מחוברת לקול?? זה הכל!!

יום ששי בצהרים –

אני שומעת אותם – הגלגלים על גבי המדרכה

הם נשמעים חלש זה עדיין רחוק…

הו… הנה זה נשמע חזק…

ילדים מתוקים כולם להגיע אל הדלת הוא הגיע

מי???

מאיר חזר מהישיבה

מ-א-י-ר!!! שלווום!

אני פותחת בתרועת גיל, מקבלת באהבה

את בני בכורי

מוליכה לו את המזוודה, מגישה ומפנקת

במאכל אהוב ושתיה ממותקת

  • "בוא חיים תניח לו את המגבעת במקום"
  • "בואי נעמי תגישי לו עוגיות שאפינו לכבודו היום"…

איזו התרגשות, הלב רוקד ממש

זה חוזר על עצמו כל פעם מחדש…

לא פעם ולא פעמיים שאלו אותי ילדי הקטנים:

"אמא כשאנחנו חוזרים הביתה את שמחה לקראתנו

אבל כשמאיר מגיע זה משהו שונה לך בפנים

העינים יותר נוצצות את כולך מאירה"

  • "שבו ילדי אענה לכם עם סיפור נפלא נורא

בארה"ב היה גביר גדול נקרא לו אפרים

שכל יום חמישי אפשר לכל אדם בשעות הצהרים

לא משנה הגיל, ולא חשוב מעמדו הדתי

קיבל את פניו והעניק לו תרומה – סכום ידידותי

מאה שקלים קיבל כל אחד

דמי כיס מכובדים –מצידו ממש נחמד

יום חמישי אחד בין קהל הממתינים המגוון

עמד ראש כולל חשוב, מארץ ישראל הגיע כמובן

שמע, שמחלקים כאן תרומה אמנם קטנה

והצטרף לעמדת ההמתנה

כשעמד ראש הכולל מול אפרים הגביר

קיבל את פניו בחיוך מזהיר

לחץ את ידיו בחום ולשלומו שאל

והעניק לו סכום לא מבוטל

עשרת אלפים שקלים פי מאה ממה שנותן

ראש הכולל שאל האמנם? איך זה יתכן

אסביר את מעשַׂי אמר אפרים

כשהייתי בחור צעיר לְמַדַּי

שלחוני לישיבה רחוק מעיר מגורַי

הבחורים למדו בישיבה ואכלו אצל משפחות שאותם אימצו

ואני נשארתי בלי משפחה – ובית עבורי לא מצאו

לבסוף נמצא מקום בבית של אלמנה

קשת יום ולה ילדים שמונה

כשהגעתי לביתה לארוחה הראשונה

מדמיין לי ארוחה משביעה ודשנה

נכנסתי והתקבלתי בתרועות התלהבות

ילדים תראו מי הגיע קראה בקול מלא חביבות

ובשולחן שמונה צלחות

פרוסת לחם וביצה לא יותר ולא פחות

הרגשתי נבוך חסרה מנה

אך מיד הכריזה האם האלמנה

ילדי המתוקים מי מוכן לתת לאפרים

את מנתו – לארוחת צהרים

ולא תאמין מה שהיה

חרטה בי רושם עמוק –הַחֲוָיָה

ילדון אחד צועק – אני מוכן לתת

לאפרים שלומד תורה בכל עת

ילד שני אחריו – אני את צלחתי מעניק

לאפרים שאת העולם מחזיק

וכך הלאה כולם בכזו תמימות וטהרה

ביקשו לתת הארוחה למען בן תורה

מה אומר לך ידידי -סיים אפרים את סיפורו המרגש

עצמותַי רטטו באותה שעה ובלבי נדלק האש

ומאז כל פעם שלפנַי מגיע ראש ישיבה או מזכה הרבים

אהבת התורה שהיתה שם זורמת לי בעורקים

או אז אני נותן מכספי ומעניק

למי שאת העולם באמת מחזיק…

ילדי התרגשו מהסיפור של אפרים

ואני קוראת את פרשת תולדות לבינתים

'הקול קול יעקב'

זה הקול הכי יפה הכי טהור הכי טוב

זה הקול המצפצף מפיהם של הקטנים

זה הקול ההומה וסוחף בהיכלי הישיבות מפי הבחורים

זה הקול המתנגן בערגה וכיסופין אצל אברכי כולל טהורים

אשרי מי שיודעת להעמיד התורה בערך העליון של סולם חייה

אשרי מי שהקול הזה מרטיט את כל עצמותיה וגידיה

אשרי מי שמחוברת לזה הקול

ונותנת לו להתחזק ולגדול

בשמחה שלה, באהבה ובהחזקת תורה

הכל חביב לפני ה' ומתקבל כערך יקר

עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר!