ג' אדר: רבי מרדכי יפה – בעל ה'לבוש'

הרב יורם אברג'ל » הילולות צדיקים » ג' אדר: רבי מרדכי יפה – בעל ה'לבוש'

רבי מרדכי יפה בעל הלבוש

(ה'ר"צ-ה'שע"ב, 1530-1612), המכונה בעל הלבוש' או 'בעל הלבושים', היה מחשובי רבני בוהמיה ופולין, ואחד מנושאי כלי השולחן ערוך.

ראשית דרכו של רבי מרדכי יפה

רבנו נולד בפראג, בשנת ה'ר"צ (1530) לערך, לאביו רבי אברהם יפה, רב מדינת בוהמיה (כיום חלק מצ'כיה), ונצר למשפחת גדולי תורה וחכמיה, המיוחסת עד לרש"י הקדוש.

בילדותו למד רבנו תורה מפי אביו, והודות ליגיעתו והתמדתו בתורה, עלה ונתעלה בידיעותיו בתורה ובמידותיו התרומיות, עוד בצעירותו ממש.

בבחרותו, גלה רבנו למקום תורה לעיר קראקא (קרקוב) שבפולין, כדי ללמוד בישיבתו של רבנו משה איסרליש (הרמ"א). רבנו עשה חיל בלימודיו, נקשר ברבו קשר אמיץ, שנמשך לאורך כל חייו, ונעשה לתלמידו המובהק.

דרך לימודו של רבנו מנערותו היתה להרחיק את דרך הפלפול, ולהעדיף את דרך הישרות ועומק הפשט, בחתירה 'לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא'.

סולם עליה של רבי מרדכי יפה

לאחר נישואיו, חזר רבנו להתגורר בפראג, עיר הולדתו, ייסד בה ישיבה ועמד בראשותה. אך לא ארכו הימים, ובשנת ה'שכ"א (1561), גורשו היהודים מפראג ומבוהמיה כולה, ורבנו נדד למדינת איטליה, בה שהה כעשר שנים.

רבנו ניצל את שהותו שם להשתלם גם בחכמות אחרות כחשבון, אסטרונומיה ופילוסופיה, בעזרתן הוא העמיק חקר, וחיבר את חיבוריו בדיני עיבור וקידוש החודש, וכתב ביאור על ספר 'מורה הנבוכים' של הרמב"ם.

בשנים אלו למד רבנו גם את תורת הסוד. הוא נהג לשלב ולתבל הרבה מחכמת הקבלה בחיבוריו בהלכה, דבר שנחשב לחידוש בתקופתו.

רבו בקבלה היה הגאון רבי מתתיהו דלקרוט, מחבר ספר 'צל העולם', שהיה מראשוני מפיצי תורת הקבלה בפולין, ודרכו היתה כשיטת לימוד הקבלה אצל הספרדים. וכך כותב עליו רבנו (בספרו 'לבושי אור יקרות'): 'איש אמונים, מגדולי מקובלים אחרונים… ראש הרבנים'.

רבי מרדכי יפה על כס ההנהגה

בהמשך חייו, כיהן רבנו ברבנות בכמה קהילות חשובות. בראשונה, בסביבות שנת ה'של"ג (1573), כיהן כאב בית דין בעיר הורודנה (גרודנה) שבליטא, ומילא את מקום הגאון רבי נתן נטע שפירא בעל מבוא שערים, שעבר לכהן ברבנות העיר פוזנא.

רבנו ייסד בהורודנה בית כנסת גדול ומפואר לתורה ולתפלה, ובימיו פרחה הקהילה ושגשגה, והפכה לגדולה ומפורסמת בקהילות ישראל. בישיבתו שאותה הקים בה, לימד רבנו את תלמידיו גם את תורת הקבלה.

בשנת ה'שמ"ח (1588), בעקבות מחלוקת שפרצה בעיר, עזה את הורודונה, ועבר לכהן כאב בית דין בעיר לובלין שבפולין, בה חיבר רבנו את החלקים הראשונים של חיבורו 'לבוש מלכות'.

בהיות רבנו בלובלין עשה רבנו חיל בהרבצת תורה והנהגת העם, ונתפרסם שמו בכל קצוות אירופה. רבנו נתמנה לראש 'וועד שלוש ארצות' (שני חלקי פולין ורוסיא), שהוקם בשנת ה'ש"מ (1580) והתכנס בלובלין, בו השתתפו רבנים מכל ארצות אלו, ותקנו תקנות שונות רוחניות וגשמיות לטובת הכלל. הודות להשתדלותו של רבנו הצטרפו גם קהילות ליטא לוועד זה, שהפך ל'וועד ארבע ארצות'.

בשנת ה'ש"נ עבר רבנו לעיר קרמניץ שבמחוז ווהלין (כיום באוקראינה), ובחודש אייר שנת ה'שנ"ב (1592), שב לעיר הולדתו פראג, ונתמנה כאב בית דין, במקומו של הגאון רבנו יהודה ליוא (המהר"ל), שעבר לכהן בעיר פוזנא (פוזנן) שבפולין.

במהלך שנים אלו, שב רבנו לתקופה קצרה לוונציה שבאיטליה, ושם התארח אצל רבי אבוהב הספרדי, כדי ללמוד אצלו את חכמת העיבור, מכיון שלא היה בין חכמי אשכנז מי שיודע אותה על בוריה.

בשנת ה'שנ"ו (1596), החליפו רבנו והמהר"ל את כיסאותיהם, רבנו נתמנה לאב"ד בעיר פוזנא, ואילו המהר"ל שב לרבנות בעיר פראג.

מסכת חייו של רבנו היתה גדושה בהרבצת תורה והעמדת תלמידים. בכל מקום אליו הגיע בימי חייו, היה מקים ישיבה או אוסף סביבו חבורת תלמידים, אותם היה מלמד במסירות אהבה וחיבה, ומגדלם לתלמידי חכמים מופלגים.

רבותיו של הרב מרדכי יפה

אביו הגאון רבי אברהם יפה.

רבנו משה איסרליש (הרמ"א) – רבו המובהק, עד כדי שכאשר הפוסקים דנים בדעת הרמ"א, מסתייעים בדעתו של רבנו, כי מן הסתם לא יחלוק על רבו.

רבי שלמה לוריא (המהרש"ל) – יש אומרים שרבנו למד גם אצל המהרש"ל. אולם יש המפקפקים בכך, משום שכשמזכירו רבנו בחיבוריו לא ניכר שהיה רבו.

מתלמידיו של בעל הלבוש

רבי יששכר בער איילינבורג – מחבר ספר 'באר שבע', חידושי ש"ס ושאלות ותשובות בהלכה, וספר 'צידה לדרך' על פירוש רש"י לחומש.

רבי שבתי סופר מפרמישלה – מחבר 'סידור רבי שבתי סופר'.

רבי יעקב קופלמן – מחבר פירוש 'אהל יעקב' על ספר העיקרים.

חיבוריו של הרב מרדכי יפה

רבנו, ששמו 'מרדכי', קרא לסדרת ספריו על שם הפסוק המתאר את מרדכי היהודי במגילת אסתר (ח, טו): "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה".

שמם הכללי של חיבוריו הוא – 'לבוש מלכות'.

ואלו הן חיבוריו על ארבעת חלקי השלחן ערוך:

לבוש התכלת – על שולחן ערוך חלק אורח חיים עד הלכות שבת.

לבוש החור – על שולחן ערוך חלק אורח חיים מהלכות שבת עד הסוף.

לבוש עטרת זהב – על שולחן ערוך חלק יורה דעה.

לבוש הבוץ והארגמן – על שולחן ערוך חלק אבן העזר.

לבוש עיר שושן – על שולחן ערוך חלק חושן משפט.

בנוסף חיבר רבנו ספרים נוספים בשאר מקצועות התורה ואלו הן:

לבוש האורה – חיבור על פירושי רש"י והרא"ם על התורה.

לבוש פינת יקרת – פירוש על ספר מורה נבוכים של הרמב"ם.

לבוש אדר היקר – חיבור על הלכות קידוש החודש של הרמב"ם, ועל ספר 'צורת הארץ' של רבי אברהם בן חייא הנשיא.

לבושי אבן היקרה – פירוש על חיבורו של רבי מנחם רקנאטי על התורה בדרך הסוד.

שלשת האחרונים נדפסו בכרך אחד הנקרא 'לבוש אור יקרות'.

חיבור נוסף שידוע שחיבר רבנו ועדיין לא נדפס הוא: לבוש ששון ושמחה – דרשות.

מספר חיבורים ופירושים נתחברו על ספריו של רבנו, בהם ספרו של הגאון רבי יום-טוב ליפמן הלר, בעל ה'תוספות יום טוב', שחיבר ספר 'מלבושי יום טוב', והגאון רבי שמואל מלנצבורג, שחיבר ספר 'חגורת שמואל'. שניהם העלו בספריהם השגות והערות על פסקיו של רבנו, כדרכה של תורה.

מאידך, הגאון רבי אליהו שפירא מטקטין, בספריו הנודעים 'אליה רבה' ו'אליה זוטא', יצא להגנת רבנו, וכתב יישובים לקושיותיהם.

חיבורו של רבנו נפוץ על פני כל הארץ, והתקבל בחיבה בכל תפוצות ישראל שקבעו הלכה על פיו. עקב הביקוש הרב, ספריו של רבנו נדפסו בארבע מהדורות, עוד בימי חייו.

במשך תקופה מסויימת, רוב ככל בית ישראל בארצות אשכנז קבעו את לימודם בספרו של רבנו, משום שכולל בתוכו את פסקי מרן השלחן ערוך והרמ"א, ומרחיב ומוסיף פרטי דינים שלא נזכרו בדבריהם, והכל בשפה פשוטה וקולחת, השווה לכל נפש.

רבנו גם מוסיף מילתא בטעמא לכל דין ופסק הלכה. מסיבה זו ניתן למצוא גדולי ישראל שקבעו את פירושם על ספר הלבוש של רבנו.

לאחר שנדפסו ונפוצו חיבורי האחרונים כש"ך וט"ז ומגן אברהם, החונים סביב השלחן ערוך, חזרו ללמוד בדברי השלחן ערוך עצמו.

ה'חפץ חיים', בספרו 'נדחי ישראל' (פרק כ"ג), מביא מעשה המסופר על רבנו, שהיה הרקע לחיבור ספריו:

בצעירותו של רבנו, היה עוסק במכירת תכשיטים, ודוכסית נוצרית אחת הזמינה אותו שיבוא אל ביתה, כביכול מבקשת לקנות ממנו דבר מה. וכשבא אל ביתה, נעלה את הדלת, וביקשה לפתותו לדבר עבירה. רבנו רצה להימלט, אך לא מצא מקום לברוח ממנה, כי אם דרך צינורות הביוב של בית הכסא.

רבנו שם נפשו בכפו, וברח דרך צינור הביוב, על אף שכל עשרת בגדיו הושחתו כליל. ובעבור מעשהו זה, לזכר מעשה זה והניסיון שעמדו בו, חיבר את עשרת ספרי ה'לבושים'.

חיבוריו הנוספים של רבנו:

הגהות על שערי דורא – חיבור על ספר 'שערי דורא' לרבנו יצחק מדורא בדיני איסור והיתר.

מסורות חדשות – הגהות על הש"ס, עם הוספות מאת נכדו רבי יהודה לייב מרגליות. יצויין כי יש המערערים על ייחוס חיבור זה לרבנו.