תפריט
יום שלישי, זה היום החופשי שלי בעבודה, מה חופשי בו אינני יודעת, זה היום שאני גם המנקה של גן החיות התנכ"י בלי המלקחים הארוכות. גם שר הבריאות – כלומר לפני שהוא יבוא לביקור פתע, גם שר הפנים וגם שר החוץ, להכניס לבית את כל מה שנחוץ. ועוד לבסוף להיות שֵׁפִית מן השורה כי 'אמא, עד שאת ביום חופשי רוצים ארוחה שוברת שגרה'.
אז במסגרת שר הגעתי אל הסופר פארם, 'קונים מוצר והשני בשקל' – קידם את פני מבצע השבוע ואני נו, ממש בלית ברירה החילותי לטייל עם העגלה. אואה, מבשמי אויר, אני באמת צריכה – כמה סוגים יש פה? מבשם לארונות הבגדים – כדאי! לטשטש המהפכה… מבשם לשירותים – חובה! ונסו יגון ואנחה… מבשם לרכב בריח לימון – מומלץ! שינטרל את הקלמנטינה… מבשם לנעלים בניחוח עדין – להינצל מאחת ממיתות בית דין. מה אומר לכן, זה לא מותרות, קניתי! לבית שלי זה נחוץ והכרחי. חזרתי הביתה מרוצה, סיימתי את הגיהוץ (של האשראי) להיום.
פתחתי את דלת הבית… ורציתי לסגור בחזרה… כשאני מחוץ לזירה – הבכורה מצוברחת ממבחן שיהיה מחר, וזאת שאחריה בוכה כי השוקו נגמר (עד שנהיתה חלבית), הקטנים מרביצים זה לזה בחדר, והתאומים מתווכחים מי אחראי על הסדר. והדובדבן שבקצפת – בעלי, נכנס ופניו כתמול שלשום, לא דובדבן ולא קצפת מתוקה אלא לימון כבוש במצוקה… פעם זה הבוס ופעם זה הבנק ופעם זה בלי סיבה (העיקר כולם מתחילים ב-ב'). למה? למה? זה ככה אצלי בבית תהיתי לעצמי… אויר כזה דחוס, לא נעים, מתוח.
חבל שלא יִצְּרוּ כזה מין מבשם שיהפוך להם את המצב רוח… כולם הלכו לישון ואני מסדרת המבשמים כל אחד במקומו יונח, שלפתע צדה עיני בפרסומת שממתגת את המבשם – 'את מבשמת ואויר נעים נושמת!' עמדתי נדהמת הפרסום הזה היכני כמו ברק, היה בו מסר חזק חזק ותובנה חדשה עבורי… את מבשמת ואויר נעים נושמת! 'את' – אמא! את ולא אף אחד אחר.
'מבשמת' – עליך התפקיד לבשם, להנעים, לך התבונה לֵידַע הכמות ובאיזו פינה.
'אויר נעים נושמת' – כל האוירה בבית תהיה נעימה יותר, מלטפת יותר, אוירה טובה שמחזיקה זמן רב. דעי לך שבעלך וילדיך נושאים עינים אליך, כי הכח הזה הוא שלך והכל תלוי רק בך.
את חושבת באיזה ריח לבשם אוירה, לבנדר או וניל, אז זהו שזה לא הריח זה הרוח, זה הרוח שתלמדי לְהַשִּׁיב בביתך, רוח של שמחה שיוצרת הצלחה, רוח של שלוה ושלום שיחזיקו הברכה, רוח של לבביות ומאור פנים – לשיר, לרקוד עם הילדים בזמנים מיועדים.
הכנת ארוחה? לא חשוב מה, העיקר הרוח שתזרימי על המסובים – בהתייחסות האישית, בתשומת הלב, במיטה החמה, אלו ועוד יזכירו לכולם שכאן זה המקום שכולם אותם אוהבים, כן בבית שלנו הכי נעים, זה כל כך מיטיב! כל כך מרומם! כל כך משרה שכינה! והעיקר כל כך נספג בילדים היקרים.
שמעתי פעמים רבות את הרב יורם אברג'ל זצ"ל בשיעוריו המרתקים, שהסביר את דברי הגמרא הקדושה (שבת קיח:) בה מובאים דבריו של ר' יוֹסֵי, שאמר: 'מימי לא קריתי לאשתי אשתי אלא ביתי', וחידש לנו שמציאות של בית זה לא הקירות ולא מספר החדרים, מציאות של בית זו האשה.
יוצא איפוא, שאם אנחנו הנשים נבשם שמחה – כל הבית יהיה שמח, אם נבשם אמונה בה' – כל הבית יהיה מאמין, נבשם איפוק וסבלנות – כולם בבית יהיו כאלו… ואת האויר שהילדים שלנו נשמו בביתם, הם יעבירו באינפוזיה רוחנית לבית שהם יקימו בעז"ה.
עוד נקודה מעניינת ראיתי בספרו של הרב שמשון פינקוס זצ"ל, באחת מהדרכותיו הנעימות אלינו הנשים, שכל אמא טובה צריכה לברוא רוח של שמחה, של נעימות, בביתה והם יביאו ברכה והצלחה לביתה.
תמהתי על המינוח 'לברוא רוח', רוח – הבנתי זה אויר, זו אוירה, אבל 'לברוא'… איך? לְמָה? למה לא ביקש שנשפיע, שנזרים מתוכנו… וחשבתי שפעמים רבות אין לנו שמחה, אין שלוה פנימית, נסיונות החיים מתישים אותנו ולא משאירים בתוכנו כלום. פעמים שנולדנו כאלו עם טבעים לא טובים, טבע של עצבות, כעס, חוסר סבלנות וכו'…
אז לאמא, אומר הרב פינקוס, יש כח לברוא!! 'לברוא' פירושו ליצור יש מאין!! גם אם זה מעל הכחות, גם אם זה נגד הטבע – תבראי שמחה!! תשקיעי! זו השקעה משתלמת שמביאה הרבה ברכה… קוראות יקרות, אני קניתי מבשם אויר והשני בשקל, ואתן קניתן מבשם אויר ששוה כל הון שבעולם.
