יוסף דפק בביתו של הגביר
וכשהלה פתח לו התחיל להבהיר:
'אין לי בית, גם לא ממון ולא באתי לבקש תרומתך
רק הרשה לי לתקוע מסמר בביתך'
הגביר התנגד: 'לא מוכן להצעתך'
אך כשיוסף הציע 50 אלף דולר בעבור כך
'עשינו עסק' הגביר שמח
הנ"ל חתמו חוזה בכתב בהיר
והמסמר נתקע בביתו של הגביר
לאחר ימים מספר הגיע יוסף עם שקית רגילה
תלה על מסמרו בשמחה וגילה
עובר יום ובית הגביר מתחיל להעלות ריח רע
עוד יומיים… והצחנה גוברת, משהו נורא
בערב כשיוסף הגיע לבית הגביר
אמר לו: 'יוסף, מה יש בשקית, גלה לי, תסביר!'
ענה לו יוסף: חתולים מתים שמצאתי ברחוב
אפשיט את עורם לכשייתבשו לרוב
'קח את ה-50 אלף בחזרה
איני רוצה זאת, הריח נורא'
סירב יוסף: ממש לא המסמר שלי! והשקית שעליו נשארת
שרד הגביר את המצב, אין לו ברירה אחרת
אך אחרי שבוע…
כשתולעים וזבובים החלו להגיע קבוע
עזב הגביר את ביתו – פשוט ברח
אי אפשר להמשיך כך
יוסף מיודענו שזו בדיוק היתה מטרתו
לקח את בני ביתו וחפציו והתיישב בדירתו
נכון, זה אולי מעורר כעס ולא הוגן בכלל
במיוחד למי שהאמת והצדק אצלה הם מטרת על
אבל את המסר אסור לנו לשכוח
יש כאן מי שעובד ומתייגע בכל הכח
אותו זקן וכסיל מבקש רק 'מסמר' קטן
רק תמונה לא ראויה, או שיר פסול בנגן
רק דיבור על פלונית אלמונית
רק חצאית אחת מדאי צבעונית
אבל הוא תוקע את המסמר וגם את כולנו
הוא מרחיק אותנו מביתנו ומחשיך את נשמותינו
הוא מכבה את האור וההרגש האלקי
הוא לוקח את המתיקות, את הקשר האישי
אז כבר סיכמנו שיש לך חוש צדק פנימי
אז בואי נודה בשקט בינך וביני
שהשיר המסכן והתמונה החשוכה
לא אלו שמכניסים לך שמחה
זה רק מן חושך שמכסה את האור
זה רק היצר מתמסכן שאין לו היכן לגור
נכון חנוכה עבר אך הוא עדיין בתוכנו
לא רוצות תרבות יון בביתנו
רק טהרה ונקיות בלי דיעות עקומות
ללכת עם ה' ישר בפשטות ותמימות
כי הכלל הוא אחד : היצר לא נכנס איפה שה' נמצא וה' נמצא איפה שמכניסים אותו
ואז…
ואז השלהבת עולה מאליה
