מעשה מיוחד שהיה
עם בחור בשם שפטיה
אשר למד בישיבתו הקדושה
בה ר' מאיר שמחה עמד בראשה
ראש השנה הגיע,בחורי הישיבה נמצאים כנדרש
מתפללים כולם בבית המדרש
ואת הסעודות אכלו בביתו של ר' מאיר שמחה
נהנים ממאכלי הרבנית שעבורם טרחה
כך חילקה הרבנית לכל אחד בצלחתו
ראש של דג שיברך עליו בשעתו
רק בצלחתו של שפטיה בטעות הונחה
מנת זנב של דג – איזו מבוכה…
קלט ר' מאיר שמחה את הטעות ועקב
מה שפטיה יאמר? כיצד יגיב בכזה מצב…?
"שנהיה לראש ולא לזנב…" הברכה חזרה והדהדה בין כולם
והנה הגיע תור שפטיה… והלה הרים צלחתו וקם:
"יהי רצון… ור' מאיר דרוך אחר המילים
שאהיה זנב לאריות ולא ראש לשועלים…"
"פששש!"- איזו קורת רוח מהתגובה…
ושפטיה הוזמן לישב ליד ראש הישיבה…
נחזור רגע, למבט הראשון של שפטיה שראה זנב מונח
מה היה יכול לחשוב או לומר:"למה דוקא אצלי?למה אני מקופח?
יכול היה שפטיה להתלונן, לכעוס, אולי ח"ו להקפיד
לא בכדי… ראש הישיבה המתין לשמוע מה יגיד?
כי עם כל הגאונות, הלמדנות והחריפוּת
המשקפים שלך על המציאות, היא בונה את האישיות
כן, כל תגובה שלנו מותאמת, נכונה
זו היוצאת מלב טהור של אמונה
מלב נקי מהקפדות וכעסים
מלב בוטח שהכל מה' מושגח בלי שום היסוסים
עם כזה לב יפתחו שערים
עם כזה לב ניכנס ליום הכיפורים…
לרצות, לפייס ולהגיב בסלחנות שופעת
ב"בין אדם לחברו "- נדרשת עבודתנו המייגעת
כדי שיתכפר לנו…
ובע"ה ניחתם כולנו
לחיים טובים וארוכים
בספרם של חסידים וצדיקים!
