רבי יצחק חי טייב (ה'תק"ד-ה'תקצ"ז, 1743-1837) היה תלמיד חכם בקי בתורה ובקבלה שהתגורר בתוניס. נודע כצדיק ובעל מופת, ונחשב מרבניה החשובים של יהדות תוניסיה. בעקבות מעשה שהיה, נוסף לו לאחר פטירתו הכינוי 'לא מת'.
ראשית דרכו
רבנו נולד בשנת ה'תק"ד (1743) בתוניס, בירת תוניסיה.
בן דודו של רבנו היה הרב הגאון רבי יצחק טייב, אב"ד תוניס וראש רבני תוניסיה.
עוד בהיותו ילד רך בשנים, החל רבנו את מסע הקודש שלו בעבודת ה'. שקידה, התמדה, עמל ומסירות לתורה, שהביאו אותו לדרגות גדולות ונשגבות בידיעת התורה וקרבת ה'.
מסופר כי בילדותו לא יצא מביתו במשך כשלש שנים רצופות, בהן שקד על ספריו והגה בתורה כמעט ללא הפסק. הוא היה יושב שעות על גבי שעות, מעיין בספריו ומעלה על הכתב את הערותיו וחידושיו, כשדרך לימודו היא בחריפות ועמקות ישרה.
משבגר מעט החל לעסוק גם בתורת הסוד והקבלה ורכש גם בה בקיאות רבה.
סולם עליה
נוסף לגדולתו בתורה, היה רבנו בעל מופת פלאי ובעל רוח הקודש. אך במשך כל חייו נהג בענווה וצניעות, ותמיד נחבא אל הכלים.
מראהו ולבושו היה בפשטות גמורה כשל עני מרוד, אך אט אט נודע כאיש אלוקים קדוש גאון עולם ומופלג בחסידות, ויהודי תוניסיה ידעו כי תחת מעטה הצניעות המופלגת, מסתתרת דמות ענקית מגדולי הדור.
רבים היו משחרים לפתחו לפתרון שאלה סבוכה או לבקשת ברכה ועצה לישועה. גם בין הגויים היה מפורסם רבנו בגדולתו ובכוחו הגדול, והיו יראים מפניו.
על אף שלא כיהן במשרה תורנית רשמית, היה מוקף בתלמידים רבים ששתו בצמא את דברי תורתו. לאחר פטירתו זכה להערכה נפלאה ומיוחדת אצל כל יהודי תוניסיה, ושמו נישא בפיהם בהערצה עד ימינו.
כתביו
רבנו כתב חידושי תורה רבים בכל מקצועות התורה, אולם לדאבון לב, רובם ככולם היו למאכולת אש, דבר שהסב לרבנו צער גדול מאוד.
חלב חיטים – מתוך שארית כתביו שהועתקו בידי תלמידיו, נדפס לאחר פטירתו הספר 'חלב חטים' על מסכתות הש"ס, בו ניתן לראות מעט מזעיר מחכמתו ולמדנותו הרבה. הרב משה שתרוג, אב"ד תוניסיה, טרח מאוד בספרו של רבנו והשלים בגאונותו הרבה בתוך סוגריים את המילים החסרות, בהתאם להבנת הענין.
בשער הספר נכתב 'זה הספר חלב חיטים, לגאון הדור, מעוז ומגדול, הלא הוא מורנו ורבנו, ועטרת ראשנו, הרב המופלא, מגלה עמיקתא ומסתרתא, לו יד בנגלה ובנסתר'.
פטירתו
ביום ט"ז באייר ה'תקצ"ז (1837), נסתלק רבנו לגנזי מרומים, וגופו הקדוש נטמן בחלקת הרבנים שבבית העלמין הישן בתוניס.
מסופר שעל מצבת קברו של רבנו נכתב בתחילה 'פה נטמן רבי חי טייב, מת ביום ט"ז אייר'. באחד הלילות התגלה רבנו לאומן המצבות בחלומו, גער בו על כך, ודרש ממנו להסיר את המילה 'מת' מן המצבה. זאת כנראה בעקבות מאמר חז"ל 'צדיקים במיתתן קרויים חיים'.
בהקיצו משנתו, הזדרז האומן לקיים את דבר החלום, אך חשש לשנות את מה שכבר נכתב, ולכן הוסיף את המילה 'לא' מעל השורה, כך שייכתב 'לא מת', וכך מופיע על מצבתו עד ימינו. בעקבות זאת נוסף לרבנו בפי כל הכינוי 'לא מת'.
לאחר פינויו והריסתו של בית העלמין, הועבר גם קברו, יחד עם שאר קברי הרבנים, לבית העלמין החדש 'בורג'ל' שבפרברי העיר, שם הוצב קברו בסמוך לקבר בן דודו, הגאון רבי יצחק טייב, שנפטר כשבע שנים לפניו.
ציונו של רבנו הפך לתל תלפיות, ורבים נושעו לאחר תפילה על קברו.
זכותו תגן עלינו, אמן.
