שמואל עמד בחצר ביתו כמעט יוצא מגדרו
העניות כה דלה ורבה מאין יבוא עזרו
הילדים רעבים, הבגדים קרועים ושמואל מפתח חששותיו
התקרה מטה ליפול, החורף קרב ואיתו השלכותיו
הוא ספק כף אל כף בחוסר אונים
אולי מרחוק ישלחו לי זהב ויהלומים…
מחשבותיו שהתהוו לתפילות בנוסח עמוק
השפיעו על לבו של הדוד שגר רחוק
לבו ריחם על שמואל העני כל כך
ומעטפה מכובדת ממעשרותיו הוא שלח
1000 רובל הניח במעטפה
סכום שיכול לתמוך בו תקופה יפה
הדוור הגוי שחילק המעטפות בשכונה של שמואל
שם לב למעטפה השמנה שלתיבתו צריך הוא לשלשל
פתח הדוור בסתר המעטפה ולנגד עיניו
1000 רובל שלמים – והרבה הוא לא חשב
900 רובל לקח לעצמו ובמעטפה השאיר רק מאה
הידק מחדש המעטפה והניח לשמואל בתיבה
ויהי ערב ויהי בוקר שמואל מביתו יצא
הכניס יד לתיבת הדואר ומעטפה מצא
רק לא עוד אחד המבקש שיחזיר חובותיו – בלבו חשב
פותח שמואל המעטפה ולא מאמין למראה עיניו
100 רובל שלמים
מדוד עשיר שהתמלא עליו רחמים
חזר שמואל אל ביתו
ופתח בריקוד סוער עם כל משפחתו
שעות על גבי שעות רקד ורקד
מודה על הישועה ששלח לו ה' באופן מיוחד
את הסיפור הזה סיפר ר' שמשון פינקוס זצ"ל כמשל
והסביר כמה אותו שמואל מסכן ואומלל
לו היה יודע שעוד 900 רובל היו אמורים להיות שלו
הרי שבמקום לרקוד היה שקוע עמוק באבלו…
הדור שלנו מלא בשפע עצום וטוב
אוכל, משחקים, ובגדים לרוב
ואנחנו שמחות, רוקדות מרגישות בגלות טוב מדי
מבחינתנו כביכול לא חסר דבר ודאי
ועל זה זעק הרב פינקוס את זעקתו
שלא נהיה כמו שמואל בשעתו
ששמח על 100 רובל ולא ידע על ה-900 הנעלמים
נרגיש כל יום ובעיקר באלו הימים
לרגע לא נשכח
את כל הטוב העצום שממנו נלקח
כי רק ביום שנזכה לשלימות הגאולה
נזכה שישוב הכל אלינו כבתחילה.
