השבוע ביקרתי במרפאה
ישבתי בכסא ההמתנה עד שתקרא לי הרופאה…
בכסאות הסמוכים ישבו אב ובתו אף הם
ממתינים לרופא שיקרא להם
הרופא ד"ר אביב מומחה במקצועו היה
וקיבל לאחרונה את תפקיד מנהל המרפאה
קלט על פי המחשב שממתינים לו מטופלים
אך בשעתיים הקרובות הוא לא מקבל – יש לו ישיבת מנהלים
ד"ר אביב יצא אל האבא ובשמו קרא:" מר בנצי
אני רואה שהתור שלך רק עוד שעה וחצי
אם כן למה החלטת להגיע מוקדם מדי"?
-"הבת שלי סובלת וחשבתי להקדים ובין התורים אצליח להכניסה אולי
ד"ר אביב שמע את המילים
ויצא אל תור ההמתנה לפני ישיבת המנהלים…
בלי החלוק, בלי התג המעטר את תוארו
כך בפרוזדור בדק את סבלה של הבת מה פשרו…
איבחן את המחלה אחרי בירורים
לא התעצל נכנס לחדר והנפיק מרשם מתאים
בליווי איחולי בריאות ורפואה שלימה לבביים…
מה אומר לכן הייתי המומה
מזמן לא פגשתי אנשים בעלי תפקיד עם ענווה ראויה לשמה
ענוה שמצמיחה אישיות מיוחדת
שאת כל התפקידים והתארים היא מגמדת
הרי אם בד"ר אביב היתה טבועה הגאוה
היה אומר לבנצי – מצטער אני בישיבה
תבוא רק בזמן שלך נקבע
ומסיים בדגדוג על אפו כלפי מעלה
או לכל הפחות מתעלם מהמחשב וממשיך הלאה…
השבוע הילולתו של הרב יורם אברג'ל ואורו זורח בעולם
כשאנחנו מבקשות להתחבר אל הדמות הזו של צדיק יסוד עולם
נפעמות אנו אל מול אינספור סיפורים ועובדות
בהם ענוותנותו היתה כתר המדות
כשהיה צריך לרפא, לשמח, לחזק את תלמידיו
לא זכר את תפקידו הרם, לא התפאר בכמות ידיעותיו…
ייעץ, עזר, טיפל כשהוא קודם כל עָניו
לא הפראק שבו התעטף, לא הכסא היחודי
לא הרכב המפואר, לא כל סכום כסף אגדי…
הענוה שבו הצמיחה ממנו אישיות של גדול הדור
ענוה שהלבישה תורה ובנתה עולמות של אור
יהי רצון שנלך בדרכו, לאורו ולדמותו
ותידבק בנו מידת ענוותנותו!
