ניקית את הבית (עם) נשמה?

פעם כתבו עלינו הנשים איזו אמירה מצחיקה

עשרה קבין של דיבור ירדו לעולם ותשעה נטלו הנשים

לא מעליב בכלל… מה שנכון נכון

אך מפורים לפסח נראה שכל נשות ישראל נשארו עם קב אחד

קב שנשמע בכל שיחה קולית

קב שמתגלש בכל גינה ציבורית

זה מהדהד בבנין בין השכנות

זה עולה באוטובוס בכל התחנות

ותוכנו מכיל את השורות הבאות

'מה קורה? מה אתך? התחלת?

ברור! סיימתי את היבש מחר אתחיל רטוב'

'יפה לך אני ממש בפיגור איום

נראה לי שאכניס עוזרת מהיום'

'אני מרכזת את העבודה לשבוע ימים

מציבה לי יעדים מריצה הספקים

מעלות השחר עד שקיעה ומחצות עד נץ

עד שכל הבית מבריק ומנצנץ…'

'ממש לא בשבילי כל העבודה המפרכת

לשם כך אני כל השנה לחמותי מחייכת

ואז בפסח את ביתי סוגרת

ואליה שבוע שלם מהגרת'

אכן, אלו השיחות בניסוח כזה או אחר

המים, חומרי הניקוי על כל סוגיהם לניקוי כללי – לריצוף

ספוג פלא סיני (נראה לי…)וכרית יפנית – לקרצוף

כולם מתגייסים לקרב

לנצח את החמץ והדומה לו והדומה לדומה שדומה לו…

אשריכן קוראות אהובות נשות ישראל החביבות

שבזה אתן עסוקות את הבית לנקות

אך כדאי שאם כבר אנחנו שואפות להגיע לפסגת הנקיון

נבהיר כאן סוד גדול בזה הרעיון

את זה הסוד ממתיק לנו ר' ישראל אברג'ל בשיעוריו המרתקים

כי לכל מצוה יש שני מרכיבים

הראשון הוא מעשה המצוה, הפעולה המתבצעת ממש

והשני זה הכוונה שבמצוה

היחס בין שני המרכיבים הוא כיחס שבין הגוף לנשמה

שרק ע"י החיבור ביניהם נוצרת שלימות

כך, כשאנחנו מכניסות כוונה למצוה אנחנו יוצרות שלימותלמצוה

ומכח השלימות הזו יש לנו אפשרות למשוך עלינו שפע רב

אף במצוה זו יש גוף ונשמה

הגוף הוא מעשה הנקיון השפשוף והקרצוף

והנשמה היא הכוונה, שבכל פעם שאנחנו עסוקות בנקיון

אנחנו מתכוונות להשבית שאור מביתנו ולטהר את ביתנו

וממילא את נפשותינו

עוד אומר הרב שכדאי ורצוי, לנקות עם הרבה מים

כי המים ידועים בסגולתם הרוחנית, לטהר מכל טומאה

וכמובן להעביר את ימי הנקיון כימים חֲוָיָתִיִּים מלאי שמחה ומרץ

החג נזכר אצל ילדינו גם ובעיקר בהכנתו

וּבַאֲוִירָה שהיתה בסביבתו

אז אל הנשמה שימי לב

לא לשכוח אותה לשלב…