תפריט
שמעון לא יכל יותר לחיות עם מצבו
בצר לו החליט להיוועץ ברבו
'רבי',- שטח שמעון את דבריו בהילוך די איטי
"אני כל הזמן כועס כשמגיע לביתי
כועס על ילדי כשהם רועשים
כועס עליהם כשהם ביניהם מתלחששים
מתעצבן על אשתי למה היא לא יוצאת לקניות
וכשהיא קונה אני זועם שחרגה בכמויות
כשהיא חותכת לי סלט – למה הוספת גמבה אדומה
וכשאני מגיע מאוחר – אני כועס שהיא רדומה…
בקיצור הכעס אצלי ברמות גבוהות
האם יש לרב סגולות או קמיעות??"
הרב היטב הקשיב
אך לא מיהר להשיב
ביקש משמעון שימתין בחוץ
ולשמש קרא לדבר מה נחוץ
"הכן כוס קפה וכשהיא רותחת תביאה לכאן בזהירות
בדרכך עשה עצמך מועד ותשפוך הקפה על שמעון במהירות"
השמש הצייתן לא שאל ולא הרהר
עשה כמצות רבו ככל אשר דיבר
מעד עם הכוס קפה כשכאילו נתקל ברגליו
והקפה הויה! נשפך על חליפתו ומכנסיו
השמש עשה עצמו פני מבוהל ומראהו נבוך
אך שמעון התגבר והגיב אליו בְּרוֹךְ:
'לא נורא שמש נכבד
כולנו בני אנוש זה יכול לקרות לכל אחד
הירגע ידידי ממש לא נורא
הכל בהשגחה פרטית ולטובה לי כך קרה'
דקות חלפו והרב קרא לשמעון:
'מדת סבלנותך לתפארת ולגאון'
התפעלתי ממך מאוד כיצד התגברת
לא כעסת על שמשי ודברי אמונה העברת…
אך אנא!
את התנהגותך החיצונית תפנים לקרבך
ומהיום תנהג כך גם לרעייתך ובני ביתך…
את הסיפור הזה סיפר הרב יורם אברג'ל באחד משיעוריו שאין כמותם
בתארו את האנשים המטילים אימה בתוך ביתם
כעס ונזיפות רגזנות והשפלה – כל אלו יוצרים הם באוירה
ולחברים בחוץ היחס תמיד שונה נורא
רוגע, חיוכים, ודיבורי נועם מרגיעים
יפי נפש עד… שלביתם הם מגיעים
לכן אומר הרב, דוקא בתוך ביתכם
שם עבודת המדות האמיתית, שם כל עולמכם
עד כאן בפן השלילי של המדות
אך כל אחת שקוראת תצטרך אתי להודות
שגם בפן החיובי של מדה טובה
קיימת תופעה של קיומה דוקא כלפי חוץ כלפי הסביבה:
הכנת תבשילים לזולת, פנים מאירות לאחרים
הקשבה, סלחנות וברור שאנחנו מוותרים
נפלא! ומה עם בני ביתך היקרים?
האם חיצוניותך היא פנימיותך?
אשרייך אם חיובית תשובתך.
