תוכן עניינים | מצוות לא תעשה – לא להותיר (לא להשאיר) מבשר הפסח

מצוות לא תעשה – לא להותיר (לא להשאיר) מבשר הפסח

המקור בתורה

"ולא תותירו ממנו עד בקר" (שמות יב, י)

מהות המצוה

הנמנים על קרבן הפסח, צריכים להספיק לאכול את כל קרבן הפסח בליל טו' ניסן ולא להשאיר כלום עד הבוקר.
וכך כותב הרמב"ם (קרבן פסח פ"י הי"א) צריך אדם להשתדל שלא ישאיר מבשר הפסח עד בוקר שנאמר "לא תותירו ממנו עד בקר" (שמות יב י).

טעם המצוה

דרך מלכים ושרים

כתב החינוך (מצוה ח) הטעם שאין להותיר מבשר הפסח, כדי לזכור ניסי מצרים ולזכור ולקבוע בלב שבאותו זמן גאלנו השם יתברך מעבדות, ונעשינו בני חורין, וזכינו למלכות ולגדולה, ולכן כדרך מלכים ושרים שאינם צריכים להותיר מתבשילם מיום אל יום, על כן אמר בקרבן פסח שאין להשאיר ממנו עד הבוקר ואם ישאר ממנו צריך לשרוף כדבר שאין חפץ בו.

בני אדם שדעתם ללכת, לא מותירים למחרת

רבי חזקיה בן מנוח בספרו חזקוני על התורה (שמות יב, יא) מבאר הטעם שאין להותיר מבשר הפסח שבני ישראל אכלו את הפסח בסמוך ליציאתם ממצריםואין דרך בני אדם שדעתם ללכת בדרך להותיר לצורך המחרת.

לא נשאר בכור מצרי עם נשמה

מובא במדרש רבה (פרשה טו סימן י) אמר הקדוש ברוך הוא לבני ישראל, כשם שאיני משייר נשמה בבכורי מצרים, כך לא תותירו ממנו עד בוקר.

בכורי מצרים לא מתו עד הבוקר

במסכת שמחות (פ"א) מובאים שני פסוקים הנראים כסותרים זה את זה
כתוב אחד אומר "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים" (שמות יבכט) משמע שמכת בכורות הייתה בלילה
וכתוב אחד אומר "כי לי כל בכור ביום הכֹתי כל בכור" (במדבר ג, יג) משמע שהמכה הייתה בלילה?
אמר רבי יוחנן אף על פי שהכה אותם מכת מוות מחצי הלילה, היתה נפשם מפרפרת בהם, אמר הקדוש ברוך אודיע לבָּני המיתה המשתקת הזאת ששונאיהם היאך מתים בה אלא תשמר נפשותם עד הבקר כדי שיראו בני בשונאיהם.
וכך מבואר בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא ז – ויהי בחצי הלילה) – בכורי מצרים שלקו במכת בכורות בחצות לילה, לא מתו מיד אלא היו מפרפרין כל הלילה ומתו ביום. ועל פי זה כתב הגאון רבי דוד לידאבספרו עיר מקלט (מצוה ח עמוד ט)שהטעם שאין להותיר מבשר קרבן הפסח כדי שנזכור שלא נותרה נשמה לבכורי מצרים עד הבוקר.

השלך על ה' יהבך

כתב הרב הקדוש רבי צבי אלימלך מדינוב בספרו דרך פקודיך(מצווה ח חלק המחשבה אות ב)הטעם שנצטווינו שאין להותיר מבשר הפסח עד בוקר, כדי לקבוע יתד חזק בלבנו שצרכיו של האדם לא יתווספו ולא יגרעו אלא בהשגחתו של השם יתברך ואפילו האכילה והשתיה הטבעיית, הכל בהשגחה נפלאה מהיוצר כל הוא אלקינו, וזה הוראה לדורות שעל האדם להשליך כל צרכיו על השם יתברך ולא לדאוג דאגת מחר ויבטח בשם ה' אשר בידו נפש כל חי, הוא מחיה את כולם והוא זן ומפרנס לכל.

המחויבים במצוה

כתב החינוך (מצווה ח) שאיסור זה להשאיר מקרבן פסח בבוקר נוהג בין בזכרים ובין בנקבות.

זמן חיוב המצוה

כתב החינוך (מצוה ח) שמצווה זו נוהגת דווקא בזמן שבית המקדש קיים.

בשר הראוי לאכילה

כתוב בפסוק "ואכלו את הבשר בלילה הזה… ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו" (שמות יב, ח – י) כלומר צריך להספיק לאכול את הבשר של קרבן פסח עד הבוקר ולא להשאיר ממנו כלום ומה שנשאר, דינו בשרפה.
איסור נותר הוא דווקא בבשר הראוי לאכילה, כפי שפירש רש"יבגמרא (פסחים פג.ד"ה נשדינהו) לא הצריך הכתוב שריפה אלא בראוי לאכילה וניתותר, כדכתיב "לא תותירו ממנו (מבשר הקרבן שראוי לאכילה) עד בקר ואם תותירו, תשרפו.
ועוד פירש רש"י בגמרא (חולין צ:)דלאו בר אכילה אין טעון שריפה דכתיב 'לא תותירו', כל דקרינן ביה 'לא תותירו' (היינו הבשר) קרינן ביה 'תשרפו'ואידך לא.
מכאן שאין איסור להותיר מקרבן פסח אלא את הבשר של הקרבן שראוי לאכילה אבל דבר שאין ראוי לאכילה כגון עצמות שאין בתוכם בשר או גידי צוואר בהמה שהם קשים ולא ראויים לאכילה, מותר להותירם.

שיעור בשר הנותר האסור מן התורה

כתב החינוך (מצוה ח) שלא להותיר כלום מבשר הפסח למחרתו שהוא יום חמשה עשר בניסן. שנאמר "ולא תותירו ממנו עד בקר" (שמות יב, י) ודייק המנחת חינוך (שם אות א) מדבריו שנקט שאין להותיר 'כלום' משמע שהאיסור להותיר הוא אפילו בכל שהוא.
והביא המנחת חינוך (שם) דברי הגאון רבי יעקב אלפאנדרי בספרו מוצל מאש (סימן נא) שכך גם מדוקדק מדברי הרמב"ם שהאיסור להותיר הוא בכל שהוא שהרי בדין איסור הוצאת הקרבן פסח מהחבורה כתב הרמב"ם (קרבן פסח פ"ט ה"א) ששיעורו בכזית, וזה לשונו:כל האוכל מן הפסח אינו אוכל אלא בחבורה אחת. ואין מוציאין ממנו מן החבורה שיאכל בה, והמוציא ממנו כזית בשר מחבורה לחבורה בליל חמשה עשר לוקה שנאמר "לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה" (שמות יב, מו).
ובדין המותיר בשר קרבן פסח כתב הרמב"ם (קרבן פסח פ"י הי"א) וזה לשונו: צריך אדם להשתדל שלא ישאיר מבשר הפסח עד בוקר שנאמר "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (שמות יב, י) ע"כ.ומזה שהרמב"ם לא הזכיר שיעור כזית משמע שהאיסור להותיר הוא אפילו בכל שהוא.
אולם המנחת חינוך סובר שהאיסור להותיר מקרבן פסח הוא בשיעור כזית כמו רוב שיעורי התורה ואין לחלק בין הוצאת הבשר מהחבורה לבין המותיר מקרבן פסח אלא שניהם באיסור כזית וכל השיעורין הם הלכה למשה מסיני ואין לדייק מהרמב"ם שלא פירש שיעור בדיני המותיר קרבן פסח שסובר שהאיסור בכל שהוא מכיוון שדבר ידוע שרוב שיעורי תורה בכזית וסמך על דבר הידוע.
והטעם שפירש בדיני הוצאת קרבן פסח מהחבורה שלוקה בשיעור כזית משום שבהוצאת קרבן פסח נאמר איסור זה בתורה בלשון הוצאה "לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה" (שמות יב, מו) ודינה כדין השבת שכדי לעבור על איסור הוצאת קרבן פסח מהחבורה צריך עקירה והנחה כדין שבת לכן פירש הרמב"ם ששיעור הוצאת קרבן הפסח מהחבורה הוא בכזית, שלא נטעה לומר שהאיסור להוציא הוא בשיעור כגרוגרת כדין שבת.

חיוב מלקות

הגמרא אומרת(פסחים פד.) אם עבר והותיר מבשר קרבן פסח על אף שעבר על לאו דאורייתא – "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (שמות יב, י) אינו לוקה. ויש בזה שני טעמים:
לאו זה נקרא 'לאו הניתק לעשה' היינו שיש אחר לאו זה, 'עשה' שנאמר "והנותר ממנו עד בוקר באש ישרֹפו" (שמות יב, י) וזה בא ללמדנו שאם עבר והותיר מבשר קרבן הפסח, אינו נענש במלקות אלא ישרוף את הנותר באש וזה תקנתו וכפרתו.
לאו זה – 'ולא תותירו ממנו עד בוקר' אינו נעשה במעשה ידיים אלא מאליו על ידי שאינו אוכל את הקרבן וממילא הבשר נעשה נותר. וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו.
ההבדל בין שני הטעמים הוא באופן שאינו שורף את הנותר,לפי הטעם הראשון שאינו לוקה מחמת קיום העשה, לכן במקרה שאינו מקיים את העשה לוקה. ולפי הטעם השני שאינו לוקה מחמת הלאו עצמו שאין בו מעשה לכן גם במקרה שאינו מקיים את העשה, אינו לוקה.

מבצע!
הגדה של פסח – כריכה רכה
35.00110.00
מבצע!
מגילת אסתר עם ביאורי הרב יורם
30.00100.00
מבצע!
זמירון – נועם השבת
15.00100.00
מבצע!
מארז USB שיעורי הרב ישראל שליט"א (3 ב-99)
99.00