אבינו מורנו ורבנו עטרת ראשנו – הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א

"אבא של כולם"

אבינו מורינו ורבנו הגאון הקדוש הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א, היה יחיד בדורו באהבה שרחש לכל יהודי באשר הוא, מכל חוג ועדה, קטון כגדול, ובכל הזדמנות.

רבנו זיע"א למרות היותו ענק שבענקים, מעיין נובע של תורה עתיקת יומין, בנגלה ובנסתר, כל רז לא אניס ליה ושבילי רקיע נהירים לו, כל הליכותיו והנהגותיו קודש קדשים, בכל זאת חי חיי פשטות וענווה, וכל יהודי באשר הוא התקבל על ידו בהארת פנים עצומה, תוך שהוא מרעיף עליו כבוד ואהבה ללא גבול ומידה, עד שכולם הרגישו בניו, ואף הוא ראה בעצמו "אבא של כולם".

אין פלא שהתקיימו דברי חז"ל "איזהו מכובד? המכבד את הבריות!" וכלל ישראל רואים בדמותו הפלאית והמכבדת, דמות מכובדת ונערצת לאין חקר. וגם לאחר עלייתו לשולחנו של מלך מלכי המלכים ההתקשרות אליו ולתורתו נמשכת ביתר שאת וביתר עוז, ואור קדושתו ממשיל להאיר לארץ ולדרים באור יקרות.

ראשית דרכו

רבנו זיע"א נולד וגדל בבית של תורה וקדושה, לצד תמימות ופשטות מדהימה. סבו, רבי מאיר אברג'ל זצ"ל היה מוכר כדמות תורנית מוערכת ונערצת, והוא היה קרוב ומקושר לבבא סאלי זיע"א.

הוריו הצדיקים – רבי חנניה והרבנית רינה, עלו ממרוקו והתיישבו במושב "ברוש" שבין נתיבות לאופקים, שם גידלו את משפחתם הברוכה.

כל חפצם ושאיפתם של רבי חנניה והרבנית רינה היה לחנך את ילדיהם לתורה ולקדושה, ולשם כך טרחו ועמלו רבות עד כדי מסירות נפש של ממש לסייע בהקמת תלמוד תורה חבד"י במושב, כדי להעניק לילדיהם חינוך יהודי על טהרת הקודש.

בבית ספר זה, "אוהל יוסף יצחק", התחיל רבנו את דרכו בתורה ובחסידות – וכבר אז בלט בשקדנותו ובמידותיו הנאצלות. חברי ילדות מספרים שבשעה שכל הילדים שיחקו כדורגל, יורם מיכאל היה מנצל את הזמן ללמוד ולהחכים. וכאשר ארע שהמחנך נעדר, יורם מיכאל העביר את השיעורים במקומו, בטוב טעם ובלשון לימודים.

השקעתו העצומה יחד עם כישרונותיו הברוכים נשאו פירות קודש הילולים, ובהיות רבנו כבן 11 כבר היה בקיא בקריאת כל התנ"ך עם  טעמי המקרא, ושלט בבהירות בכל ש"ס משניות.

סולם העלייה

מתלמוד תורה חב"ד המשיך רבנו אל ישיבת בני עקיבא 'בית יהודה' בכפר מיימון, וגם שם עשה חייל והצליח מאוד, אך מהר מאד מצא את שאהבה נפשו בישיבת "חברון" הקטנה בירושלים – שם שקד ימים ולילות בשיטת הלימוד הישיבתית ורכש ידיעה רחבה ועמוקה בש"ס כולו. רבותיו אהבוהו וקרבוהו מאוד, ביודעם ששקידתו העצומה יחד עם מידותיו הנעלות מייעדות אותו לגדולות ונצורות.

בישיבה גדולה המשיך רבנו את העפלתו הרוחנית והתורנית בישיבת "הנגב" בנתיבות, בצילו של מרן הגאון הגדול הרב יששכר מאיר זצוק"ל, שם בלט בגאונותו ובשליטתו הנפלאה בכל חלקי התורה, עד שרבו שלח אותו למסור שיעורים בנתיבות וסביבתה. מאז ועד אחרית ימיו מסר רבנו מאות שיעורים, בכל מקצועות התורה ובכל רחבי הארץ, בעקביות ובמסירות, בגאונות ובמתיקות.

בהגיעו לפרקו, נשא את הרבנית גאולה לבית דדון, וקבע את משכנו בעיר נתיבות, בקהילה של ישיבת הנגב. בתחילה המשיך רבנו ללמוד בכולל דיינות במסגרת הישיבה, עד שבהוראת רבו הרב יששכר עבר ללמוד בכולל הוראה בנשיאות רב העיר שדרות – רבי דוד בר-חן זצ"ל.

הגאון הרב אריה גמליאל זצ"ל סיפר שבהסעה לשדרות הלוך וחזור היה רבנו מסכם באוזני האברכים סימנים שלמים בשולחן ערוך, עם פסיקות הרמ"א ונושאי כליו של השולחן ערוך, והכל בעל פה ובבהירות נפלאה.

מורינו ורבנו הרב ישראל אברג'ל שליט"א מספר שאביו העיד על עצמו שאת בקיאותו המופלאה השיג על ידי התמדה ועשרות חזרות, ולא מכוח זיכרון נדיר.

וכך מתאר מורינו ורבנו הרב ישראל שליט"א את ההתמדה העצומה של אביו: "אבא היה מגיע הביתה לקראת השעה אחת עשרה בלילה, לאחר סבב של שיעורים ברחבי הארץ, כשכולנו כבר היינו רדומים. אמי הצדקנית הייתה מקבלת את פניו, הוא היה יושב אתה, משמח אותה והולך לישון, אבל לא להרבה זמן, כי בשתיים בלילה האור בסלון כבר היה נדלק. אבא היה מכין קנקן של תה, עוטף אותו בשתי מגבות, ומתחיל את סדר לימודו… אין מילים לתאר את המתיקות והנעימות שהייתה מתפשטת בחלל הבית מקול התורה שנלמדה במסירות נפש ובעמל ויגיעה שאין לה אח ורע".

משפחתו

במשך השנים נולדו לרבנו ולרבנית גאולה שישה ילדים, שזכו לגדול ולהתחנך בבית מיוחד זה בצילו של אביהם הגדול.

עם כל פעילותו הענפה של רבנו למען הכלל – במעט הזמן הפרטי שנותר לו הנחיל לילדיו את דרכו בחינוך אוהב, בנעימות ובחביבות, אך ללא פשרות.

ביתו של רבנו מספרת שבילדותה, בתקופה בה רבנו היה שב לביתו בשעת ליל מאוחרת ויוצא ליומו העמוס לפנות בוקר, מצאה יום אחד ממתק קטן על שולחנה ולצידו מכתב:

"בתי היקרה והאהובה מאוד! היה לי הרבה שמחה ועונג לפתוח את הילקוט שלך ולהתרשם מהשקעתך בלימודים, לראות את הכתב היפה שיש לך ואת הסדר במחברות. כל הכבוד!"

רבנו היה מעיר את בניו לתפילה בשעת הנץ החמה בנחת ובעדינות, הוא היה יושב לידם, מעודד ומבדח אותם, וכך מעורר אותם בסבלנות אין קץ.

לעומת ימי השבוע בהם כמעט ולא נותר בידיו של רבנו זמן לשהות בביתו לצד משפחתו – בסעודות השבת לרוב לא הוזמנו אורחים מבחוץ, ושעות אלו הוקדשו לבני הבית בלבד. במהלך הסעודות היה רבנו משקיע בקשר עם ילדיו ובהמשך עם נכדיו ונכדותיו – היה מדבר איתם דברי תורה, מזמר איתם זמירות שבת באריכות ובנחת.

כך גידל רבנו דור ישרים מבורך שזכה לחינוך וחום משפחתיים לצד מסירות למען כלל ישראל. לא ייפלא אם כן איך חלקו את אביהם ברצון עם כל עם ישראל, עד שכונה רבנו בפי רבים – "אבא של כולם".

פעליו

במשך תקופה בצעירותו, היה רבנו יושב אצל מרנא הבבא סאלי זיע"א, וקורא באוזניו משניות. פעם אחת הגיע אל הבבא סאלי תלמיד חכם אחד מבני ברק, שרצה לפתוח ישיבה על שמו של הבן איש חי זיע"א. הבבא סאלי השיב לו שישיבה על שמו של הבן איש חי חייבת להיות רק לשם שמיים, ללא שום נגיעה וטובת הנאה…

רבנו שמע את דברי הבבא סאלי, ואז גמלה בליבו ההחלטה להקים מוסדות שכל כולם לשם שמים על שם רבנו הבן איש חי זיע"א. ואכן, בסוף שנת התשמ"ה הקים רבנו כולל "רב פעלים" על שם ה"בן איש חי", והוסיף את השם "קול רינה" – לזכרה של אימו הרבנית רינה ע"ה.

בתחילה שכן הכולל במקלט קטן ברחוב אבוחצירא בנתיבות, ועם השנים התרבו הלומדים ונוספו קומות חדשות… אט אט התגבשו האברכים לקהילה המסתופפת בצילו של רבנו. בני הקהילה היו כבנים לרבנו – הוא הכיר כל אחד מהם, דאג לכל מחסורם בגשמיות והדריך אותם ברוחניות.

על כס הרבנות וההנהגה

עם השנים, התפרסם שמו של רבנו והלך לפניו בכל רחבי הארץ. כך נפתחה דלתו לקבלת קהל מדי יום, כשכל אחד מן הבאים מתקבל בחיוך ובאהבה. רבנו נהג כבוד בכל יהודי והעניק לכל אחד את התחושה שהוא בן יחיד וכל הזמן שבעולם עומד לרשותו. פעמים רבות התבטא רבנו – "אין יהודי חילוני, יהודי הוא קודש ולא חול!" ואילו לילדי ישראל התייחס רבנו כאל ספר תורה ממש, כשהוא משפיע עליהם הערכה ואהבה.

הפונים הרבים תמיד חשו בנוח לשטוח את שאלותיהם ומצוקותיהם מול הענווה והפשטות שהקרין רבנו, ונועצו בו בענייני שלום בית, חינוך ילדים, פרנסה, בריאות ושאר עניינים אישיים. רבנו היה מאזין ברוב קשב לכל אחד ואחד, תוך שהוא מאיר לו פנים ומייעץ לו את העצה הטובה ביותר, ואף מרעיף עליו ברכות שהיו משדדות את הטבע ופועלות ישועות, ניסים ונפלאות.

רבנו נשא על שכמו את צרות הפרט והכלל. ובכל יום הוא היה שופך צקון לחשו בתפילות זכות וטהורות למען כלל ישראל, ופועל עבורם בדבר ישועה ורחמים.

בימי לחימה, הדגיש השכם והערב את החובה להתפלל על החיילים הנתונים בסכנה, ועודד את האברכים להתחזק ביותר בלימוד התורה, שבכוחה תגן על עם ישראל וישובו בנים לגבולם.

לאורך השנים השיב רבנו למאות ואלפי פונים, בשעות קבלת הקהל הרשמיות ומעבר להן – בזמן נסיעותיו הרבות לכל פינה בארץ הקודש בה הוזמן לשאת שיעור, וכמובן גם בינות לשיעוריו הקבועים בבית מדרשו. בכל עת שפע רבנו לסביבתו נועם, אהבה וכבוד, והשפיע מקדושתו ומגדלותו לכל המקושרים אליו.

כל סדר יומו של רבנו נסוב סביב לימוד תורה והרבצת תורה: בשעת הנץ החמה היה מתחיל את היום בטבילה ותפילת שחרית, ומיד לאחר מכן פותח בשיעורים לאנשי העמל ולמשכימי קום. מדי בוקר מסר בבית מדרשו שיעורים שכללו נושאים בהלכה, חוק לישראל ומשניות, והשיעור המרכזי – בפנימיות התורה, בספר התניא קדישא. ביתר שעות הבוקר היה רבנו לומד עד לצהרים.

בחלקו השני של היום, לאחר תפילת מנחה, היה ממשיך רבנו במסירת השיעור שהיה בעצם סדר לימוד בכל חלקי התורה – חומש עם רש"י, פרק בנביא, דף גמרא, שולחן ערוך, משנה ברורה וכף החיים, זוהר הקדוש עם פירוש הסולם ועיון בספרי מוסר.

סדר הלימוד הסתיים עם תפילת ערבית, אחריה היה רבנו יוצא למושבים בסביבת העיר נתיבות ומוסר בפני העם שבשדות שיעור ושיחה במשך שעה.

יחד עם כל אלו, היה רבנו מבקר בערים רבות ומשפיע מתורתו העריבה והנדירה לכל ישראל, ואחת לשבוע אף היה מוסר שיעורים קבועים בעיר אשדוד ובעיר באר שבע.

לא רק ימות השבוע של רבנו הוקדשו למען הציבור, אלא גם שבת קודש – למעט זמן הסעודות במסגרת המשפחתית – הייתה כולה רצופה בשיעורים.

גם בשבת היה רבנו מתפלל בהנץ החמה ברוב עם, ולאחר התפילה – בעת שהעומדים על הכנת הקידוש למאות המתפללים עסוקים במלאכתם – היה רבנו מוסר את השיעור הראשון, מתוך הספר הקדוש 'תומר דבורה'.לאחר מכן התקיים שיעור עמוק ומיוחד בפרשת השבוע, ואז היו פונים רבנו וכל הקהל לבתיהם.

ושוב, בשעות הצהרים היה מתקהל הציבור כדי להשתתף בשיעורים נוספים בספרי החסידות, כך עד תפילת מנחה, סמוך לשקיעה. לאחר סעודה שלישית ולפני תפילת ערבית שוב נוצל הזמן לשיעור קצר בזוהר הקדוש.

עם צאת השבת היה רבנו מבדיל, סועד סעודה רביעית ומיד יוצא לדרך אל שיעורו המרכזי בעיר באר שבע. כך נחתם כל שבוע בשיעור ובו מאות משתתפים.

בא השמש

בהיות רבנו כבן 58, נגזרה הגזירה והוא חלה בחליו האחרון אשר לא קם ממנו. לאחר מספר חודשים של מאבק, בשבת קודש פרשת בראשית עלתה נשמתו הטהורה בסערה השמיימה.

מאות אלפים מכל רחבי הארץ באו ללוות את רבנו למנוחות ולחלוק לו כבוד אחרון, רבבות חשו כיתומים כשהסתלק לגנזי מרומים "אבא של כולם".

לאורו נלך

מורינו ורבנו הרב ישראל שליט"א בנו וממשיך דרכו אורו ותורתו של הרב יורם רצה שתהיה המשכיות לאורו ותורתו של אביו הגדול הן אצל תלמידיו ומקורביו, והן אצל אנשים נוספים שיכולים להיחשף לתורה נדירה ומעצימה שתשנה לטובה את חייהם והליכותיהם. ולשם כך הוא הקים מכון הוצאה לאור בשם  "המאי"ר לארץ", כראשי תיבות של שמו – הרב יורם מיכאל אברג'ל ובו נערכו מאות ואלפי שיעוריו של רבנו לספרים, והספרים – לסדרות.

הסדרה הבולטת בכולם הם חמישה עשר כרכי "בצור ירום", שנערכו מתוך שיעוריו המופלאים של רבנו על ספר התניא, שנמסרו במשך עשורים.

שיחותיו הקדושות של רבנו בשבתות ובחגים הועלו על הכתב בסדרה – "אמרי נועם", בה שזורים פנינים ממשנתו של רבנו בעבודת השם ובנושאים מגוונים כמו תפילה, תורה, קיום המצוות, שלום בית, חינוך ילדים, כיבוד הורים ועוד.

בנוסף, חוברו וראו אור עוד ספרים רבים הבנויים על מורשתו של רבנו: סידור, מחזורים, הגדה של פסח, זמירות שבת ועוד – המשובצים בפירושיו והנהגותיו של רבנו.

גולת הכותרת של הפצת תורתו של הרב יורם בעולם כולו היא החוברת השבועית הנפלאה "מסילות אל הנפש" המתורגמת לארבע שפות, ומופצת במאה אלף עותקים, בחמישים ושלוש מדינות!!! ותורתו עתיקת היומין והנדירה של הרב יורם מזככת את העולם כולו לקראת הגאולה שתבא במהרה בחסד וברחמים.

מבצע!
זמירון – נועם השבת
15.00100.00
מבצע!
מארז (USB) שלוש ב 99 ש"ח
99.00
מבצע!
מסילות אל הנפש • כרכים בודדים
30.00
מבצע!
חלב הארץ – חלק ו'
25.00
מבצע!
סידור כיס – המאי"ר לארץ
15.00