רבי שמריהו יוסף חיים קניבסקי (ה'תרפ"ח-ה'תשפ"ב, 1928-2022) היה מגדולי התורה בדור האחרון, מחבר ספרים רבים במגוון מקצועות התורה, וממנהיגיו הרוחניים הבולטים של הציבור החרדי-ליטאי.

 

ראשית דרכו

רבנו נולד ביום ט"ו טבת ה'תרפ"ח (1928) בעיירה פינסק שבפולין (כיום בבלארוס), כבן בכור לאביו רבי יעקב ישראל קניבסקי, בעל ה'קהלות יעקב' ('הסטייפלר'), ואמו הרבנית מרת פעשא מרים, אחותו של רבי אברהם ישעיהו קרליץ, בעל ה'חזון איש'.

רבנו קיבל את שמו 'שמריהו יוסף חיים', על שם סבו מצד אביו, רבי חיים פרץ קניבסקי, ועל שם סבו מצד אמו, הגאון רבי שמריהו יוסף קרליץ, רבה של קוסובה.

בשנת ה'תרצ"ד (1934) עלתה המשפחה לארץ ישראל, והם התיישבו בבני ברק, שהיתה מושבה קטנה באותם ימים.

בילדותו למד רבנו בתלמוד תורה 'רבי עקיבא-מרכז', ובשובו לביתו היה לומד עם אביו מידי יום בצוותא במשך שנים רבות, עד שסיימו במסגרת לימוד זה את רוב מסכתות הש"ס.

שנות נעוריו

בימי נערותו למד רבנו כשלוש שנים בישיבת 'תפארת ציון' בבני ברק, שם קיבל תורה מפי הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ, לימים ראש ישיבת פוניבז' לצעירים.

לאחר מכן למד רבנו תקופה קצרה בישיבת 'בית יוסף נובהרדוק', בה כיהן אביו כראש הישיבה. רבנו למד שם בזמן מועט כל מסכת יבמות, ואז נשלח במצוות דודו ה'חזון איש' ללמוד בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, בראשות רב העיר, רבי ראובן כץ.  כבר אז בהיותו כבן י"ז בלבד, העיד עליו רבו ראש הישיבה כי הוא בקי בשלושה סדרי תלמוד בבלי ב'ידיעה יסודית ומקיפה בראשונים ובאחרונים'.

מידי שבוע, לקראת שבת, היה רבנו חוזר לביתו, ולומד אז דעת ויראה מדודו ה'חזון איש'. רבנו היה דבוק בו, עוקב אחר הנהגותיו והליכותיו, ויונק ממנו תורה והנהגה. ה'חזון איש' מצדו נהג ברבנו קרבה גדולה, ועוד בבחרותו, במכתב המלצה לשידוכו, כתב עליו את התואר 'מרא דכולא תלמודא', לשבחו על בקיאותו הגדולה בש"ס.

 

דרכה של תורה

בכסלו ה'תשי"ב (1951), נשא רבנו את הרבנית בת שבע, בתו של הפוסק הנודע הגאון רבי יוסף שלום אלישיב.

לאחר החתונה התגוררו תקופה קצרה בפתח תקוה, ושם המשיך רבנו ללמוד בישיבת לומז'ה. לאחר מכן עברו להתגורר בבני ברק, בדירה צפופה, יחד עם שלוש משפחות נוספות ומטבח משותף אחד. בתקופה מאוחרת יותר עברו לדירה מרווחת יותר.

במשך שנים רבות, היה רבנו לומד כאברך מן המנין, בכולל 'חזון איש' בבני ברק, שהוקם על ידי דודו הגדול. שם למד רבנו בשקידה ובמסירות בלתי רגילה, כשאין לו בעולמו אלא ארבע אמות של תורה והלכה.

רעייתו הרבנית נטלה על כתפיה את כל עול הבית וגידול הילדים, ומסרה את נפשה על מנוחת נפשו של בעלה, לבל יופרע מלימודו ולו לטרדה הקלה ביותר. כשהיה נצרך לסדר ולתקן דבר מצרכי הבית, היה אביו של רבנו מגיע ומטפל בכל הנצרך, וכל זאת כדי לא להפריע את רבנו משקידתו.

בתקופה מאוחרת יותר, עבר ללמוד לבדו בביתו, בשקידה ובעמל רב, במשך כל שעות היום. בזמנים מסויימים צירף אליו חברותא ללימוד, כדוגמת הגאון רבי אליעזר צדוק טורצ'ין, שיחד עמו חיבר את ספרו 'שונה הלכות'.

סדר יומו של רבנו היה מתחיל באשמורת הבוקר, אז היה לומד את סדרי לימודיו הקבועים, עד לשעת תפילת 'ותיקין' בבית הכנסת הסמוך לביתו, ומיד לאחר התפילה היה ממשיך את סדרי לימודו, עד לשעות מאוחרות בלילה.

רבנו ראה סייעתא דשמיא בלימודו, ופעם בעת שעסק רבנו בחיבור הקונטרס 'קרני חגבים', בענין סימני טהרה של החגבים, נתקשה רבנו בהבנת המציאות, וביקש מבתו לגשת למורה לטבע שגרה בסמוך, ולבקש ממנה ספר הממחיש את העניין. עד שחזרה הבת והנה היא רואה לתדהמתה שעל שלחן אביה יושב חגב שנכנס דרך החלון ואביה מתבונן בו בעיון ופושט את ספיקותיו, וכבר לא היה צורך בספר שבידה.

 

בהתמדה עצומה

רבנו היה מנצל כל עיתותיו ורגעיו ללימוד בהתמדה, וממש לא פסיק פומיה מגירסא, כפפי שהיה ידוע ומפורסם לכל הבא בשערי ביתו. צמאונו וחשקו של רבנו בתורה לא ידעו גבולות, ומיום ליום נעשה כמעיין המתגבר, ובקי בכל חדרי ומקצועות התורה, בבחינת כל רז לא אניס ליה, ולא לחינם היה מכונה בפי מעריציו 'שר התורה'.

מגיל שש עשרה לערך, קיבל על עצמו הספק לימודים, אותו היה מכנה ה'חובות', שעליו לסיים מידי יום ביומו, חוק ולא יעבור, ואכן הקפיד על כך כל ימיו, גם בתקופות קשות ביותר. ביום שנאנס ולא היה יכול לסיים, היה רושם לעצמו את ה'חוב' לסיימו ביום שלמחרת, ובימים הבאים בהם היה לומד את ההספק של אותו היום ומוסיף עליו את מה שהחסיר ביום האתמול.

'חובותיו' של רבנו היו משולבים מכל מקצועות התורה תנ"ך ומפרשיו, מדרש, זוהר, תהלים, משניות, תוספתא, תלמוד בבלי וירושלמי, כולל המסכתות קטנות שבסוף המסכתא, שאין יד הכל ממשמשת בהם. בנוסף היה לו גם סדר ללימוד רמב"ם, שלחן ערוך, ומשנה ברורה.

סדר לימודו של רבנו היה מחולק ומתוכנן כך שבכל שנה בערב פסח היה מסיים את כל סדר לימודו ועורך סיום, שהיה משמש גם לשבירת תענית בכורות, עבורו ועבור המשתתפים הרבים. מדי שנה מעוברת, בה נוסף חודש 'מיותר', היה מנצלו כדי לחבר ולהוציא לאור ספר חדש באחד ממקצועות התורה.

רבנו היה ידוע בציפייתו העצומה לביאת המשיח, ואף עורר על לימוד נושאים אלו בתורה כדי לקיים את הנאמר ברמב"ם אודות חובת הציפייה לגאולה.

 

בהנהגת הציבור

רוב ימיו של רבנו, היה ספון באוהלה של תורה, בכתיבת ספריו וסדרי לימודיו, ומנע את עצמו מלקבל עול רשמי בהנהגת הציבור. כאשר נשאל שאלות כבדות משקל, היה סומך את ידיו על גדולי הדור, והורה לשמוע בעצתם ככל אשר יאמרו.

עם זאת, דלתו הייתה פתוחה לכל דורש ומבקש עצה והדרכה, אם בכתב ואם בעל פה. בכל שאלה שהייתה באה לפניו, הן בהלכה והן בהנהגה, בענייני שידוכים או בחינוך ילדים, על הכל היה עונה ברגע אחד, תוך שמעביר במוחו את כל תלמודו, ועונה בדעת תורה צרופה.

לא אחת קרה שתשובתו הייתה נראית לכאורה תמוהה, אבל אחר העיון והחיפוש, היה נמצא מקור לדבריו בתוספתא או מימרא שכוחה בש"ס, והכל עמדו משתוממים מגאונותו המעוררת השתאות. רק ממכתבי התשובות שהשיב רבנו לאלפים ורבבות, נתחברו מעל מאה ספרים, בהם דנים בדברי קודשו של רבנו, ומציינים מקורות לדבריו.

בערוב ימיו היה עונה על עשרות שאלות ביום, והוכרח לקצר כדי לא לשנות מסדריו הקבועים, על כן הייתה דרכו לענות בקיצור נמרץ ובמילים ספורות, ולעיתים אפילו במילה אחת, כדי לא להשיב את פני השואלים ריקם.

אף רעייתו של רבנו, הרבנית בת שבע, הייתה מקבלת את קהל הנשים לעצה ולברכה, ולפי הצורך מעבירה את השאלות אל בעלה הגדול, ורבים שנושעו מעצותיה וברכותיה.

רבנו היה ממעט מלדרוש ולמסור שיעורים ברבים, מלבד בימי פטירתם של אביו ושל דודו, בהם היה מוסר שיעור לאחר תפלת שחרית בבית הכנסת, ושיעור נוסף שהיה מתקיים בביתו מדי שנה.

מאז פטירתו של חמיו הגאון הרב אלישיב, נאלץ להגביר את מעורבותו בעניני הציבור, ולאחר פטירת הרב שטיינמן בשנת ה'תשע"ח (2018), קיבל על עצמו את עול ההנהגה, ורבבות סרו למשמעתו.

 

ספריו

רבנו חיבר ספרים וקונטרסים רבים בכל מקצועות התורה, גם במסכתות וסוגיות שמעטים לומדים בהם. רבנו כמו הפיח בהם רוח חיים, וגרם להרבות את הלימוד בהם.

מספריו:

פירוש על הירושלמי – נדפס במהדורות עוז והדר על הדף.

שונה הלכות – קיצור פסקי המשנה ברורה והחזון איש.

שערי אמונה – ביאורים וחידושים על המשניות שבסדר זרעים.

דרך אמונה – ספרו הגדול של רבנו, במתכונת המשנה ברורה, על ספר זרעים ברמב"ם, עיונים, מקורות ומשא ומתן להלכה ולמעשה.

דרך חכמה – על הלכות קדשים בספר משנה תורה לרמב"ם.

שקל הקודש – פירוש על הלכות שקלים ועל הלכות קידוש החודש בספר משנה תורה לרמב"ם.

ארחות יושר – דברי מוסר מלוקטים בעיקר מדברי חז"ל ראשונים ואחרונים.

שיח השדה – קובץ קונטרסים בנושאים שונים. בהם, כתובת קעקע, כשרות חגבים, דברים המועילים לזיכרון, ועוד. חלק ג' הוא אוסף הערות על סדר הש"ס.

נחל איתן – על הלכות עגלה ערופה. קונטרס זה חיבר עוד בבחרותו.

טעמא דקרא – חידושים על התנ"ך.

קריית מלך – ציוני מקורות על ספר משנה תורה.

בשער המלך – בירורים וציונים על הקדמת הרמב"ם למשנה תורה.

אמת וצדק – על מסכת גרים

מצרף ומטהר – על מסכת כותים

קנין הגוף וקנין פירות – על מסכת עבדים

למכסה עתיק – מקומות בתנ"ך שבהם הפסוק סתום וחז"ל פירשו את הכוונה.

פירוש על התלמוד הירושלמי – נערך על פי שיעוריו.

בהיר בשחקים – כרך א': ביאור על ספר הבהיר. כרך ב': הגהות על ספר רזיאל המלאך, ספר נח וספר חנוך.

זאת בנוסף על אלפי תשובות שהשיב בכתב לשואליו, ונקבצו על ידי תלמידי חכמים בספרים ובקבצים שונים, וביניהם סדרת הספרים 'דעת נוטה' ו'דרך שיחה'.

 

בניו ובנותיו

בנו הרב אברהם ישעיהו – ראש כול, עורך הספר 'קריינא דאיגרתא', והיה מסייע לאביו בעריכת ספריו, וחיבר ספר 'מוסר אב' בהלכות בן סורר ומורה.

בנו הרב שלמה – ראש ישיבות 'תפארת ציון' ו'קרית מלך' בבני ברק.

בנו הרב יצחק שאול – למד עם רבנו בצוותא, וכתב חלק ממכתביו לרבים וראש הוצאת סדרת הספרים 'דעת נוטה' בהם מובאים פסקי רבנו עם מקורות וביאורים. לאחר פטירת הרבנית בשנת ה'תשע"ב (2012), עבר להתגורר עם רבנו בביתו, כדי להיות לו לעזר.

חתנו הרב שרגא שטיינמן – בנו של רבי אהרן אריה לייב שטיינמן, וראש ישיבות 'קהילות יעקב' ו'אורחות תורה'.

חתנו הרב יצחק קולדצקי – מגיד מישרים ומחבר הספרים 'משכן יצחק' על הש"ס ו'לשכנו תדרשו' מוסר עובדות והנהגות.

חתנו הרב יהושע צביון.

חתנו הרב זעליג ברוורמן – ראש ישיבות 'דרך אמונה' ו'נתיבות יצחק'. ערך את פירושו של רבנו על הירושלמי.

חתנו הרב אלעזר דוד אפשטיין – מגיד שיעור בישיבת 'תורה בתפארתה' ומחבר הספרים 'משנת השבת' 'פתחי אמונה' 'שחיטת חולין' ועוד.

 

פטירתו

בערב שבת קודש, ט"ו אדר ב', 'שושן פורים', ה'תשפ"ב (2022), בהיותו בביתו, השיב רבנו את נשמתו ליוצרה, והוא בן תשעים וארבע. הבשורה הכתה בתדהמה את רבבות עם ישראל, שקבלו את הידיעה המרה שעה קלה לפני כניסת השבת. הלוייתו של רבנו נקבעה ליום ראשון, מחשש לפגיעה בשמירת השבת על ידי המשטרה.

מאות אלפים רבים ליוו את רבנו בדרכו האחרונה, והוא נטמן בחלקת הרבנים שבבית העלמין פוניבז' בני ברק, לצד רעייתו.

זכותו תגן עלינו אמן.