הרב פנחס קהתי (ה'תר"ע-ה'תשל"ז, 1910-1976) היה תלמיד חכם ומחבר הביאור 'משניות מבוארות' על ששה סדרי משנה, המכונה 'משניות קהתי'.
כמעט בכל ספרייה יהודית, החל מאלה הפשוטות עם מעט הספרים, עד אלה העמוסות לעייפה בספרי קודש בהיכלי הישיבות ובתי הכנסת, מונחים ספרי המשניות המבוארות של 'קהתי', הלא הוא הרב פנחס קהתי, שחי בדורנו האחרון.
בשונה מרוב המפרשים והמבארים, הרב פנחס לא היה אברך כולל או בעל משרה רבנית כלשהי, אלא אדם צנוע ופשוט, שעבד לפרנסתו כפקיד בנק, והתעסק בחינוך הדור הצעיר.
אהבת התורה שהיתה בו, חכמתו וכישרונותיו הברוכים, הביאו אותו להיות מבאר המשנה הידוע ביותר בדורנו. הוא זכה לבאר ולהנגיש את התורה שבעל פה לרבבות לומדי התורה.
ראשית דרכו
הרב פנחס נולד ביום ז' באלול ה'תר"ע (1910), בכפר סמוך לעיר רובנה (כיום באוקראינה), לאביו ר' קהת גכטמן ולאימו מלכה, שנמנו על חסידי טריסק.
בילדותו למד ב'חדר' המקומי ברובנה, ולאחר מכן המשיך ללמוד בישיבה שבעיר, ובישיבות נוספות באזור.
במשך השנים ה'תרפ"ו-ה'תרצ"ב (1926-1932) למד את מקצוע ההוראה בבית הספר הדתי למורים 'תחכמוני' בוורשה, ושם קיבל את הסמכתו כמורה.
בשנת ה'תרצ"ו (1936), בהיותו בן 26, עלה לארץ ישראל, שם עסק רבות בחינוך בקרב הנוער הצעיר.
לאחר השואה הנוראה, בה נספו הוריו הי"ד, שינה את שם משפחתו ל'קהתי', על שם אביו. בהמשך, הקים את ביתו עם רעייתו רחל, שעמדה לצדו ותמכה בו בכל מפעליו לאורך השנים.
ומקרבן לתורה
כמי שבין היתר היה עסוק רבות בחינוך הנוער, זיהה הרב פנחס את הבערות וחוסר הידע הקיים בכל הקשור ללימוד התורה. הוא ראה צורך להנגיש לנערים אלו את לימוד המשנה, וחיפש ביאור קל וברור על המשנה, שיקלע להבנתם ולשפתם של הנערים. ברור היה לו מה הביאור הנדרש, אך לא מצא את מבוקשו.
רעייתו רחל, שראתה את מצוקתו וזיהתה את כשרונו, יעצה לו: 'אם ברור לך מה אתה רוצה ומחפש, כתוב ביאור בעצמך!'.
רבי פנחס שהיה אדם צנוע ועניו, נרעש מעצם הרעיון, וטען שאינו ראוי ומוכשר לעבודה כזו. אך רעייתו שכנעה ועודדה אותו לנסות. עד שבסופו של דבר התרצה.
הוא החליט כי הוא יכתוב את חלקו הראשון של הביאור, ויגיש אותו לפני גדולי הדור, כדי לקבל את חוות דעתם.
'וודאי פירושי יהיה בעיניהם לכלום' כך שח לרעייתו בענוותנותו. אך בניגוד למחשבתו, פירושיו התקבלו אצל חכמי ישראל בהתלהבות גדולה ועידוד רב, והוא הבין שמשמיים הטילו עליו את המשימה.
מפעל חייו
וכך, בהינתן לפרי עטו האישור וברכת הדרך מגדולי התורה, החל המפעל הגדול של 'משניות קהתי'. בשנת ה'תשט"ו (1955) קם ויצא לאור החוברת הראשונה של הביאור הנפלא.
הרב פנחס ראה בכך שליחות אישית, והקדיש את כל כולו למשימה הקדושה. הוא אף לקח הפסקה ארוכה מעבודתו, ולילות כימים היה יושב ומתייגע על עבודת כתיבת הביאור. לא היתה בלבו כל כוונה לעשות לעצמו שם ותפארת, אלא אך ורק לקרב את תלמידיו ואת הציבור הרחב ללימוד התורה הקדושה.
מדי שבוע הפיץ חוברת ובה ביאורו על ארבע עשרה משניות, שתי משניות ליום, לפי סדר הלימוד של 'המשנה היומית'. החוברות כללו אף לימוד יומי של שתי הלכות מהשולחן ערוך, שתי הלכות מהרמב"ם, וקטע מהתנ"ך.
ביקוש רב נוצר לחוברות, עד שהגיעו לתפוצה של חמשת אלפי עותקים. בהמשך יצא הביאור כסדרת ספרים, עם הסכמה נלהבת מאת הרב איסר יהודה אונטרמן.
רק לאחר חתימת הפרויקט, בשנת ה'תשכ"ד (1964), שב לעבודתו. את תלמידיו ושומעי לקחו, שעבורם ניגש למלאכה, החל ללמד מתוך ביאורו, ואכן ראה הצלחה גדולה בכך. הנערים הבינו היטב ונמשכו לביאור הברור והקל.
רבבות תלמידים
אף שכוונתו הראשונית הייתה להנגיש ולהקל את לימוד המשנה לאלו שלא זכו לידע תורני, אך מרוב שפירושו היה מוצלח וקל להבנה, הוא התקבל גם בקרב חובשי בתי המדרש והלמדנים, מכל שכבות הציבור.
עד ימינו, רבבות לומדים, זקנים כנערים, פשוטי עם כגדולי תורה, נהנים מהביאור הצח והבהיר למשנה.
הביאור מתבסס קודם כל על פירושיהם המסורתיים של הרמב"ם ושל רבי עובדיה מברטנורא, מביא את תמצית הגמרא הנוגעת לאותה משנה, ואף משלב את פסיקות ההלכה למעשה.
בכושר הסברו הנדיר והרהוט, שילב בדייקנות ותמציתיות את משמעות המשנה בשפה קולחת השווה לכל נפש, אך מדויקת להפליא לכוונת המשנה.
מלאכה מורכבת זו, שלא הקדימו לעשותה אחרים, הייתה נצרכת מאוד לעם, על כל גווניו. הביאור נתן מענה לציבור הרחב, ובזכותו יכלו אף ילדים ללמוד את המשנה בהבנה ובקלות.
תלמידים רבים היו לו לרב קהתי, אך נוספו ועד היום נוספים רבבות 'תלמידים' למעגליו, שהרי כל הלומד מביאוריו על המשניות נחשב לתלמידו.
כל עצמותיו תאמרנה
כל חייו נהג הרב קהתי בפשטות ובצניעות רבה, ורבים ממכריו העידו על טוב לבו, ועל הנעימות אותה הקרין לכל סביבתו.
היה משמש כשליח ציבור קבוע בבית הכנסת בו התפלל. הוא היה שקוע כולו בתפילה, שיצאה ממעמקי ליבו, והיה מתרגש ומתאמץ בתפילתו, עד כי בכל פעם בשובו לביתו נצרך להחליף את חולצתו מרוב זיעה…
בין השאר היה גם מלחין שירים. לחניו מתנגנים עד היום בקרב הציבור הרחב מבלי שידעו את זהות המלחין. 'לחנים עממיים' אלו שחיבר, היו ניגונים שיצאו ממעמקי ליבו בהשתפכות הנפש.
פטירתו
בליל ראש חודש טבת ה'תשל"ז (1976), זמן קצר לאחר שהדליק נר שישי של חנוכה בביתו, נתבקש לישיבה של מעלה, והוא בן 66.
קרדיט: Israel Press and Photo Agency (I.P.P.A.) / Dan Hadani collection, National Library of Israel / CC BY 4.0