מידת ה'נשתוון' – תכלית העבודה

יום אחד נודע למורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א שלמשפחה אחת מרובת ילדים בנתיבות, התקלקל המקרר ויצא מכלל שימוש, ובשל מצבם הכלכלי הדחוק אין באפשרותם לרכוש מקרר חדש.

מיד הרב נחלץ חושים לעזרת המשפחה, הוא קרא לאחד ממקורביו והורה לו ללכת מיד לחנות למוצרי חשמל ולרכוש מקרר גדול ואיכותי לאותה משפחה, ולדאוג שהוא יובא לביתם בהקדם האפשרי.

כשאותו מקורב שמע את שם המשפחה הוא התרעם ואמר לרב: המשפחה הזו שונאת את הרב ומכפישה את שמו ברבים בגיבובי שקרים, מדוע כל פעם כשהם נקלעים למצוקה הרב מחלץ אותם?! שיסתדרו לבד!

הרב הביט באותו מקורב בעינו הטובות ומליאות הרחמים ואמר לו: כשה' יתברך ציווה אותנו בנבואת ישעיה: "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם", הוא לא התנה זאת דווקא באוהבים! כל יהודי באשר הוא, אוהב או שונא, ישר או עקום, אם הוא במצוקה תפקידי לעזור לו. וגם אם ההורים חטאו, מה אשמים הילדים? מדוע הם צריכים לחיות בתת תנאים?!

כעת עליך להזדרז לרכוש את המקרר. רק תאמר לבעל החנות שבשעה שהוא יביא את המקרר לביתם, שיאמר להם שמישהוא שאוהב אותם מאוד דאג למחסורם. ושלא יאמר להם מי רכש אותו עבורם, מכיוון שהם רגילים להחזיר רעה תחת טובה, לבעוט במיטיבם, אך כשלא ידעו מי הוא מיטיבם לא ידעו למי להרע… ומיד בסיום דבריו חזר הרב ללימודו, והמקורב יצא לרכוש מקרר גדול ואיכותי.

מהיכן היו לרב כוחות נפש כאלו נשגבים להיטיב עם מחרפיו, וזאת בנעימות ושלוה שאין להם אח ורע?

את התשובה אנו מוצאים בספרו הקדוש 'אמרי נועם' פרשת לך לך:

בפרשת לך לך אנו לומדים על התנהגותו הרעה וכפוית הטובה של לוט כלפי דודו אברהם אבינו, עד שנפרד ממנו והלך להתגורר עם אנשי סדום החטאים והרשעים.

עם כל זאת מיד כששמע אברהם שלוט נפל בשבי במלחמת המלכים, אזר כגבר חלציו ויצא להלחם במסירות נפש של ממש בארבעת המלכים, עד שניצח אותם והשיב את לוט וכל שאר השבויים לביתם לחיים טובים ולשלום.

מעשה זה מעיד על גודל הדבקות שהייתה לאברהם אבינו בה' יתברך, ועל גודל השמחה שהייתה לו בעבודתו יתברך, עד שמגודל אותה דבקות ושמחה לא הרגיש כלל את כל מאורעות העולם הזה החולף, ולכן גם לא חש בכל הביזיונות שביזהו לוט וכפיות הטובה שנהג כלפיו, ולא נכנסו לליבו כלל, אלא מיד אחר המעשה שכח מהם והיו כלא היו, מרוב המתיקות והעונג שהיו לו בעבודת הבורא, ומיד כשנזקק לוט לעזרה מיהר אברהם להיחלץ חושים ולעמוד לימינו.

ובזה יובן מה שמובא בספר 'חובות הלבבות' וזו לשונו:

'מעשה בחסיד אחד שפגע בו חברו ואמר לו: הנשתוון? אמר לו: מהו הנשתוון? אמר ליה: האם שווה בעיניך השבח והגנות? אמר ליה: לאו. אמר לו: אם כן לא חסיד אתה. השתדל, אולי תגיע אל המדרגה הזאת, כי היא העליונה שבמדרגות החסידים ותכלית העבודות!'.

דהיינו, כי השלמות הגדולה ביותר בעבודת ה' היא, שכל כך תתעצם בלב האדם אהבת הבורא יתברך ואהבת תורתו הקדושה, וישיש וישמח בלימוד התורה ובעבודת התפילה, עד כדי כך שלא ירגיש כלל את ייסורי העולם הזה. ולא יהיה כח בכל הביזיונות הבושות והחרפות העוברות עליו להפר את שמחתו בעבודת ה'. וזו מידת הנשתוון.

וכן פירש מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש את הפסוק "שויתי ה' לנגדי תמיד" וזו לשון קודשו:

'שויתי, לשון השתוות. בכל דבר המאורע הכל שווה אצלו, בין בעניין שמשבחין אותו בני אדם או מבזין אותו, וכן בכל שאר הדברים… הכל ישווה בעיניו, כיון שהוסר בזה היצר הרע ממנו מכל וכל. וזה מדרגה גדולה מאוד'.

ודבר זה הוא יסוד גדול ואבן בוחן לעבודת התשובה של האדם, ולפיו יוכל האדם למדוד אם תשובתו היא פשוטה ותחתונה – בבחינת 'תשובה תתאה', תשובה שאינה שלימה, או שהיא פנימית ועליונה – בבחינת 'תשובה עילאה', תשובה שלימה.

אם כשמשבחים אותו ליבו מתרחב ודעתו טובה עליו, ואילו כשמגנים אותו פניו נופלות והוא מתמלא צער – סימן שעודנו קשור לענייני העולם הזה וליבו פנוי מן הדביקות האמיתית בה' ובתורתו, ותשובתו עדיין איננה שלימה. אך אם הוא מרגיש את אותה השמחה בין כשמשבחים אותו ובין כשמגנים אותו – הרי זה סימן מובהק שתשובתו אמיתית ושלימה, ועוד יזכה להגיע למדרגות עליונות ביותר בעבודת ה'.

ומעתה נמצינו מבינים את סוד כוחו של מורנו ורבנו, שהיה דבוק בבוראו בכל נימי נפשו, ודבקות זו מילאה את כל יישותו בשמחה עצומה ונשגבה, ומגודל אותה דבקות לא חש ולא הרגיש במעליביו ובמחרפיו, וכל מגמתו ותשוקתו היו רק לגדל כבודו יתברך בעולם, ולעשות רצונו בלב שלם ובנפש חפיצה.

מבצע!
זמירון – נועם השבת
15.00100.00
מבצע!
מארז (USB) שלוש ב 99 ש"ח
99.00
מבצע!
מסילות אל הנפש • כרכים בודדים
30.00
מבצע!
חלב הארץ – חלק ו'
25.00
מבצע!
סידור כיס – המאי"ר לארץ
15.00