אדריאנוס קיסר רומי היה
טייל להנאתו בחורשה מדהימה בעיר טבריה
לפתע ראה לנגד עיניו מחזה שעורר בו פלא
איך זה יתכן? מי עושה דברים כאלה?
איש זקן בן מאה שנים
עומד ונוטע עץ תאנים…
סבא אתה בן מאה… פנה אליו הקיסר
אתה לא חושב שזה מיותר…
לוקח 3 שנים לפירות לגדול
ואולי כלומר כמעט בטוח שלא תזכה אותם לאכול
השיב לו הזקן: אני נוטע בשביל האחרים, ילדיי והבאים אחרי…
ואם אספיק לאכול – אעדכן אותך ודאי
כך סיכמו ובינתים אדריאנוס יצא למלחמה
וכשחזר עבר באותה חורשה מדהימה
והזקן היה שם – מהתאנים על העץ קוטף
וקורא לו הוד מעלתו הקיסר – בשמחה חיכיתי אותך לשתף
זכיתי לאכול מהתאנים ב"ה אני חי
וגם יזכו ליהנות מהם ילדיי
ותוך כדי דיבורים… כשהקיסר משתומם כל כך
העניק לו הזקן סל תאנים משובח…
לקח הקיסר התאנים ואת הסל הביא לזקן בחזרה
גדוש במטבעות זהב כהערכה והוקרה…
אכן כח הנתינה, כח ההענקה
הנובע ממחשבה ורגישות מעמיקה
מה אוכל לעשות למען האחר, למען הסביבה
מכניס לחייך הרבה יותר משמעות חשובה!
והנה ראיתן הוכחה
השקעה ונתינה ברוכה
הביאה לו אחרית בשפע והרווחה
אם נוסיף להתבונן בזו האמירה
המומלצת מפי חכמי הגמרא
מופנית היא לבעלים היקרים
אוקירו לנשייכו – כדי שתהיו עשירים…
האמת שלא ברור איך במציאות הדברים קורים
אבל זה בדיוק הסוד
וממש אותו יסוד
הבעל חושב ברגישות עמוקה ומיוחדת
על אשתו איך להופכה לחשובה ומכובדת
ומעניק לה מתנה, תכשיט או כל שי משמח
הלב והמוח שלו מרוכזים באשתו ואת עצמו הוא שוכח
אז בזכות שהוא 'מבטל' את ה'והוא ימשול בך'
מבטלים לו את העונש אליו הוא שייך
לוקחים ממנו את ה'בזיעת אפיך תאכל לחם'… זיעת הפרנסה
ומעניקים לו עושר בכבוד בלי שום טרדה מעמיסה.
