יום חג בתלמוד תורה
2 כיתות ז' בהתרגשות גדולה נורא
יחד עם הרבנים ר' מנחם ור' גלעד
נוסעים אל הרב שטיינמן להיבחן על הנלמד
המעמד כשלעצמו להיכנס אל הקודש בפנים
מותיר רושם עמוק רבות בשנים
והם נכנסו 30 ילדים ורבנים- שנים
והרב שטיינמן מסתכל לכולם בעיניים
וּבְרֹךְ אבהי שואל את שאלותיו
מתפעל בקול מכל ילד וידיעותיו
ומרעיף עליו משבחיו וברכותיו…
יצאו התלמידים מרוממי הוד
עם חמידוּת דאורייתא וחשק ללמוד…
ור' מנחם ביקש מר' גלעד
שיחזור עם שתי הכיתות בהסעה לבד
'מוכרח אני להשאר כאן בבני ברק לסידורים חשובים'
"-בשמחה רבה אשמור על תלמידיך האהובים…"
וכך ר' גלעד נשאר בבני ברק עד אחר הצהרים
או אז שם פעמיו לתחנה שם המתין בינתים
לאוטובוס שיבוא ויקחהו לביתו…
אך אז הוא רואה שרץ לקראתו
השמש של הרב שטיינמן – ניגש אליו
"אתה עדיין בבני ברק… מאז שיצאת מחפש אותך הרב
מבקש שתגיע למעונו שוב
ברצונו לומר לך משהו חשוב…"
כשר' גלעד נכנס מתפלא לחדרו של הרב
ראה כי שמח הוא, כי אורו עיניו
"סליחה כי עיכבתי אותך בדרכך לביתך
אנא התקשר ועדכן את אשתך…
רציתי קודם כל לברך על ההשקעה בחינוך
במסירות ועמל זה כרוך
אלו ידיעות מקיפות, איזו בקיאות עצומה
איזו יראת שמים טהורה ותמה
אך שמתי לב ידידי לדבר מה
הילד ההוא… שעמד שם… וכאן תיאר לו הרב כיצד הוא נראה…
ראיתי שהגיע עם נעל קרועה…
לא יאה… שכך ילד בישראל יסתובב…
לכן חיפשתיך… ממש נקרע לי הלב…
הוציא הרב מעטפה עם כמה שטרות
ונתן לר' גלעד בפנים מאירות…
"תדאג להעביר לו מבלי שירגיש מבוכה
תעשה מבצע בכיתה ותכריז שהוא זה שזכה…"
ר' גלעד יצא סוער כולו משתרבב
שמחה, רוממות מחד ומאידך המון כאב…
איך אני המלמד עד כה לא שמתי לב…
שנה שלימה אני לא הבחנתי בכך
והרב במחצית שעה בלבד קלט את הנצרך
החוש המנהיגותי הזה שהיה טבוע אצל הרב
עבר בירושה ממשה רבינו אל בניו
כשהיו במצרים בשעבוד הקשה
הסתובב ביניהם רבינו משה
'וירא בסבלותם'… בסבל של אחיו
נתן עיניו ולבו – לזהות מה הם צריכים?
אפשר שהירושה הזאת תעבור גם אלינו
ונשים לב מלא תבונה לסובבינו…
