הוא היה שם ר' בנימין דייטש – יהודי מבוגר וחשוב
ולידו עמד צעיר נחמד ומראה פניו מיוסר, עצוב…
" יום שחור היה לי "-שח הצעיר
ור' בנימין שמע ,ואותו בנועם הזהיר:
"לעולם אל תגיד 'יום שחור' אל תזכיר את זה הגוון,
אינך יודע כי מיום כזה עוד יצמח לך 'יום לבן'"
הצעיר לא הבין המשפט המוצהר
ור' בנימין לקח את הצעיר לסיבוב קצר:
"בהיותי בישיבה בהונגריה "- התחיל לספר לצעיר
מנינו אז חמישים בחורים, לומדים תורה סדיר
כשלפתע צו גיוס הגיע לישיבה
כן, רצו לגייס את כולם לצבא
ראש הישיבה כיתת מחשבותיו, לישועה, לעצה
ובסוף ,רופא בעל שם עולמי מצא
וממנו ביקש שימליץ על כל בחור ובחור
כי הוא חולה, כי יש לו מום, העיקר שמהצבא יהיה פטור
הבחורים אספו ביניהם כסף ליתן לרופא שלמונים
אחד תרם מאה השני תרם שמונים
אך אבא שלי ועוד אבא של חבר
היו עשירים יותר
הם שמו סכום כסף רב לרופא
וקיוו שהלה יעשה עבודתו יפה
מה שבפועל קרה
היה מבחינתנו נורא
הרופא העולמי המציא אישורים ועילות לחולי 'הפוטר'
48 בחורים קיבלו אישורים מלבד אנוכי והחבר
דווקא בני אלו ששילמו הרבה יותר
כך יצא שיום לפני הגיוס נאלצנו לעלות לארץ ישראל ממשפחתנו להיפרד
דמעות כבדות… פרידה קשה… עד מתי ?אולי לעולם ועד…
מבחינתי, ר' בנימין שח כשרגשותיו בתוך הַֽחֲווָיָה
היום הזה בחיי הכי שחור שהיה
אך לבסוף הנאצים ימח שמם להונגריה נכנסו
כל יושביה בדמם התבוססו
ומי שרד… מאותה ישיבה ?שני בחורים ולא יותר
ר' בנימין לא יכל להמשיך
והצעיר השלים… "אתה והחבר!"
הצעיר הבין והפנים את המסר החד
שבפרשתנו וישב הוא חודר עמוק במיוחד…
דמיינו לכם את יוספי ה'מוזיניק' (בן זקונים) של אבא יעקב
הפרח של הבית על אביו אהוב לרוב
שוקד על התורה לומד חברותא עם אביו בהנאה
מטפס בסולם החכמה וההשגה מתוך אהבה ויראה
ולפתע פתאום הכל נקטע
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
יום שחור כזה בחייו ולא נגזים אם נגיד שחור משחור
אך לבסוף כולנו יודעים איך הכל נהפך ללבן בוהק טהור
בזכות היום השחור הזה
עמ"י קיבלו כח כזה
להתקיים שנים ארוכות בגלות
לשרוד כל סבל מחפיר, כל צער ודלות…
כך גם אנו במסלול חיינו השגרתי
לפעמים הצבע השחור תופס שם חלק מהותי
תמתינה קצת באמונה והכנעה כמובן
ותראינה איך ממנו יוצא המון המון לבן!
