רבי אליהו הכהן מאיזמיר (ה'תי"ט-ה'תפ"ט, 1659-1729), הידוע גם בכינוי 'האתמרי', היה מחכמי איזמיר, דיין, דרשן, מקובל ומחבר ספרים. נודע בעיקר בספרו 'שבט מוסר' העוסק בעניני מוסר ותשובה.
ראשית דרכו
רבנו נולד בסביבות שנת ה'תפ"ט (1659), בעיר איזמיר שבטורקיה, לאביו רבי אברהם שלמה הכהן, שהיה תלמיד חכם מופלג, ורב פעלים לתורה ולמצוות. רבנו ומשפחתו מכונים 'האיתמרי', והסיבה לכך היא ככל הנראה משום שמשפחת רבנו מיוחסת עד לאיתמר בן אהרון הכהן. רבנו גדל בבית ספוג בתורה וחסד, ומשבגר המשיך את דרכו של אביו ביתר שאת.
מגיל צעיר השקיע רבנו את עצמו בתורה, ועסק גם בתורת הנסתר. רבו המובהק היה הגאון רבי בנימין מלמד, מגדולי חכמי איזמיר.
על כס ההנהגה
עוד משחר נעוריו החל לדרוש ברבים. דרשותיו היו שילבו את בקיאותו המדהימה במאמרי ומדרשי חז"ל, עם דברי כיבושין ומוסר שיצאו מליבו הטהור. גדולים וקטנים נהרו לשמוע את דרשותיו.
משבגר, נתמנה לרב ודיין בעירו, אולם נדמה כי מפעל חייו המרכזי היה להשיב ולקרב לבבות טועים לאבינו שבשמים. רבנו היה דרשן בחסד ופה מפיק מרגליות וניחן במתק שפתיים, והוא ניצל זאת כדי להלהיב ולעורר את הלבבות, וזכה להשיב רבים מעוון. גם כשהוצרך רבנו לעיתים לדבר קשות, כדי לשרש מנהג רע וכדומה, עם זאת דבריו שיצאו מלב טהור, היו נכנסים לליבם של השומעים ועושים עליהם רושם רב.
מרבה צדקה
בין הנושאים הרבים עליהם עורר רבנו, ניתן למצוא את מצוות הצדקה והחמלה לעניים שהיה דורש רבות במעלת מצוה זו, ודיבר קשות על העשירים הקופצים את ידם מלתת צדקה, ומאידך בונים לעצמם בתים מפוארים.
בנוסף לא הסכימה דעתו עם ראשי הקהל והנדיבים, שהיו משקיעים ממון רב כדי לפאר בתי כנסיות, במקום להשתמש בכסף זה לעזרה לנצרכים. רבנו היה בעצמו איש אמיד, והיה בבחינת נאה דורש ונאה מקיים, כאשר כל ימיו פיזר ונתן צדקה לנזקקים, ודאג להם ככל יכולתו.
מלבד הממון שהיה נותן להם ביד רחבה, היה מרבה לשוחח איתם לפייס אותם ולעודדם, ונודע על כמה יהודים שכבר קצו בחייהם, ובזכות דבריו המעודדים של רבנו, חייהם חזרו למוטב.
תשובה וגאולה
רבנו דיבר רבות בדרשותיו על אהבת וכבוד התורה, וכבוד תלמידי חכמים. ופעם אירע שאדם נכבד אחד ביזה תלמיד חכם, ולא היה מי שימחה בו, וכששמע רבנו את הדבר, החרים אותו ואת משפחתו קבל עם ועדה, עד שבא להודות ולהתחרט על מעשיו.
כמו כן היה מזהיר רבנו על הזהירות מאיסורי ריבית, עד שהצליח לשרש את העוון הזה מעירו לגמרי, למרות שהורגלו בכך במשך שנים רבות.
נושא נוסף שניתן לראות הרבה בדרשותיו של רבנו, הוא הציפייה לגאולה השלימה. הוא הרבה לדבר על כך שכל אדם מישראל צריך להכין עצמו לביאת המשיח בכל רגע. ביטוי נפוץ כתביו הוא: 'נאום העומד לשרת ולכהן, אליהו הכהן', או 'אמר המחבר העומד לשרת ולכהן, אליהו הכהן'.
ייסורי חייו
תלאות רבות עבר רבנו בחייו, ובמשך שנים רבות סבל ממחלות וייסורים שונים ומשונים. בנוסף בנו יצחק נפטר בפתאומיות בגיל צעיר מאוד, ורבנו מאן להתנחם במשך תקופה ממושכת. רבנו העיד על עצמו שבמשך אותה תקופה לא יכול היה לעסוק בתורה ולדרוש ברבים כדרכו בקודש, ורק אחר שקיבל על עצמו להמשיך ולדחוק את עצמו להעלות את חידושיו על הכתב, אט אט החל לעכל את האסון הנורא, ולרפא מעט את נפשו השבורה.
ביום שבת קודש בבוקר י"ב בתמוז ה'תמ"ח (1688), פקדה רעידת אדמה חזקה את העיר איזמיר. בנינים קרסו על יושביהם, ואלפי בני אדם נקברו חיים תחת ההריסות, ביניהם ארבע מאות יהודים. גם ביתו של רבנו קרס תחתיו, וקירותיו נפלו זה על זה, אולם רבנו שהיה בדיוק בחלל שביניהם ניצל ושרד באופן נסי. בכתביו מגולל רבנו את סיפור המאורע ומודה לה' על הנס הגדול שעשה עימו.
ספריו
יבולו התורני של רבנו גדול ורחב מאוד. מנהגו היה להקפיד להעלות על הכתב כל חידוש שחידש, וכך גם היה מורה בדרשותיו שלא לזלזל גם בחידוש הנראה קטן אבל הרי דומה למרגלית יקרה שגודלה קטן אבל ערכה רב מאוד. חידושי תורתו של רבנו בלולים בפשט ודרש, רמז וקבלה עם מוסר כליות ומידה גדושה של יראת שמים.
רבנו חיבר עשרות ספרים, שחלק גדול מהם אבד בצוק העיתים ונשאר בכתב יד. זאת מלבד הכתבים שנשרפו בשריפה הגדולה שהתרחשה באיזמיר בשנת ה'תר"א (1841).
להלן רשימת חיבוריו ששרדו והגיעו לידינו:
שבט מוסר (ב' חלקים) – חיבורו המפורסם של רבנו והיחידי שנדפס בחייו. העוסקים בעניני מוסר, תשובה ויראת ה'. במרוצת השנים נדפס במהדורות שונות ותורגם למספר שפות.
מעיל צדקה – על מצוות צדקה ומעלתה, מהתנ"ך ומפרשיו, ש"ס ומדרשים.
מדרש תלפיות – ילקוט מדרשים ואגדות התלמוד בבלי וירושלמי, זוהר וספרי קבלה.
אליהו זוטא – פירוש למסכת אבות.
מדרש האתמרי – דרשות לאירועים שונים.
דנא פשר"א (ראשי תיבות: פירוש שיר-השירים, רות, אסתר) – כולל שלשה חיבורים: 'אגן הסהר' –על שיר השירים, 'אורה ושמחה' – על מגילת אסתר, ו'בשורת אליהו' – על מגילת רות.
מדרש אליהו – דרשות והספדים על פטירת צדיקים.
מזבח אליהו – חידושים על התורה.
מנחת אליהו – דרושים בענינים שונים, בעמקות נפלאה בשילוב תורת הסוד.
אגדת אליהו – פירוש על הירושלמי סדר נשים ומועד.
מעלות אליהו – ביאור מקיף על חמשה עשר פרקי 'שיר המעלות' שבתהילים.
סמוכים לעד – חיבור יקר ונפלא, המבאר את טעמי סמיכות הפרשיות בתורה, וכן סמיכותם של נושאים בתוך כל פרשה. לרוב מביא מספר טעמים לכל סמיכות, ופעמים שנותן למעלה מחמשה טעמים.
קרבן אליהו – טעמי המצוות.
מגלה צפונות – חידושים וביאורים על התורה.
תהלות ה' – פירוש על התהלים.
עיני העדה – שני חלקים חידושים ודרושים על סדר הפרשיות.
אזור אליהו – לקט חידושים וביאורים בהלכה ובאגדה. כתיבת חיבור זה היה בעקבות מעשה שהיה: באחד הימים כאשר קם באשמורת הבוקר, ורצה לחגור את חגורו כדי להתכונן לתפילת שחרית, לא שם ליבו שנטל בטעות נחש ארסי שהיה על הכסא וחגר אותו על מותניו כחגורה… רק כשהתיישב ללמוד לפני התפילה כמנהגו, החל הנחש להתנועע, ואט-אט התיר את הקשר שנקשר בו, וירד מגופו של רבנו בלא להזיקו, ורק אז הבחין בו רבנו. כמנחת תודה לה' וזכר לנס שעשה עימו, חיבר ספר זה וקראו 'אזור אליהו'.
ולא עוד אלא – חיבור המבאר כל מקום שכתוב בש"ס 'ולא עוד אלא'.
חוט של חסד – ביאורים וחידושים על חמשה חומשי תורה.
ידו בכל – חידושים מכתב ידו של רבנו שנדפסו לאחר פטירתו. נקרא 'ידו בכל' משום שהספר בלול מכל התורה החל מחידושים על התורה, ומשנה, וש"ס, תוספתא ועוד.
צאצאיו
לא רבות ידוע על צאצאיו של רבנו.
בנו יצחק הכהן – רבנו מזכירו בכתביו ומספר שנפטר באופן פתאומי בדמי ימיו.
חתנו רבי חיים הכהן.
פטירתו
ביום ח' באדר שנת ה'תפ"ט (1729), החזיר רבנו את נשמתו הטהורה ליוצרה, וגופו הקדוש נטמן בבית החיים באיזמיר.
זכותו תגן עלינו, אמן.
