכים לסגולה
וכמו שמי שמצא שלל רב לא ידאב לבו אם יזרוק גרוטאות ויפנה זוטות כדי לאכסנו
כך אנו צריכים לזרוק את כל המונעים ואת כל הבלבולים
ולהאיר את נפשנו באור התורה והמצוות באהבה לשמו ולמענו
