ר' משה פרידמן אירח את אימו בביתו אשר בחיפה
חולת לב היא הייתה ורצה לפנקה במשך תקופה
אך ביום הראשון כשהגיעה
נפלה על הרצפה בלי יכולת ניע
ר' משה נבהל כי היא לא ענתה
ומיד התקשר למד"א שיבואו להצלתה
"תשלחו מהר אמבולנס! חרום הוא המצב!"
המוקדנית בקרירות הגיבה לדבריו
"אתה לא רופא שיכול לקבוע אם חיי אמך בסכנה",
אדישה היא נשארה ועברה לממתינה
אמבולנס לא מיהרה לשלוח
ור' משה המשיך בכל הכח
פנה לרופא מאד בכיר
מומחה ומוכר כאן בעיר
תיאר את מצבו של אימו
והוסיף את כעסו עימו:
"איך במוקד מד"א הם כאלה אדישים
ולשלוח אמבולנס לאימי לא חשים"
הרופא הרגיעו: "תנשום עמוק ותרגיש הקלה
ותתקשר שוב להזמין הצלה"
כשנענה אמרו לו האמבולנס לביתך יצא כבר
ולבינתיים אמו התעוררה – "הכל בסדר רק צנח לי הסוכר
אין צורך באמבולנס ואין צורך בבדיקות תודה לא-ל"
התקשר ר' משה ואת האמבולנס ביקש לבטל
"היא התעוררה הכל בסדר", הוסיף להתנצל
אך המוקדנית חירפה אותו וכינתה אותו בשמות גנאי
והוסיפה להאשימו שהטריד יותר מידי …
לאחר 10 דק' שעדיין אפוף הוא בבזיונות
אימו חשה רע מאד- התקף לב-העידו התופעות
ר' משה הבין שחייב להזמין אמבולנס מיד
אבל עוד פעם בזיונות וגידופים – הוא ממש פחד
מה עשה ר' משה בסוף זה ברור ומובן
תוך פחות מ10 שניות אמבולנס שוב הוזמן
לא היה לו אכפת בזיונות, האשמות ושאותו יקללו
העיקר שחייה של אימו ינצלו
נשמת אימו האהובה
הכי יקרה והכי חשובה.
כמה פעמים קוראות חביבות
אנחנו חוטפות האשמות בזיונות והעלבות
על צורת החיים שלנו על לבושנו המיוחד
על עבודתינו בעולם הזה ונאמנותנו לתורת ה' אחד
כמו אימו של ר' משה שעל חייה לא ויתר
גם בעבור בזיונות יהיו הן הקשות ביותר
נשמתנו העיקר ואותה נייקר.
