י"ג אלול: רבי יוסף חיים מבגדד – רבינו בעל ה"בן איש חי"

עוד לפני שזורחת השמש – מקדים אותה עמוד השחר, מבשר לעולם על האור העומד להגיע. השמים עודם חשוכים אך הבוקר מתחיל להפציע.

כך, בטרם זרח אורו של רבינו יוסף חיים מבגדד – כבר הוכשרה הקרקע לבואו לעולם: כשנה טרם הולדתו של רבינו, כשהוריו עדיין מצפים לישועה ולפרי בטן, זכו להתבשר מפי קדשו של הגה"ק המקובל מוהר"ר יעקב אבוחצירא זלה"ה, על כך שיוולד להם בן זכר קדוש מרחם בעשר קדושות, אשר עתיד להאיר עיני כל ישראל בתורה. כל זאת העיד נינו של רבי יעקב זיע"א.

 

ראשית דרכו

רבינו נולד לפני כ-190 שנה, בי"ג במנחם אב ה'תקצ"ד, להוריו – רבי אליהו, הרב הראשי של העיר בגדד שבעירק, ולרבנית מזל טוב.

הגאון החסיד רבי אליהו, בעל "מדרש אליהו", היה תלמיד חכם מופלג ובקי בתורת הנגלה והנסתר, והיה מצוי בקשר מכתבים בנושאים הלכתיים עם חכמי ירושלים ובהם רבני ישיבת בית אל.

בצניעותו הרבה הסתיר את שקיעותו בלימוד תורה ואת בקיאותו בחכמת הקבלה. לעומת זאת, כשעסק בענייני צדקה וחסד עם בני קהילתו – לא בוש רבי אליהו לטרוח כגבאי בחלוקת ממון לעניים ולנזקקים, כשרוב-ככל כספי הצדקה היו מהונו הפרטי.

לרבי אליהו ורעייתו היו שישה ילדים, שהבכור שבהם הוא רבי יוסף חיים – רבינו בעל ה"בן איש חי".

 

סולם העלייה

בילדותו למד רבינו כשאר הילדים בתלמוד התורה. אך מאז הנדר שנדר – החל ללמוד גם ביתר שעות היום, כשהוא ממעט באכילה ובשינה.

בגיל 10 כבר עזב את תלמוד התורה ונפנה ללמוד שעות רבות ביום עם דודו, הרב דוד חי מאיר יוסף ניסים סלמאן מעתוק, וביתר הזמן למד עם אביו. כל עתותיו הוקדשו ללימוד תורה.

כך, בהתמדה מופלאה זו ויחד עם כישרונותיו הבולטים וזכרונו המופלא – הפך מהר מאד לגאון צעיר ובקי בש"ס ופוסקים, ואביו שהיה רב ראשי – היה משתף אותו, נער צעיר, בתכתובות שלו עם רבנים ובדיונים הלכתיים.

כשהיה רבינו בן 14 בלבד, התקבל לבית המדרש לרבנים "בית זילכה" – על אף היותו צעיר מכדי להיות רב. בבית המדרש למד תורה מרבי עבדאללה סומך זיע"א, ונעשה לתלמידו המובהק. בשנים אלו, חבר רבינו לרבי אליהו מני והם למדו קבלה ללא ידיעת אביו, רבי אליהו חיים.

 

האיש מקדש

כשהגיע רבינו לגיל 17 – עדיין רך בשנים אך כבר אב בחכמה – נשא לאישה את בת דודו של רבי עבדאללה – רחל לבית סומך, ונולדו להם בן ובת – רבי יעקב ושמחה.

רבינו ומשפחתו התפרנסו משותפותו בעסק עם ארבעת אחיו, כאשר האחים מנהלים את העסק ואילו חלקו בעסק היה לוודא שהכל נעשה ביושר ובהתאם להלכה. האחים קבעו את חותמו של העסק בשמו של רבינו כדי לכבדו, וגם לפעילותו של העסק הייתה תועלת מרובה מכך ששם מפואר זה חתום על מסמכיו ושטרותיו.

 

על כס הרבנות

כשהיה רבינו כבן 26, נפטר אביו רבי אליהו חיים רב העיר בגדד. בנו הבכור והמובחר סרב ליטול את המשרה או לקבל שכר כרב העיר, כל שלמעשה – רבינו ה"בן איש חי" עדיין אינו רב באופן רשמי עד עצם היום הזה… תפקידו כמנהיג החל מאליו במלאת ימי אבל אביו, לאחר שנשא הספד על אביו בפני הציבור. הייתה זו הדרשה הראשונה מתוך עשרות אלפי דרשות רבות ומופלאות.

מאז – נקרא רבינו על ידי הקהל להמשיך את דרכו של אביו, והוא ירש את מקומו בהנהגת יהודי בגדד במשך כ-50 שנה.

מדי בוקר מיד לאחר התפילה היה מוסר שני שיעורים – הראשון ב'עין יעקב' ומיד אחריו בשו"ע – כך זכו הקהל להשלים אחת לארבע שנים את כל "יורה דעה" ו"אורח חיים", ולחוג בסעודת מצווה גדולה.

בצהרי יום השבת היה נושא רבינו דרשה מרכזית אחת. בדרשות השתתפו אלפי איש מכל גווני הציבור – החל מתלמידי חכמים ולמדנים מופלגים ועד לפשוטי עם, אנשי עמל ואפילו נערים וילדים.

לדבריו הייתה השפעה רבה על הציבור, רבים שבו מעוון בעקבות דרשותיו והשפעתו, כמו שאמרו חז"ל – "מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים".

הרב יצחק כדורי זיע"א סיפר שהוא זוכר מילדותו את הדרשות המרכזיות בשבתות מיוחדות – בהן היה הקהל בן אלפי האיש מאזין בדממה במשך שלוש שעות, כולל הילדים. בסיומה של דרשה כזו האוויר היה מלא בתחושה נשגבת – ונדמה היה המשיח עומד להגיע ברגעים אלו ממש.

מלבד הדרשות היה רבינו מנהיג את הציבור גם ביתר המובנים. אליו היו מגיעים עם כל שאלה – הלכתית, השקפתית, בענייני חינוך ושלום בית. מספרים שבכל שנות רבנותו לא היה בבגדד אף לא גט אחד, מרוב השפעתו על רמת הרוחניות וההנהגה בקהלו.

בכל השנים הללו עסק רבינו בכתיבה והוצאה של ספריו.

 

ספריו

רבינו כתב לפחות מאה ספרים וחיבורים, שרק כמחצית מהם ראו אור עד ימינו. המפורסם שבהם הוא ספר "בן איש חי" העוסק בהלכה על פי סדר פרשות התורה.

הספרים עוסקים בכל תחומי התורה – הלכה, פירושים, חידושים, קבלה, משלים ומעשיות, תפילות, הנהגות ולקחי מוסר.

הוא כתב גם כ-200 פיוטים, המפורסם שבהם הוא ללא ספק "ואמרתם כה לחי" שנכתב כשהיה בקבר רבי שמעון בר יוחאי, ועד היום כל בית ישראל שרים אותו לכבוד התנא.

את הכספים למימון ההוצאה לאור של הספרים שהדפיס, לא נטל רבינו מקופה ציבורית כלשהי אלא מכספי עצמו בלבד. ברוב חיבתו ודאגתו ליושבי ארץ הקודש, שלח חלק ניכר מהדפסות אלו לדפוס פרומקין בירושלים – במיוחד כדי לסייע בפרנסת אנשי היישוב בירושלים.

 

את עפרה יחוננו

חיבתו ודאגתו של רבינו חיים לארץ ישראל וליושביה התבטאה בכל התחומים: הוא תמיד ווידא שכספי הצדקה שנאספו בבגדד עבור אנשי ארץ הקודש יגיעו ליעדם, תמיד שידל נדיבים להזיל מהונם ולסייע לפיתוח היישובים בארץ. אף הקמתה של ישיבת "פורת יוסף" נתרמה על ידי גביר הודי בהכוונתו ועידודו.

בדרשותיו הרבה רבינו להזכיר את הארץ, והוא שאף לעלות ולחונן את עפרה – כפי שאכן עשה בהיותו בן 36, כשיצא למסע בארץ.

בביקורו ביקר בקבר הרשב"י ובקברות תנאים נוספים בגליל, בירושלים – שם התקבל על ידי רבניה בכבוד ויקר. במהלך מסעו ביקר גם במערת המכפלה בחברון, ואף השתדל לפעול בעניין גאולת אדמות בסביבתה מערביי המקום.

טרם שובו אל ארצו ועירו אסף רבינו אבן ומעט מעפר ירושלים. את האבן קבע בכותל המזרח ואת העפר פיזר על הקרקע בבית הכנסת שבו התפלל.

 

משנתו

דרכו של רבינו בעל ה"בן איש חי" בפסיקת הלכה היא כעין ראי לכל דמותו: רב מן המזרח שדרכו ומורשתו מאחדת את כל גווני העם. הבסיס לפסיקותיו הוא על פי השולחן ערוך, כשפעמים רבות הוא מחמיר לפי האשכנזים – כפסקי הרמ"א, והרבה מהמנהגים מתייחסים לפנימיות, לרמזים ולקבלה בדומה לנהוג בקהילות חסידיות רבות באירופה.

רבי אפרים הכהן תלמידו המובהק העיד שכשהיה עונה רבינו לשו"תים הלכתיים היה מעיין בערימות של ספרי הלכה – ולבסוף בתשובתו היה מסכם בקצרה ובתמצות כארבע או חמש דעות.

פוסקים שונים התנגדו לפסקיו – אך עם זאת נהגו בו כבוד רב וידידות, ואילו פוסקים אחרים קיבלו את הכרעותיו בהלכה.

 

בא השמש

בשנת ה'תרס"ט פנו רבני ירושלים אל רבינו בבקשות והפצרות שיבוא לכהן כראש רבני ארץ הקודש – ה"ראשון לציון", אבל רבינו סרב. בסופה של שנה זו, בהיותו בדרכו לקבר יחזקאל הנביא, חלה ותוך ימים ספורים נפטר.

ארונו הובא במסע בן מספר ימים בחזרה אל בגדד, שם נערכה לו הלוויה ענקית כשכל הציבור המיותם מבכה את לכתו וגדולי תלמידי החכמים סופדים לו.

כל יהודי עירק בטלו ממלאכתם בימי אבלו, וכשנפוצה השמועה לכל העולם – התאחדו כל תפוצות ישראל בצער ובאבל על הסתלקותו של איש קדוש ויחיד בדורו, רבינו יוסף חיים מבגדד, בעל ה"בן איש חי".

 

מורשתו בידינו

הרב יורם אברג'ל זיע"א מעיד בספרו ("אמרי נועם" דברים, עמ' קפ"ה) על ראשית הקשר בין מפעליו לרבינו:

"קשר מיוחד יש לנו לצדיק זה. מרן הבן איש חי הוא האבא הרוחני שלנו והפטרון הראשי של כל המוסדות הקדושים שהקמנו בעזרת ה' יתברך, הנקראים מוסדות "רב פעלים", על שם סיפרו של הבן איש חי – שאלות ותשובות "רב פעלים". ומעשה שהיה כך היה:

 

ביום מן הימים הזדמנתי לחדרו של עטרת ראשנו בבא סאלי זיע"א בדיוק כאשר הגיע לפניו רב מסוים ובפיו בקשת ברכה שיצליח לממש את רצונו להקים ישיבה על שם הבן איש חי. להפתעתו הרבה, בבא סאלי שלל זאת באופן מוחלט ואמר לו: 'תקים ישיבה על שם כל צדיק שתרצה חוץ מהבן איש חי, כי הוא מאוד קשה. אם לא עושים הכל לשם שמים בתכלית, אי אפשר בשום אופן להצליח איתו'. בשמעי זאת, גמלה החלטה בליבי לנסות בכל זאת להקים ישיבה על שם הבן איש חי ולהשתדל בעזרת ה' יתברך שיהיו כל מעשינו לשם שמים גמור.

 

בסייעתא דשמיא מופלאה בשנת ה'תשמ"ה הוקצה לנו מקלט להקים בו בית כנסת ובית מדרש, וקראנו אותו "קול רינה – רב פעלים" על שם אמי מורתי ע"ה ועל שם מרן הבן איש חי.

 

בהגיע הילולת מרן הבן איש חי באותה שנה, הכנסנו לכבוד נשמתו הטהורה ספר תורה נאה ומהודר ברוב פאר והדר, ולאחר סיום השמחה, בשעת לילה מאוחרת, נרדמתי מעט על כסאי וראיתי בחלומי את מרן הבן איש חי כשפניו מלאות זיו ומפיקות נוגה וניכרה עליהם שמחה גדולה ממה שעשינו לכבודו. הבן איש חי הביע בפני את קורת רוחו מבית הכנסת ובית המדרש שהקמנו על שמו, וכן מספר התורה שהוכנס לכבודו, והוסיף לברך אותנו ברכות מרובות, אך הוסיף וביקש: 'ומה עם אבא שלי הגאון החסיד ר' אליהו חיים זיע"א? מכיון שהוא זה שהביאני לעולם, מן הראוי שתעשו משהו גם לכבודו', והבטחתי לו בחלום שבעזרת ה' אעשה כדבריו. ולמחרת בבוקר לאחר תפילת שחרית האירו לי מהשמים שספריית הקודש שבבית המדרש תקרא על שמו 'אדרת אליהו'."

 

הלוואי שנהיה ראויים תמיד לחרוט את שמו על דגלנו.

מבצע!
זמירון – נועם השבת
15.00100.00
מבצע!
מארז (USB) שלוש ב 99 ש"ח
99.00
מבצע!
מסילות אל הנפש • כרכים בודדים
30.00
מבצע!
חלב הארץ – חלק ו'
25.00
מבצע!
סידור כיס – המאי"ר לארץ
15.00