ב' סיוון: ה-'אהבת ישראל' מויז'ניץ, האדמו"ר הרב ישראל הגר

קנקנן חדש מלא ישן

אור הופיע בשמי תבל, נסק ועלה עד שמי רום רקיעי השמים, האיר והצל על עדה תמה ונקיה, הלא הוא האור הנאצל החסידי והרחום, האוהב והמחבק, של החסידות המפוארה, הבעל שם טוב הקדוש! אשר פרשׂ את רשתו האוהבת על עם בני ישראל אשר בכל תפוצות ישראל והחל לפרסם אמרי שפר בקרב עם אמוני.

בכל יהודי באשר הוא יהודי, בוערת האלקות, כל יהודי הוא קרוב וסמוך אל בורא עולם, ואף אם הרבה לפשוע ועזב דרך אבותיו, עדיין לא אפסה תקוה!…

זו היית משנתו שנחקקה בלב חסידיו שוחרי פתחו רבות בשנים.

אחד מן החסידים היה רבי יעקב קאפיל זצ"ל, החסיד האהוב שהיה בעל תפילה גדול, כפי שֶׁחָוָה דעתו לגביו הבעל שם טוב…

רבי ישראל הבעל שם טוב בראותו את יוקר התפילה בוערת בלב החסיד הנ"ל שלחו להיות מורה דרך ומנהיג רוחני בקהילת קודש מרמורוש באומרו לו: 'גן נאה לפניך יעקב קאפיל שמור נא עליו'…

כשפטרו לשלום הרבי האהוב, בירכו ואמר: אשר הגן הנפלא שלו, עוד יפרוץ ימה וקדמה צפונה ונגבה ונברכו בו כל משפחות האדמה בעזר ה' יתברך.

הברכה המתינה לה בשמים רבות בשנים, ובינתים הלכו וחלפו הדורות והנה נכדו של רבי יעקב קאפיל זצ"ל החל לנטוע את שרשי החסידות בעיר ויז'ניץ המפוארה…

הרבי הבעל שם טוב הבטיח לחסידיו טרם הסתלקותו מן עלמא הדין כי יחזור בבוא העת להפיץ אורה בקרב עם קודש ושמו יוודע בשנית.

והנה התקיימה ההבטחה, נולד נכד בבית משפחת הגר, ישראל הקטן בנו של הצדיק הגנוז רבי ברוך הגר זצ"ל.. וכולם חשו כי לא סתם לידה רגילה זו ואף אל המשך שושלת חסידית מהוה לידה זו, אלא זאת נשמתו של רבינו הבעל שם שחזרה לבקר ולהאיר בשנית ביתר שאת לחסידיו אמרות טהורות של חסידות וסודות עליונים…

 

ראשית דרכו

רבי ישראל גדל בבית המלכות של חסידות ויז'ניץ תחת צילו של סבו, האשל הגדול רבי מנחם מנדל זצ"ל האדמו"ר הראשון לשושלת ויז'ניץ, והתחמם לאורה של המנורה הטהרה אביו הקדוש רבי ברוך הגר זצ"ל האדמו"ר השני לחסידות ויז'ניץ.

יחד עם אחיו הצעיר רבי חיים, למד רבי ישראל את תורת ה' במסירות נפש רבה ועד כנער התבלט בחריפותו הנדירה, בקיאות עצומה, ומוח מבריק.

נהגו שני האחים הקדושים לנדד שינה מעיניהם ולעשות לילות כימים על התורה הקדושה, ואף שדבר זה היה בניגוד למורת רוחה של סבתם האשה הכשרה מרת מרים מאניא ע"ה, אם זאת לא בחלו באמצעי הגנה ותכסיסי מלחמה, והיו מסתתרים בחדרם, ונגנזים בין רהיטי מעונם, ונדמו כאילו בורחים הם מן השלטונות כדי ללמוד תורה…

סוגיא אחר סוגיא בחשק ומרץ ומתיקות מאין כמותה, מתיקות שתלוה אותם רבות בשנים ותיטע בקרבם יראת ה' טהורה ואהבת תורה נדירה…

מר זקנם האדמו"ר רבי מנחם מנדל זצ"ל ידע את אשר הנערים עושים ושמחה מלאה את לבו, וכאשר רעייתו באה אליו בטענה כי הנערים מנדדים שינה מעיניהם ודבר זה עלול להזיק לבריאותם. השיב לה כי צודקת היא והענין יטופל בהקדם, אך רק פנתה היא לעיסוקה השיב לנכדיו האהובים כי 'לא נעשים תלמידי חכמים מאכילת עוגיות ומיני מתיקה, אלא רק מעמל על התורה והעבודה', וכמסכים אתם בדרכם!

ובאמת עמלו השנים רבות בשנים על התורה וניכרה בהם חכמה צפונה עוד בהיותם קטנים בשנים…

 

גאון ואלוף

רבי ישראל היה הנכד הבכור של רבי מנחם מנדל זצ"ל ומשכך היה מקרבו יתר על המדה ואוהב להשתעשע עמו בדברי פלפול והלכה…

עתאשר נסע הסבא הקדוש אל מסעותיו בקודש לחזק עדה תמה בתורה ועבודה התלוה אליו נכדו האהוב וכך רבי ישראל היה נוכח להמון מחזות אלקים, ופני הצדיקים אשר נפגשו עם סבו נחרטו בלבו, וקבעו צורה בנפשו הרכה.

כל עת אשר היה ניתן, ביקש רבי מנחם מנדל זצ"ל מגדולי האומה לבחון את נכדו במילי דחידודי, ואכן נמצא הנער מלא מפה לפה, כולו יראת ה' טהורה ואהבת תורה שזורה על לבו בהתמדה גדולה.

על ידי כך השיג רבי ישראל עוד בהיותו צעיר מאוד לימים, הסכמת הוראה ותעודות גאונות מן גדולי ישראל אשר בכל אתר ואתר במחוזות גליציה רומניה והונגריה…

ענין הגאונות של רבי ישראל התפרסם בקרב האדמורי"ם, ושמו נרשם בלבותם כעילוי גדול אשר עתיד להפיץ דברי נחמה ועידוד לצאן קדשים…

 

מלכות בגלימתו

עת הגיע רבי ישראל לגיל חמש עשרה, נישא למרת הינדה אשר היית נצר למשפחת רבנים וחכמים… עת הגיע רבי ישראל לחופה, נקשרו להם בעבותות אהבה ארבע חסידויות יחדיו, והן רופשיץ קוסוב רוז'ין וויז'ניץ…

שימש רבי ישראל כבריח התיכון המקשר ומחבר את כולם יחדיו…

חתונה זו היית שם דבר בעולם היהודי, ואף פרץ גבולות לאומות העולם שנוכחו לראות כינוס יהודי ענק מאין כמותו, מעטים היו המקרים שבו התאספו באסיפה גדולה כל כך המון רב של יהודים, כל החסידים מכל הצדדים נהרו מכל פינות תבל, כדי להשתתף בשמחה זו, אמנם חסידי ויז'ניץ הרגישו את השמחה בלבם יתר על המדה וביקשו ברוב שמחתם שיברכו אף אותם בברכת מזל טוב, כאילו שחיתנו את בנם הבכור זה עתה…

ככלות חתונה מפוארה זו, פנה רבי ישראל לבית חמיו וגר שם יחד עם רעייתו זמן מה…

אמנם הסתיר את צדקותו וידיעותיו בתורה מאוד, ואף רעייתו לא עמדה על דבר צדקותו הגדולה וחשבתו לבטלן ח"ו ברוב שגיונה, אבל לא ארכה ההסתרה זמן רב, וכבר עמדו עליו חותנו וגיסיו כי גאון גדול הוא בתורה הקדושה, וזאת על ידי המעשה הבא: פעם אחת הציע חותנו בפני בניו גיסי רבינו, קושיא עצומה בגמרא הקדושה, רבי ישראל נכח באותה ישיבה אך לא פצע פיו כדי לתרץ את התיובתא.. משראה כך חמיו טען בפניו וכי בטלן אתה? למה אינך מתאמץ לתת לי תשובה כשאר בני?

ענה רבי ישראל ואמר בשלוה רבה, כי אין זו קושיא כלל, ואץ רץ אל ארון הספריה שָׁלָה (הוציא) משם את הר"ן על הסוגיא ונתן לפני עיני חמיו.. בראות חמיו כך הבין כי מדובר פה בענק בענקים מדור הנפילים, וכי אין חכמתו כשאר בני האדם, אמנם יותר מהכל נרשם בלב חמיו גודל מדת השתיקה של הנער, אשר היית לו תשובה זה מכבר אבל היה מסוגל לעצור אותה בתוכו בלי מאמץ מיוחד…מדות תרומיות!

הערצתו של חותנו גברה אליו ביתר שאת, ופעם אחת בעת אשר כל הקהל עבר לפני הרבי בערב שבת קודש כדי לקבל את ברכת הרב, אף רבי ישראל נמנה בין האנשים, וכשהגיע תורו רבי מאיר הורביץ נישק את גלימתו, משראו כך גיסי רבינו קנאה עלתה בלבם, אך רבי מאיר שם לב על ענין זה שהתעורר בקרבם וענה להם באומרו: 'אין אתם רואים את מדת המלכות שהולכת אחרי חתני היקר?'

 

חזרה לבית אביו

רבי ישראל חזר אל בית אביו בוויז'ניץ, ושם נפרד בכאב גדול מסבו אשר נתבקש אל בית עולמו בגנזי מרומים, אביו רבי ברוך לקח את מושכות ההנהגה לידו במסירות גדולה, אמנם מצב הקהילה לא היה כבתחילה, והפרנסה הלכה ונדלדלה…

אך למרות זאת המשיך רבי ישראל לשקוד בתורה ומינה לא נע, וכך חלפו הימים ורבי ישראל יושב סמוך לשולחן אביו וממלא את כל זמנו בלימוד תורה ועבודה…

אך גם אז לא ארכה השעה ואביו הצדיק הגדול נלקח אל בית עולמו והוא צעיר לימים רק בן חמישים שנה…

בני הקהילה הקדושה עוד לא עיכלה את ההלם הנורא שפקד אותם, והנה היו טרודים מי יהיה האיש המורם מעם הנהיג אותם מחסד ורחמים…

אחיו של רבי ישראל רבי חיים גילה כי רבי ישראל הוא זה שינהיג את עדת הקודש, ואת זה גילו לו בחלום…

מר אביו זצ"ל הופיע בחלומו וציוה עליו כי בדבר סיפוקו בענין מסויים, ילך ויפשוט את ספיקו בפני הרבי.

כששאל רבי חיים את אביו, אבא מי הוא הרבי? אמר לו אביו ר'אש ב'ני י'שראל הוא הרבי…

מדבר החלום הנ"ל הבינו כולם כי ממשיך דרכו של אבותיו הוא רבי ישראל הצעיר והוא בן שלשים ושלש בלבד…

 

מלחמת העולם הראשונה

ימי השלטון של רבי ישראל היו ביד רמה, אם המון אהבה וחיבה יתירה הנהיג רבינו את עדת צאנו. כמו אבותיו בערה בקרבו אהבת ישראל עזה לכל שואל ומבקש עזרה, שמע את קול העשוקים והמסכנים ועזר יותר מיכולתו כפי אשר חננו אלקיו…

ברכת ה' היית שלוחה מן שמיא אל הקהילה הקדושה, וכולם ראו במוחש כי ה' מברך את מעשי ידיהם בגלל צדקותו של רבי ישראל.

הקהילה הלכה וגדלה כולם רצו להידבק באור המנורה הטהורה, האור שהפיץ רבי ישראל היה נערב, ומכל קצות אשכנז הגיעו כדי להסתופף בצל כנפי השכינה…

אך לא ארכה השעה, וכבר פרצה הדליקה, מלחמת העולם הראשונה שיחרה לפתחם של עם קודש…

הרוסים הקוזקים היוו איום של ממש על ממלכת אוסטריה שהיית בשלטון ביד רמה…

רבי ישראל ראה ברוסים קליפות ארורות, וגינה אותם בכל הזדמנות.

המלחמה גרמה לכך שרבי ישראל יעזוב את הקהילה הקדושה שלו מעיר ויז'ניץ, ויצא לתור מקום מבטחים לגור בו עם עדתו…

בגלל שהיה בעד המלכות ודגל בכך שצריך לסייע ככל שניתן כדי שלא יגברו הקוזקים, חיפשוהו על כך הרוסים הרשעים הארורים, ורדפוהו רבות בימים…

אחרי לבטים עמוקים, קבע רבי ישראל את מקום מגוריו בעיר גרוסוודיין שהיתה עיר של תלמידי חכמים ואנשים יראי שמים, אמנם חסידים אינם היו מצויים שם ולכן הוסכם בין אנשי הקהל ובין רבי ישראל מספר דברים אשר ישכינו את השלום והברכה ביניהם…

שם התגורר וקבע מגוריו וביתו הפך לתלפיות לכל שואל ודורש קרבת אלקים.

עריקים שהיו בורחים מן הצבא מחמת מצבם המשפחתי, מצאו בביתו של הרב מנוח לכף רגלם, וכך הפך ביתו הצנוע להיות בית וועד לחכמים בית מחסה לעמך ישראל.

בית אירוח גדול היה ביתו של הרבי, אשר כל יהודי קרוא אליו כל אימת שירצה…

רבים הנסים שנעשו שם בהקשר למלחמה ששררה בין הממלכות, המון עריקי צבא מצאו את ישועתם אצל רבינו, ועל ידי מופתים גלויים קיבלו את הפטור המיוחל מהשירות הצבאי הארור, אשר סיכן חיי דת ואורח חיים יהודי מינימלי…

אמנם צבאו על דלתו גם בלשים אשר חשדו כי רבי ישראל מחביא בביתו עריקים מן הצבא ואף מורה כך לרבים אשר אין לסייע במלחמה… אך 'לא יתן ה' מוט לצדיק' וכן שמו הטוב של רבינו נודע אף למלכות כאוהדם ותומכם, על ידי מספר מעשים של השגחה עליונה, ובכך נישא שמו לשם ולתהילה בקרב כל…

 

אחרית ימיו

רבינו ישראל הגר הסתלק ביום ב' סיון שנת ה'תרצ"ו, כשהוא זקן ושבע ימים, כל ימיו בטהרה וקדושה פלאיים…

אמנם נקבר הצדיק בעיר גרוסוודיין שבאשכנז, אבל העיר ה' את רוח בנו בעל ה-'אמרי חיים' כי את ארונו של אביו צריכה לקלוט אדמת הקודש בארץ ישראל!

והנה אחרי דרישה ופרישה ברבותינו הפוסקים העלה הרב כי מותר להעלות את עצמותיו הקדושות של אביו לארץ ישראל, אך כדרכם של צדיקים לא סמך רבי חיים על דעתו היחידיתאלא שלח את השאלה לגדולים כמותו שידונו ויעלו את אשר בחילם אחרי העמקה בים התלמוד והפוסקים ראשונים ואחרונים…

בסופו של מחקר העלו הרבנים הגאונים כמותו והוכרע הדבר כי העלאת הארון יצאה לדרך…

האישורים הממשלתיים הושגו והכל השתדלו בדבר, כדי שהצדיק יבוא למקומו על נכון במהרה…

אבל חלק הרע אף פעם לא מוותר על שלו ודורש חלק בקדושה, ומשכך קמו אנשי בליעל בריב ומרמה והלשינו לשלטונות כי בארונו של רבינו הקדוש אין אחר מאשר שטרות יקרות, והיהודים מערימים בדבר העלאת הארון על השלטונות…

במעבר רצו השוטרים לבדוק את ארונו של רבינו אך בנו הקדוש בעל ה-'אמרי חיים' סירב בתוקף וגבורה כי דבר זה הוא ביזוי לשמה…

ברוב צער ויגון הארון הקדוש חנה בנמל כמה ימים…אבל ישתבח שמו לעד של מלך מלכי המלכים אשר מגדיל חסדו בכל עת ורגע קט עם חסידיו, ומקיים בנו את הפסוק: "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום"(ישעיה ח, י), בסופו של ענין הותר להעביר את ארונו של רבינו במעבר הגבולות ללא שום בדיקה מבזה, ובשעה טובה הגיעו עצמותיו הקדושות של בעל 'אהבת ישראל' אל מקום הקודש ארץ נחלי מים ואין מים אלא תורה, ארץ ישראל המקודשת מכל הארצות…

המשלחת הגיע עם ארונו של רבינו בערב פורים והשמחה היתה באותה עת כפולה ומכופלת, גם על עצם היום וגם על העלאת הארון…

'ליהודים היית אורה ושמחה וששון ויקר'…

 

הנהגותיו בקודש פנימה

מדות תרומיות מאין כמותם נשקפו מנפשו הטהורה של רבי ישראל, מדותיו צלולות וזכות ומאירים כאספקלריא המאירה…

בראש ובראשונה התעטר רבינו במדת הענוה, אשר היוותה חלק מאישיותו, רבים החכמים שבאותו דור שהעידו עליו כי אצלו נשקפת הענוה האמיתית והשפלות הכנה…

ביניהם היה הרב בעל 'שומר אמונים' רבי אהרן ראטה. אשר העיד עלרבי ישראל כל כולו שלימות בענין המדות ומופת עצום בלימוד התורה, ואין כמותו בכל הדור בדבר זה של תיקון המדות.

ראש דברו אהבת ישראל! וכן קירב רבי ישראל את כל שוחרי פתחו בסבר פנים יפות כאהרן הכהן בשעתו היה רבינו באהבתו לכל יהודי, ואף את אלה שסלדה מהם החברה כי נגועים הם במחלות שונות ומשונות, קירב רבינו וחלק להם כבוד רב, נישק אף חיבק ולא חשש לבריאותו כלל וכלל לא!

הסתיר את ידיעותיו בתורה ואת מדותיו התרומיות ככל שניתן, וכך העיד עליו אחיו רבי חיים מטאיניאד כי את מה שאנו רואים לעינינו בעבודת רבי ישראל, בתורה ויראה ובמדות, זה רק החלק שכבר גדשה הסאה, ולא הצליח רבינו להסתירו, ולכן נגלה הוא לעינינו…

אבל את השאר 'אין מאתנו יודע עד מה'…

כאב את כאבם של עם ישראל ממש כאילו הוא נתון באותו מיצר, ופעמים רבות התבטא קשות ובאופן חריף על עצמו מרוב צערו שכאב את כאבם של אחרים…

וכפי חייו כך גם ספריו נקראו: 'אהבת ישראל', ומהם ישקו כל העדרים…

 

ספריו

אמרותיו הטהורות פרושׂים על פני כמה וכמה גליונות, והם ספריו המהוללים: 'אהבת ישראל'..

בהם הרב מעמיק בדברי חסידות וקבלה, ומפרש את פסוקי התורה בעיון עמוק ועמל משווע, דבריו יורדים עד חדרי בטן, תורה ברה ונקיה, אשר יוצאת מלב חם ואוהב ישראל מאין כמותו…

 

ממשיך דרכו

כאשר רבינו נתבקש לישיבה של מעלה והוא זך וטהור, הביט בבנו בבכורו בעל ה-'אמרי חיים' דקות ארוכות שנצרבו בזכרון בנו כנצח, לאחר מכן ביקש רבי ישראל את ידו של בנו ולחצה בחמימות ואהבה רבה…

ממעשה זה הבינו כולם כי זהו אות וסימן כי בן זה הוא אשר ימשיך את דרכו אחריו, וינהיג את עדת ויז'יניץ כפי אשר עשו אבותיו לפניו…

מבצע!
זמירון – נועם השבת
15.00100.00
מבצע!
מארז (USB) שלוש ב 99 ש"ח
99.00
מבצע!
מסילות אל הנפש • כרכים בודדים
30.00
מבצע!
חלב הארץ – חלק ו'
25.00
מבצע!
סידור כיס – המאי"ר לארץ
15.00