דָּוִד המלך בן ישי (ב'תתנ"ד-ב'תתקכ"ד) היה מלכו השני של עם ישראל, ואבי שושלת 'בית דוד' שמלכה ביהודה כארבע מאות שנה, ועתידה להתחדש על ידי מלך המשיח. במהלך שנות מלכותו איחד את שבטי ישראל, כבש חלקים נרחבים מארץ ישראל, עסק בהכנות לבניית בית המקדש, וחיבר את ספר התהלים שבזכותו נקרא 'נעים זמירות ישראל'.
ראשית חייו
אחד המיוחד מגדולי ומאורי אומתנו היה דוד המלך. דוד נולד לאביו ישי הלחמי, ולאימו 'ניצבת' בת עדאל.
אביו ישי היה בנו של 'עובד', שהיה בנם של בועז ורות המואביה, כמסופר במגילת רות. שושלת בועז נמשכת למעלה בקודש, בן אחר בן, עד לפרץ בנו של יהודה, בן יעקב אבינו. על ישי בן עובד נאמר שמת בעטיו של נחש, כלומר שלא חטא מימיו ונפטר מן העולם הזה רק בגלל גזירת המיתה שנגזרה על אדם הראשון בעקבות חטא עץ הדעת.
חז"ל מגלים כי מתחילה, היתה נשמת דוד אמורה לבוא לעולם כ'נפל', ולהיפטר מיד לאחר הלידה, אולם לאחר מכן ניתנו שבעים שנה משנות חיי אדם הראשון, או משנות חיי האבות הקדושים, כדי שיחיה ויפעל בעולם את פעולותיו הכבירות.
חייו של דוד היו מלאים תהפוכות, צער רדיפה וייסורים, ומנגד מלאות אמונה ובטחון, מלכות והנהגה, וקרבת אלוקים מופלאה.
בימי ילדותו ונערותו התנכרו אליו אחיו הגדולים והרחיקו אותו מהם. במשך רוב היום, היה דוד רועה את הצאן לבדו רחוק מהבית, כשהוא מתמודד עם חיות רעות.
משיחת דוד בידי שאול
באותם תקופה היה שאול מלך ישראל, ושמואל היה הנביא. ביום מן הימים אמר ה' לשמואל שילך לבית ישי הלחמי, אביו של דוד וימשח את אחד מבניו, כאשר יראהו למלך במקום שאול.
כשבא שמואל לבית ישי, סבר תחילה שכוונת ה' היתה למנות את אליאב, בנו הבכור של ישי, שהיה יפה תואר וגבה קומה. או את אחד מהבנים אחריו. אולם ה' אמר לו שאין כוונתו אליהם. משביקש לראות גם את הבן הקטן, הלא הוא דוד, הביאוהו מן השדה, ומיד אמר לו ה' "קום משחהו, כי זה הוא".
מאז סרה רוח ה' מאת שאול, ובמקום זאת שרתה עליו עצבות ורוח רעה. בעצת יועציו המליצו לו להביא לפניו מנגן כדי לשמחו, וזימן ה' שאחד מנערי שאול המליץ על דוד שהוא "יודע נגן, וגיבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תואר, וה' עימו".
בתחילה, אהב שאול את דוד, אשר בזכותו הייתה סרה מעליו רוח הרעה שהייתה פוקדת אותו, ומינה אותו לנושא כליו.
מלחמת דוד וגלית
הפלישתים נאספו להילחם עם ישראל, מחנה אל מול מחנה, כשמידי יום היה יוצא ממחנה פלישתים 'גָלְיָת', שהיה גבוה מאוד, איש מלחמה שכולו עטוף שריון, ומתגרה בחיילי צבא ישראל. בדבריו קרא למחנה ישראל שישלחו מולו איש גיבור חיל להילחם בו, ומי שינצח, המחנה שלו יחשב שניצח את המלחמה.
תחילה פחדו במחנה ישראל, כי מי יעז להילחם מול האיש החזק והענק הזה, עד שבא דוד, שהיה נער צעיר, וחרה לו על חילול ה', והציע את עצמו לצאת להילחם בגלית.
דוד יצא כנגד גלית כשבידו רק מקל קטן וחמשה חלוקי נחל, אולם היה בטוח בליבו כי ה' יעזרהו לנצח את האויב, ולהסיר את החרפה מעם ישראל. ואכן, על אף שגלית זלזל בו וחרה אפו על אשר שלחו נער קטן להילחם בו, קלע דוד אבן אחת במצחו והפילו שדוד ארצה.
מאז החל דוד להילחם במלחמות ישראל, נגד הפלישתים ושאר העמים ששכנו בארץ ישראל.
שאול המלך הבטיח כי יתן את בתו למי שינצח את גלית, ואכן בהמשך נשא דוד את מיכל בת שאול לאשה.
בריחה משאול המלך
מאז שהחל דוד לנצח במלחמות, החלו הנשים לשיר "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו". שאול החל לקנא בדוד, ופעמיים ניסה להורגו בזמן שניגן לפניו, אולם באורח נס לא פגעה החנית בדוד והוא ניצל.
דוד הרגיש כי שאול כבר אינו אוהבו ומבקש רעתו. לאחר שנעדר מאספה שהתקיימה בבית המלך, כעס שאול על יהונתן בנו שהיה ידיד נפשו של דוד, על כי הוא מורד במלכותו יחד עם דוד. יהונתן רמז לדוד על ידי חיצים שירה בשדה, ואמר לנערו שיחפש את החיצים ממנו והלאה, כדי שדוד ישמע, וידע שעליו לברוח ולהסתתר.
דוד ברח לעיר נוב, שם נעזר על ידי אחימלך שנתן לו לחם לאכול. דואג האדומי הלשין על כך לשאול, ובעקבות זאת שלח שאול להרוג את אחימלך ואת כל תושבי נוב 'עיר הכהנים', "מאיש ועד אשה, מעולל ועד יונק".
מאז ברח דוד מפני שאול ואנשיו כשהוא נודד ממקום למקום. תוך כדי ששאול רודף והוא בורח מפניו, הזדמנ לדוד שתי הזדמנויות להרוג את שאול, אך בצדקותו לא עשה כן. האחת היתה כאשר דוד התחבא עם אנשיו במערה, ושאול חלף שם ועצר בפתחה, מבלי שהבחין בהם. דוד התגנב מאחוריו, חתך את כנף בגדו, ובכך הראה לו שהיה בידו להורגו ובכל זאת נמנע.
בפעם אחרת, הסתתר דוד במדבר 'זיף', ושאול בא כדי לתופסו. בלילה הצליח דוד להסתנן למחנה שאול, ולקחת את חניתו האישית של שאול, וכן 'צפיחית בדבש' שהונחה למראשותיו.
לבסוף, נפל שאול במלחמה עם פלשתים, יחד עם בנו יהונתן. למרות כל הסבל שעבר, קונן דוד על שאול ובנו יהונתן במילים המפורסמות: "הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל. אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים … שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם, לֹא נִפְרָדוּ". ועל יהונתן אהובו הוסיף וקונן במילים:" צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי…'.
מלכות דוד
לאחר פטירת שאול, נחלקה המלוכה בעם ישראל לשנים, ישראל ויהודה. 'איש בושת', בנו של שאול, מלך על ישראל, ודוד התמנה למלך בחברון על 'בית יהודה'.
בתחילת מלכותו קבע דוד את מגוריו בעיר חברון. לאחר ששהה שם שבע שנים ומחצה, עבר לירושלים הקים בה את 'מצודת ציון', היא 'עיר דוד'. בירושלים מלך עוד שלושים ושלש שנה.
דוד היה חפץ מאוד לבנות את בית המקדש, אולם נתן הנביא אמר לו, כי מחמת שידיו מלאות דם ממלחמות ישראל, לא יבנה בית המקדש על ידו, אלא שלמה בנו. עם זאת, זכה ליצוק את היסודות לבית המקדש, ולהכין את תבניתו.
מרד אבשלום
אחד מבניו של דוד, שנולד מאשתו מעכה בת תלמי מלך גשור, נקרא 'אבשלום'. כשראה אבשלום כי אביו מתעתד להוריש את המלוכה אחריו לאחיו שלמה, סבר לעצמו שלו ראויה המלוכה, ובעצת אחיתופל, מרד במלכות אביו, עד שהקים לעצמו צבא משלו, נהג בגינוני מלוכה, וסחף אחריו רבים מעם ישראל. דוד אף נאלץ לברוח מפניו לבל יהרגהו.
בשלב מסוים, נערך אבשלום עם צבאו כדי להילחם בצבאו של אביו. דוד ביקש מיואב שר צבאו, לרחם על אבשלום אם יפול בידיו, אך סופו של אבשלום היה שנפל בקרב מול צבא אביו, ואביו קונן ובכה עליו רבות.
נעים זמירות ישראל
מסופר שכינור היה תלוי מעל מיטתו של דוד, וכשהיה מגיע חצות לילה, היתה באה רוח צפונית ונושבת בו, וכך היה מנגן מאליו. דוד היה מתעורר אז משנתו, עומד ועוסק בתורה עד אור הבוקר. גם קודם חצות לא היה דוד ישן כדרך כל אדם, אלא היה מנמנם קלות, כשהוא ממשיך לעסוק בתורה.
דוד המלך כתב וחיבר את ספר ה'תהלים', הנחלק לחמשה ספרים, ונחשב אחד מספרי ה'כתובים'. ספר התהלים כולו תהילות ותשבחות לה' יתברך, וכן תחינות ובקשות, אותם שפך לפני ה' בימי צרותיו. על שם כך נקרא דוד 'נעים זמירות ישראל'.
במשך כל הדורות, ספר תהילים הוא הספר בו הוגה וקורא כל יהודי באופן תדיר, ובפרט בעת צרה.
משפחתו
דוד המלך נשא שמונה עשרה נשים במהלך חייו.
בניו שנולדו בחברון: אמנון בן אחינועם, דניאל (מכונה: כלאב) בן אביגל הכרמלית, אבשלום בן מעכה, אדוניה בן חגית, שפטיה בן אביטל, יתרעם בן עגלה.
בניו שנולדו בירושלים: שמוע, שובב, נתן, שלמה (כולם בני בת-שבע), יבחר, אלישוע, נפג, יפיע, אלישמע, אלידע, אליפלט.
בנו שלמה ישב על כסא מלכותו של אביו.
פטירתו
בגמרא מסופר שדוד המלך ביקש מאת ה' לדעת מתי יגיע זמנו להיפטר מן העולם. ה' ענה לו כי אינו מודיע לאיש את מספר שנות חייו, אולם זאת גילה לו שיום פטירתו יהיה ביום השבת.
מאז, בכל שבת ושבת היה דוד המלך עוסק בתורה ללא הפסקה, כדי שמלאך המוות לא יוכל להתקרב אליו ולקחת את נשמתו.
משהגיע היום בו הגיע זמנו של דוד להיפטר מן העולם, לא יכול היה מלאך המוות להתקרב אליו, משום שהיה עוסק בתורה בלא להפסיק רגע. מה עשה? הלך ונענע את העצים שהיו מחוץ לביתו, כדי להסיח את דעתו, ואכן יצא דוד לראות מהיכן הרעש וכשירד במדרגות נברה מדריגה אחת ודוד מעד ובאותו רגע הפסיק פיו מלרחוש דברי תורה ובאותו רגע נטל מלאך המוות את נשמתו.
דוד המלך נפטר ביום חג השבועות בהיותו בן שבעים שנה. מטעם זה, פשט המנהג בכל תפוצות ישראל, לקרוא תהלים ביום חג השבועות, כדי להזכיר את זכותו של דוד, שנפטר באותו היום. זו גם אחת הסיבות למנהג לקרוא בחג את 'מגלת רות', המסתיימת בפירוט ייחוסו של דוד לרות.
קברו של דוד המלך לפי המסורת הוא ב'הר ציון', הסמוך לעיר העתיקה בירושלים.
זכותו תגן עלינו, אמן.
