שאלות רבות בענייני שידוכים הובאו להכרעתו של מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א, ומתוך תשובותיו הבהיקה באור יקרות ראייתו הזכה והטהורה, וכל בר דעת  זיהה מיד שרוח הקודש מדברת מגרונו.

באופן כללי הרב היה ממליץ תמיד לבדוק את המידות של המשודכים, מי שמידותיו טובות ויראתו קודמת לחכמתו ראוי הוא לבנות בית נאמן בישראל על אדני התורה והיראה, בית שתשרה בו השכינה הקדושה, וישכנו בו שלום ואחווה לעד.

לא אחת אירע שהציגו בפני הרב מעלות רמות ונשגבות על המשודכים, והרב לא היה מתפעל כלל וכלל. אדרבה! הוא היה אומר שהמעלות הללו הן המתכון הבטוח לגאווה והתנשאות שיובילו למריבות וחילוקי דעות אין סופיים.

פעם אחת שאלתי את הרב על משודכת חכמה וידענית, צדקת ומרבה בתפילות, והרב אמר לי שכל מעלותיה אינן מולידות נתינה והקרבה, ויהיה לה מאוד קשה להתמסר לבעלה ולתורתו, ותמיד היא תרגיש שבעלה אינו ראוי לה. כמובן, השידוך נעצר ולא יצא לפועל.

לאחר כמה שנים פגשתי את אביה של אותה נערה רבת מעלות, והוא סיפר לי בצער רב שבתו התגרשה פעמיים, כיוון שאלו שנישאו לה לא היו ראויים לה. דברי האב הזכירו לי את דברי הרב, שדווקא מעלותיה יהיו לה למכשול, כי מסירות והקרבה נובעים מביטול והכנעה.

 

בהקשר זה נביא מדבריו בספרו הקדוש 'ירום ונישא' פרשת חיי שרה:

 

אליעזר מבקש סימנים של הקרבה מסירות וביטול

לאחר שקפצה לו הדרך, אליעזר חש את מלאך ה' המלווה אותו להצלחת שליחותו, ומיד הוא נעמד להתפלל לה' יתברך מתוך הכרת הטוב על העבר ובקשה לעתיד: "ויאמר ה' אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם: הנה אנכי ניצב על עין המים ובנות אנשי העיר יוצאת לשאוב מים: והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני".

אליעזר מבקש שמלאך ה' יזמין לו את האשה הראויה, בדרך נס, רק בזכות רבו ולא בזכות עצמו, הוא תולה את הגדולה בבעליה.

ואז הוא מציב את מבחן החסד – אבקש מהנערה שתתן לי לשתות את שארית המים שבכדה, ואם היא תציע לי בטוב לבה לדלות מים עבור כל הגמלים, ותבצע זאת בהצלחה, אות היא שראויה היא ליצחק.

תפילתו נשמעה מיד! והנה, מלאך ה' שמלוה את אליעזר בהצלחת שליחותו, גרם לכך שרבקה בת בתואל תצא לראשונה מביתה לשאוב מים מהבאר, שנאמר: "ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת אשר יולדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה".

"והנערה טובת מראה מאוד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל". אליעזר מתבונן ורואה בפליאה את יופייה, ייחוסה, אצילותה וצניעותה של רבקה. והפלא נמשך ומתעצם – היא רק מתקרבת לבאר, והנה המים עולים לקראתה, "וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך".

וכאן נשאלת השאלה – וכי לא די לאליעזר בכל המעלות שהכיר בדמותה של רבקה [יופי, יחוס, צניעות ואצילות]? וכי נערה שהבריאה נכפפת לפניה ומי הבאר עולים לקראתה, צריכה בדיקה נוספת של 'הגמיאיני נא'?

והתשובה היא – ללא ספק, אליעזר הבחין מיד שהנערה היא כלילת יופי ורבת המעלות, אלא שאליעזר לא חיפש סימנים של מדרגות גבוהות, הוא חיפש סימנים של הקרבה, של מסירות, ושל ביטול! הוא חיפש סימנים שיוכיחו שהאשה ראויה להיות אמא של כלל ישראל.

הרבה בעלי מדרגה לא שרדו בפסגת השגתם והידרדרו לשאול תחתיות, יש אנשים שאויר פסגות גורם להם להתגאות ולהתנשא, ואשר על כן ה' יתברך מואס בהם ומתרחק מהם, וממילא התרסקותם מובטחת.

אך אנשים שבטלים אל ה' יתברך, אינם מחזיקים טובה לעצמם, מעשיהם הטובים נעשים בלהט קודש, בהתמסרות, בענווה, בזריזות, והכי חשוב בשמחה. אין להם שאלות וקושיות, משקעים, היפגעויות וכו' וכו', אלא הם חיים בפשיטות ותמימות, ומשליכים את יהבם על ה' יתברך.

 

מסירותה של רבקה תואמת להפליא למסירותו של אברהם

אברהם אבינו לימד את אליעזר לחיות בביטול מוחלט, ללא ביקורת ותהיות. באים אליו אורחים כשהוא חולה ומותש, ובדיוק בשעה זו הוא זוכה לגילוי שכינה, וגם מזג האוויר אינו נח, וגם הם נראים ערבים, וגם, וגם, וגם… הוא זורק את השכל, זורק את המדרגות, טורח עבורם, רץ, שוחט, מבשל, וכו', הוא לא עושה להם טובה, הם מטיבים עמו, בזכותם כוח הנתינה העצום שבו בא לידי ביטוי, בזכותם הוא מממש את שליחותו בעולם, בזכותם הוא הופך את העולם לדירה בתחתונים לה' יתברך. כשה'אנוכי' הוא עפר ואפר, כל מעשיו נובעים משורש פנימי עמוק ללא שום נגיעה אישית, רק מתוך הנפש האלוקית הכמהה ומשתוקקת וכוספת לעשות רצון קונה.

וזאת רצה לבדוק אליעזר – כיצד תגיב נערה בעלת מדרגה שהמים עולים לקראתה, כאשר תראה מולה איש גדול ורב כוח, ועמו משרתים רבים, והוא מבקש ממנה מים לשתיה, האם היא אֶנוכית וביקורתית ואז יצופו בקרבה שאלות רבות, שיובילוה לסרב לבקשתו המוזרה, ובמקרה הטוב יסתיימו בנתינת מים עבורו בלבד. או שמא היא בטילה לרצון ה', וכל מהותה היא לדלות עוד ועוד מצוות ומעשים טובים, ואז היא מיד תסתער על ההזדמנות הנפלאה שנקרתה לפניה לעשות חסד, ועוד תוסיף מרצונה הטוב לדלות מים עבור עשרה גמלים.

שהרי כאמור – הבטל לרצון ה' לעולם אינו מרגיש שהוא עושה טובה למישהו, כאשר הוא גומל חסד הוא מרגיש שהוא זכה בפיס, להעניק ולהשפיע ככל יכולתו לכבוד ה' יתברך. מקבל הטובה רק צריך להסכים לקבלה, וכבר היא תורעף עליו בזריזות ובשמחה, כי הבטל לבוראו שמח בנתינה לזולת יותר ממה שהמקבל שמח בקבלתה.

ואכן, רבקה הוכיחה את היותה בטילה כליל לה' יתברך, היא מזהה את ההזדמנות להטיב לזולת, ומיד מתמסרת בכל כוחותיה לבצע בשמחה את מלאכת החסד: "ותאמר שתה אדונִי ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו: ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות: ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו".

תגובתו של אליעזר – "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא". אליעזר נדהם מהמהירות בה נתקבלה תפילתו, אלא שבמקום להפנים ששליחותו הוכתרה בהצלחה [גם ללא ביצוע המשימה הקשה של שאיבת מים לעשרה גמלים], הוא עומד בשקט ומביט ברבקה הקטנה מתאמצת בכל כוחותיה ושואבת מים לעשרה גמלים.

ולכאורה יש להקשות – ראית שהמים עלו לקראתה, שמעת אותה אומרת 'גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות', מדוע אתה נותן לה לבצע זאת בפועל? מדובר בילדה קטנה ומפונקת שזו הפעם הראשונה שהיא יוצאת לשאוב מים, מה גרם לאליעזר לאפשר לה לשאוב מאות ליטרים לגמליו?

התשובה היא – אם רבקה הייתה משדרת ולו רמז קל שהדבר קשה לה מיד אליעזר היה מפסיקה, אלא שההיפך הוא הנכון! רבקה ביצעה את מלאכת החסד שנטלה על עצמה בזריזות נפלאה ובקלילות מדהימה, עד שהתורה הקדושה מעידה עליה: 'ותמהר' 'ותמהר' 'ותרץ', היא כל כך התענגה להיטיב לזולת, שאליעזר לא יכל להפריע לה ולמנוע ממנה את ההנאה העצומה לגמול חסד.

אליעזר נדהם מההתאמה המופלאה של רבקה לאדונו אברהם. גם אברהם שירת את המלאכים בזריזות נפלאה, בשעה שגופו היה מותש ומיוסר ביום השלישי למילתו. גם אצל אברהם אדונו נאמר: "וירץ לקראתם", "וימהר אברהם", "ואל הבקר רץ אברהם". וזה לשון הרמב"ן: וטעם 'ואל הבקר רץ אברהם' – להגיד רוב חשקו בנדיבות, כי האדם הגדול אשר היו בביתו שמונה עשר ושלש מאות איש שולף חרב, והוא זקן מאד וחלוש במילתו, הלך הוא בעצמו אל אוהל שרה לזרז אותה בעשיית הלחם, ואחרי כן רץ אל מקום הבקר לבקר משם בן בקר רך וטוב, לעשות לאורחיו, ולא עשה כל זה על יד אחד ממשרתיו העומדים לפניו.

אליעזר משתאה ומשתומם לראות את רוב חשקה בנדיבות של רבקה, לא הגוף הקטן והחלוש פעל כאן, כאן התגלתה הנפש האלוקית רבת התעצומות בשיא כוחה ועוצמתה, רוב חשק בנדיבות שאי אפשר ואסור לעצרה, הוא אשר אמר הכתוב: 'משתאה' – מרוב החשק בנדיבות שמתרחש לנגד עיניו. 'מחריש' – שותק ומונע את עצמו מלהפריע לרבקה, בהתענגה על עשיית רצון ה' בגמילות חסדים, מתוך התפשטות הגשמיות.

מבצע!
זמירון – נועם השבת
15.00100.00
מבצע!
מארז (USB) שלוש ב 99 ש"ח
99.00
מבצע!
מסילות אל הנפש • כרכים בודדים
30.00
מבצע!
חלב הארץ – חלק ו'
25.00
מבצע!
סידור כיס – המאי"ר לארץ
15.00