הרבי מקוצק – כל מהותו היתה מדת האמת
במדה זו חיזק את תלמידיו בכל עת
כאשר להיבחן בישיבתו, הגיעו בחורים
נבדקו על מסוגלותם להיות אמיתיים וברורים
נבחנו על עמידתם נגד הזרם… גם אם כל העולם אחרת
ומי שהתקבל – היה מה'נבחרת'!
פעם אחת הגיע בחור – נקרא לו אלחנן
רצה להתקבל לישיבה – וביקש מבחן
הרבי מקוצק השיב שהיום הוא עסוק ומחר בבוקר ישוחחו
והבחורים בישיבה לילה אחד בחדרם אותו אירחו
דאגו לו לאלחנן לחדר נוח ונעים
ובבוקר השכם התעוררו כל הבחורים
התפללו מוקדם בהנץ החמה, ולחדרם חזרו
פתחו חלונות ואת אורחם העירו
אלחנן התעורר, התארגן והכין עצמו להתפלל
והנה הוא קולט דבר שגרם לו להתבלבל
כל הבחורים אוכלים ושותים להנאתם
אלחנן היה המום – והתחיל להוכיח אותם
"מה זה צריך להיות..? לאכול לפני התפילה… ?זה נורא..
הבחורים צחקו עליו שמדובר ב'החמרה'
הוסיפו ללעוג עוד דקה, שתים
עד שאלחנן 'השתכנע' בינתים
הצטרף לארוחתם ואכל… ואחר התפלל…
ניגש להיבחן אצל הרב … אך לא התקבל!
-"איך זה יכול להיות… בלימוד אותי לא שאלת"
"נכון" -אמר הרב,"אך במבחן ה'אמת' כבר נכשלת…
אכלת לפני התפילה כי מֵהַחֶבְרָה הושפעת…"
לַחֶבְרָה שבה אנו נמצאים יש המון עָצמָה וכח
עלינו לחפש אחר חֶבְרָה טובה ומההיפך… להתרחק ולברוח…
כי עצם ההתערבות עם הסביבה הרעה
מכניסה בנפש נזקים בלתי הפיכים… מגודל ההשפעה…
לכן שלמה המלך בעצתו גדושת התבונה
בפסוק אחד מגדיר את חומרת הסכנה…
בספר משלי אמר: "פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ וְאַל כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ"
הגאון מווילנא מבהיר הדברים בחכמתו
מתאר הוא את דמותו של הדוב
כבעל חיים אכזרי ומסוכן לרוב…
וכשהדוב רואה את בנו ללא רוח חיים… עצבני הוא נורא ועולה חמתו
אוי לו ואבוי לו… אם פוגש את האדם שאחראי על מותו.
ועם כל אלו האזהרות מֵהַדֹּב השכול והמאיים והמרעיד…
אומר שלמה המלך להיפגש עם כסיל זה הרבה יותר מפחיד…
כי להינצל מֵהַדֹּב… איך שהוא אפשרי להימלט מפניו…
אך מחבר כסיל ורע… ההשפעה גדולה וקשה בגלל רוע מעשיו…
וחיזוק לכל המאמר הזה נמצא ונשמח
בפסוק הראשון של פרשתנו וישלח…
"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו" (בראשית לב, ד)
ושואלים כולם… האם אנשים רגילים זה לא מספיק אדיב…?
אלא שזו התשובה
יש כח עצום לסביבה
וגם אדם הכי מושלם ברמתו
יכול להיות מושפע וניזוק במחיצתו…
ולכן שלח יעקב מלאכים ולא אנשים כמותו
כי כך הם לא יתקלקלו ודאי מהרשע וסביבתו…
