תפריט
'אמא!' קראה אילה, 'ביום ששי הקרוב נקבל תעודות של סיום מחצית-א'. איזה יופי, אילה צדיקה! אני ממש מחכה לראותך שבה הביתה ביום ששי כשאת חובקת בזרועותיך את התעודה החשובה כמו שהחזקתי לפני שנים את הַכְּתֻבָּה. או אז אתפנה מכל עיסוקיי ואושיב אותך אילה על ברכיי, ארכיב את משקפי הקריאה ולכיוון האף אצמידם, כמו האמא מסיפורי מנוחה פוקס של הדור הקודם.
אך שאיפות שוא ידברו…ממש כמו בתמונות מצב שרושמים על אחת 'לפני' ועל אחת 'אחרי'. לא תיארתי שכך זה יקרה. אילה יצאה בבוקר מסורקת בצמה סינית עם חולצה לבנה ממש זוהרת וחזרה בוכיה, כעוסה וממורמרת. 'אין לך מה לראות' – הפטירה אילה – 'הציונים ממש מזעזעים מתורה ועד מדעים.
הבטתי על בתי באותם רגעים ובחרתי שהכי הכי כדאי להושיב את אילה כמתוכנן על ברכיי. פתחתי את התעודה ואישוני עיניי גלשו היישר אל מילותיה המסכמות של המחנכת – ואני קוראת דומעת ומחייכת – 'אילה הנהדרת רגישה לחברותיך מאוד, מאירה פנים ומשמחת עוד ועוד… להחמיא היטב יודעת ואף פעם בזולת אינך פוגעת, יש לך לב רחמן שלעזור תמיד מוכן, בעלת דרך ארץ וכבוד למורותייך, מצוינת בהליכותיך. מעריכה מאוד, עלי והצליחי! המורה תרצה.
הקראתי כמה פעמים המילים באזניה של אילה האהובה, ובכל פעם הדגשתי מדה אחרת שנכתבה. סגרתי התעודה ואת אילה חיבקתי שוב- מדות טובות בתי זה הכי הכי חשוב. כשהבן אדם לחברו שלך הוא חזק ועוצמתי, את קשורה לסביבתך בחיבור מיטיב ואמיתי. אדמה פוריה של מדות טובות וקרקע משובחת של בין אדם לחברו מצמיחים אישיות עם גזע איתן וממילא אם יצמחו ענפים הם יהיו יפים יפים.
אומר הרב יורם אברג'ל זצ"ל בספרו הקדוש בצור ירום (מהדורת ה'תש"פ, ח"ו פרק ל עמוד 8): אדם שבאמת רוצה להתקדש, עליו לדאוג קודם כל להיות מתוקן בעניינים שבין אדם לחברו. גדלותו של האדם נמדדת לפי היחס שלו לזולת ומי שאינו פוגע באף אדם הרי הוא בעל מדרגה גדולה באמת.
אילה מתוקה, נכון שאין לזלזל בלמידה – אך מדות טובות הן הן התעודה. את המרירות והעצב החליפו חיוך וקורת רוח. אילה! מקווה שנרגעת, בואי נתארגן לשבת.
