דלג לתוכן
הרב ברודיאנסקי נסע לפני זמן רב
לשמח בחתונת אחד מתלמידיו
בליווי שלשה בחורים נוספים הזמין מונית לנסיעה
הנהג – אינו שומר תורה ומצוות – כך נראה
הנהג, מנסיעות קודמות הכיר את הרב
'תאמר לי דבר תורה' – כך פנה אליו
אמר לו הרב:
עייף אני מאוד
ולהגיד דבר תורה, נותן אני לך את הכבוד
הסכים הנהג : 'יש לי סיפור שירתק את כולנו'
לפני שנים בצבא שירתנו
אחרי יום אימונים קשה ממש
מרוב עייפות, כל אחד הותש
כמו פגרים ישנו
כשלפתע חייל צרח והעיר את כולנו
הצרחה שלו גרמה לכולם לצרוח בזה אחר זה
אף אחד לא הבין על מה ולמה זה…
עוד מס' רגעים חלפו וכולם קלטו: נחש… לרגלו שלהמבוהל
אם יזוז מילימטר..נשמתו תעלה אל־על
המפקד הציע לצלף שהיה בחבורה
'תכוין על הנחש יותר מעל הרגל – אין ברירה…'
הצלף התמקם, התכונן לירות…
ואז חייל דתי נוסף החליט להורות:
'אל תירה !לפני זה תצעק : 'שמע ישראל'
החייל הפנים ולא התבלבל
צעק 'שמע ישראל' ממעמקי הלב
ולפתע… הנחש ירד מהרגל… פשוט לאחור הסתובב…'
השתומם הרב: 'נו, ומה קרה בסוף הסיפור…?'
ענה הנהג: 'החייל חזר בתשובה – זה ברור!'
'- הרי גם אתה היית שם… ומה אתך?' – פנה הרב בשאלה
'אני הייתי שם… אך עלי הנחש לא עלה'
בליל הסדר כולנו מספרות ביציאת מצרים הגלות האיומה
כל אחת מאתנו צריכה להרגיש כאילו היא יצאה בעצמה
היא! ולא השניה, היא! ולא אחרת
כל אחת על עצמה את הַחֲוָיָה מספרת
וממילא –
כח אדיר ניתן לה
להרגיש כיצד נגאלה
ואז להודות בכל מצב
להכיר טובה לבוראה בזה השלב
כן ..אני והיא ואת ו… גם את!
חוויתן את אותה ישועה כאחת
וזה מזכה ומחייב אותנו כעת
לחשוב כאילו… לחוש באמת!
