רבי גדליה חיון (ה'תמ"ג-ה'תק"י, 1683-1750) היה תלמיד חכם ומקובל שעלה מתורכיה לירושלים, שד"ר היישוב היהודי בחברון, ומייסד וראש הישיבה הראשון של ישיבת המקובלים 'בית א-ל' בירושלים.
ראשית דרכו
רבנו נולד בשנת ה'תמ"ג (1683), בעיר קושטא (כיום איסטנבול) שבתורכיה.
בנעוריו למד אצל הגאון המקובל האלוקי רבי חיים אלפאנדרי (השני), מחבר ספר 'אש דת' על התורה. רבנו שקד על התורה יומם ולילה, והקדיש את עצמו לתורה ולעבודת ה'.
כבר בגיל צעיר זכה רבנו למעלות רבות ונשגבות, ולאחר שמילא את כרסו בש"ס ופוסקים, ונעשה גאון בתורת הנגלה, הוסיף ללמוד מרבו גם את תורת הנסתר. מיני אז דבק בתורת רבנו האר"י ותלמידו מורנו רבי חיים ויטאל, ועשה כל מעשיו על פיהם.
כל מצוה שקיים היתה בתכלית השלימות, עם כל הכוונות והיחודים, וכן תפילותיו היו בכוונה עצומה, עם כל הכוונות הראויות לכוון בה, אחת מהן לא נעדרה. חסיד ופרוש היה, וכל הנהגותיו היו בקדושה ובטהרה.
בתקופת מגוריו בקושטא, היה שואל בהלכה את פי הגאון הנודע רבי יהודה רוזאניס, בעל ה'משנה למלך' על הרמב"ם.
עליה לארץ ישראל
בסביבות שנת ה'תפ"ג (1723), בהיותו כבן ארבעים, עלה לארץ ישראל, והתיישב בירושלים עיר הקודש.
כעבור כעשר שנים, בשנת ה'תצ"ג (1733), פנו אליו מטעם קהילת היישוב היהודי בחברון, שהיתה שרויה במצב כלכלי קשה, עם חובות עתק לשלטון התורכי, וביקשו את עזרתו. הם הציעו שיסע כשד"ר לקושטא עיר הולדתו, ושם יאסוף כספים עבורם, מאת נדיבי הקהילה המקומית.
על אף תנאי הנסיעה הקשים באותם ימים, ניאות רבנו לבקשתם. הוא לא חס על כבודו או זמנו, ויצא לדרך הארוכה למען יהודי חברון. הוא אף סירב ליטול תשלום כלשהו על שליחותו, ועשה זאת בהתנדבות מלאה.
בבואו לקושטא עשה רושם גדול על בני הקהילה, עד שרבני העיר כינוהו באיגרתם 'איש האלוקים'. כשלוש שנים שהה בקושטא, ושליחותו הוכתרה בהצלחה רבה. בהשפעתו הוקמה בקושטא קרן צדקה שנקראה 'ועד פקידי חברון', ונועדה להסדרת חובות קהילת חברון לשליטים התורכים המקומיים, ובכך באה רווחה לבני העיר.
מייסד וראש ישיבת המקובלים
בשנת ה'תצ"ז (1737), לאחר ששב לירושלים משליחותו בגולה, ייסד והקים בעיר העתיקה את ישיבת המקובלים, שנקראה תחילה 'מדרש חסידים', ולאחר מכן ישיבת 'בית א-ל'. בית מדרש מיוחד זה הוקדש ללימוד תורת הנסתר והקבלה על פי תורת רבנו האר"י.
גדולי וצדיקי הדורות למדו וכיהנו כראשי הישיבה לדורותיה. בין חכמי הישיבה ניתן למנות את הגאון המקובל רבנו שלום שרעבי, המכונה 'הרש"ש הקדוש', שכיהן כראש הישיבה הבא במינויו של רבנו, וכן את החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, ואת רבי יום טוב (מהרי"ט) אלגאזי, ורבי ידידיה רפאל אבולעפיה, המכונה 'היר"א'.
בית מדרש זה למדו יומם ולילה גאונים וצדיקים חסידי ופרושים, וכל התפילות והמצוות נערכו בו על פי הוראות וכוונות האריז"ל, ותחת הכוונתו של רבנו שכונה בפי חכמי הישיבה 'הרב החסיד'. כארבעים חכמים למדו בה, בארבע משמרות, שנמשכו מחצות הלילה, ועד השעות המאוחרות של הלילה שאחריו.
שבח גדולתו
גדולה מעלתו של רבנו, שמן השמים זיכוהו להחיות ולשמר את תורת הסוד, ולייסד את אם הישיבות לחכמי הקבלה אשר דורות רבים עד ימינו אנו, לומדים בה את תורת הסוד, ובעקבותיה נפתחו ישיבות נוספות ללימוד חכמת הקבלה.
וכפי אשר כותב עליו רבנו החיד"א ('שם הגדולים' בערכו): 'הוא הקדוש, הנודע בקדושתו ופרישתו, מקים עולה של רזיא דאורייתא, ביסדו את בית המדרש קהל חסידים בית א-ל, בירושלים העתיקה'.
רבנו היה מגדולי הדור, והסכמותיו מתנוססות בראש החיבורים, שהתחברו בדורו על ידי גדולי החכמים בדורו.
תפילותיו וברכותיו של רבנו היו מתקיימות על אתר באופן פלאי. מסופר כי באחת השנים בהן שררה בצורת קשה, פנו אליו כל הקהל עם ילדיהם הקטנים אל פתח ביתו, והתחננו אליו שיושיע אותם ויוריד גשמים.
רבנו שראה בצערם הרים את ידיו לשמים וביקש מאת ה', ומיד לאחר רגעים ספורים התקדרו השמים בעבים, וירד גשם רב. היתה זו אחת הפעמים בה נוכחו לדעת את גדולתו וקדושתו של רבנו.
תלמידיו
חכמים רבים למדו בישיבתו של רבנו וינקו ממנו בעיקר בתורת הסוד. גם רבנו החיד"א למד מפי רבנו בצעירותו ונמנה על חכמי הישיבה.
תלמידו רבי ישראל יעקב אלגאזי מילא את מקום רבנו בראשות הישיבה לאחר פטירת רבנו ועד פטירתו בשנת ה'תקט"ז (1756).
גדול תלמידיו של רבנו היה המקובל האלוקי רבי שלום (מזרחי) שרעבי, המכונה הרש"ש הקדוש, שכיהן בראשות הישיבה לאחר פטירת הרב אלגאזי ועד לפטירתו בשנת ה'תקל"ז (1777).
תורתו
אין בידינו חיבורים מאת רבנו, אולם ניתן למצוא פנינים ושביבים מתורתו, בספרי תלמידיו וחכמי דורו, ביניהם רבנו החיד"א בספרו 'חומת אנך' (משלי כ"ב, כ"ז), וכן בספרו 'פתח עינים' (קידושין מ' ע"ב).
צאצאיו
בתו היחידה חנה.
פטירתו
רבנו נפטר ביום הילולת האר"י הקדוש, ה' במנחם אב, שנת ה'תק"י (1750) (ויש אומרים ה'תקי"א (1751)), ונטמן בהר הזיתים בירושלים.
על מצבתו נכתב 'אב בחכמה, ואב ביראה, מפורסם בדורו לשבח, ריבה וקיבץ פעלים לתורה, כל היום וכל הלילה, הרב הכולל, המקובל האלוקי, חסידא קדישא'.
זכותו תגן עלינו, אמן.
