דלג לתוכן
שני יהודים דוד וחיים
חיו כידידים בירושלים
והנה תקופת הידידות הסתיימה …לא נורא!
אך לפתע המצב… אוי הורע!
ההתנהלות ירדה לפסים לא נעימים כלל
דוד התלבש על חייו של חיים בכל אשר יכל
פשוט אחריו עקב
דיבר רע בשידוכים על ילדיו…
בכל מקום עבודה שחיים רצה להתקבל
דאג להתקשר… ולבקש את המנהל…
שמו של חיים 'התלכלך' בכל התחומים
בצר לו הלך לרבו לשפוך לבו בתמרורים
הרב שמע והצטער כמו תמיד
אבל בעיקר הצטער על הרודף דוד
שבחר לצער את הזולת – על זה כל כך כאב לרב
שדוד בחר להרוס את חייו
הרב פנה לחיים בחיבה
ובעיניים מלאות אהבה
יעץ לו שישתוק – זו התגובה!
ויהי היום ,חיים יצא למדינה רחוקה
לחפש לו פרנסה מרווחת -לא דחוקה…
בדרכו עצר במלון
שכר לו חדר והתכונן לישון
אך בכניסה לחדרו אורו עיניו
שטרות בשווי מאה אלף מגולגלות בחבק זהב
את החבק בפח זרק
ואת השטרות תחב בארנק
לאחר שעות מספר
צוות שוטרים אותו עצר
"של מי השטרות שמצאת"?? – חקרוהו מיד
"הם שלי "- ענה חיים באופן ברור וחד
"לא יתכן…"- נענו השוטרים –" לא הגיוני
אתה נראה דלפון ממש עני…"
"אני גר בשכונת הנביאים בירושלים
לכו שאלו עלי תבררו מי זה חיים"
השוטרים לא ויתרו ואכן התקשרו
ובהשגחה מופלאה ופרטית
השיגו את הטלפון של מיודענו דוד…
הרודף הנ"ל חשב… בטח חיים אוסף כסף לתרומות
אצר את צעדיו באלו התוכניות
"מה מצבו הכלכלי אתה אולי מכיר?"
"בטחחח" ענה דוד ,"הוא הכי עשיר בכל העיר"
דוד חשב להכניס את חיים ל'בִּצָּה'
אך בזכות ה'מידע' הזה ,חיים לתשועה גדולה יצא
השוטרים עזבוהו כי הבינו שעמו היושר
חיים חזר לביתו באושר ועושר
כלומר הבזיון הוציאו מגלות לגאולה
והעלהו לגדולה…
בפרשה שלנו ניפגש עם פינחס בן אלעזר
שמתוך דאגה עמוקה לעמ"י – חרץ גורלם המר…
של זמרי בן סלוא וכזבי בת צור
שחטאו בפרהסיא באיסור חמור
המגפה נעצרה אך הדיבורים לא פסקו מבני ישראל:
'פינחס נהג כך באכזריות כי הוא מצאצאי יתרו ולא מזרע ישראל'
הבזיונות היו קשים ולא נעימים
אך מיד התערב בורא עולמים…
והכריז בפה מלא! פינחס הוא קדוש בתכלית
מעשיו נבעו רק מתוך אהבה אמיתית
ו'הנני נותן לו את בריתי שלום' – כאות הוקרה על הפעולה
הוא יתגלגל באליהו הנביא והוא יבשר את הגאולה
כלומר מתוך הבזיון שכרו התגלה
ועלה הוא לגדולה.
לכן מכל ביזיון שאת מקבלת אל תישברי כלל
את כבר מטפסת ועולה כמה קומות מעל
