תפריט
פרשת בא שנקרא כולנו בשבת הקרובה
מתחילה בדו-שיח בין פרעה למשה ומסתיימת במצוה חשובה
לכאורה אין קשר בין שניהם
אך רעיון אדיר מאחד ביניהם
המצוה המובאת בסוף הפרשה – פדיון בכורות
מאחר וה' אותם הציל מהאחרונה שבמכות
לכן אמר ה' כל בכור שייך לי
אך אפשר לפדותו תמורת חמשה סלעים ללוי
בימינו כנגד מצוה זו בטקס מיוחד ובמעמד כהן
מקיימים את מצות פדיון הבן
השבוע נכחתי בהרצאה בה סיפר הרב לקהל השומעים
על פדיון הבן שערך לבנו לפני הרבה שנים
אל מול בנו המקושט וסכום הכסף בשווי הסלעים
וכך סיפר הרב: 'שאל אותי הכהן המיוחס
את מי אתה מעדיף אמור בקול ברור ולא מהוסס
האם את הילד או את הכסף שאתה מחזיק בידיך
ועניתי בקול בטוח: מעדיף את הילד והכסף קח לך
לאחר שהחזיר לי הכהן את ילדי הרך והמתוק
לחש לי הכהן שהותיר בי רושם עמוק
שהמשפט הזה שאמרת היום: מעדיף את הילד ולא את הכסף – המזומנים
ילוה אותך לאורך שנים…
שבכל התלבטות בין הילדים לכסף או לכל דבר חומרי אחר
ילדיך יהיו בסדר העדיפויות הגבוהים ביותר'
הילדים הם כל עולמנו אין להם תחליף אחר
הם החוליה המקשרת ומחברת בין דור לדור שעובר
התורה והמצוות שהם סופגים מאתנו והערכים הרוחניים
הם החומר המשמר עבורם בבחינת דבר המעמיד
מחוברים לעבר, שומרים על הווה וּמַתְוִים דרך לעתיד
ואת הסוד הזה פרעה הרשע ידע
מסביר הרב יורם אברג'ל זצ"ל בהסבירו את זו הנקודה
בתחילת הפרשה כמו שאמרתי לעיל
פרעה מנסה לייעל ולשכלל
ולבקשת משה שבני ישראל יצאו כולם
מבוגרים ישוחררו והילדים גם
לזאת מתנגד בתוקף פרעה
המבוגרים ישתחררו לעבוד את ה' והילדים ישארו פה!
שההורים יצאו וימשיכו בדרכם, לא מזה הוא מתרגש
העיקר שהמשכיות רוחנית לעם ישראל לא תתממֵש
הילדים ישארו כאן ויחשפו לתרבות מצרים הטמאה
אין יותר גדולה מזו ההנאה
עוד מימי פרעה בהמשכיות הקדושה של עמנו מנסים לְחַבֵֵּל
ואת אמא יקרה שנבחרת לטפח, להצמיח, לגדֵל
חברי את ילדייך אליך בעבותות אהבה
חזקי את נפשם במחמאה על כל פעולה טובה
שתפי אותם בַּחֲוָיוֹתַיִךְ הרוחניות ברגשות דקדושה
והיו הם לתפארת מורשה.
