רבי צדוק הכהן (רבינוביץ'-רובינשטיין) מלובלין (ה'תקפ"ג-ה'תר"ס, 1823-1900) היה תלמיד חכם עצום, מחשובי ההוגים החסידיים, ומחברם של ספרים רבים בהלכה ובחסידות. בשנותיו האחרונות שימש כאדמו"ר חסידות לובלין.
ראשית דרכו
רבנו נולד ביום כ"ג בשבט שנת ה'תקפ"ג (1823) בעיר קריזבורג (כיום בלטביה), לאביו הגאון רבי יעקב הכהן רבינוביץ' שכיהן כרב העיר, ולאמו שהיתה מצאצאי השל"ה הקדוש.
בהיותו בגיל שש, התייתם רבנו מאביו, ובעקבות זאת גדל בבית דודו, אחי-אביו, רבי יוסף הכהן רבינוביץ', רבה של העיר קריניק שבפולין ומחבר הספר 'כפות זהב'.
נפשו של רבנו לא ידעה שבעה, והוא השקיע את עצמו כליל, בלימוד התורה על כל מקצועותיה. הוא חיבב במיוחד להתעמק דווקא בסוגיות סבוכות או סוגיות העוסקות בחשבון ותשבורת, עיבור השנה, ועוד.
סולם עליה
עלם חמודות היה רבנו, וביום הבר-מצוה שלו, דרש בחכמה ובפלפול עמוק, שהפליא את כל המשתתפים. בגיל זה כבר סיים בלימוד מעמיק את כל הש"ס, ונודע בתואר 'העילוי מקירניק'.
בשנות נערותו למד בישיבה בלובלין, וגם שם נתפרסם בכישרונו ובהתמדתו המיוחדת. הוא נהג ללמוד בקול רם ובעמידה, במשך שעות רבות ברציפות, ולאהבתו לתורה ולחכמה לא היה גבול.
כך עלה רבנו ונתעלה בלימוד התורה ובהתמסרות לדרכי עבודת ה' בכל מאודו.
בהיותו כבן חמש עשרה שני נשא את בתו של הגביר רבי שמואל הירש הכהן, מהעיר ולדובקה, שהיה סוחר יינות עשיר, ולקח על עצמו לפרנס את חתנו על מנת שיוכל להמשיך וללמוד ללא טרדות. גם רעייתו של רבנו עסקה במסחר בחנות, וסייעה לו להסיר מעליו את טרדת הפרנסה, ולשקוד על התורה יומם ולילה.
המסע בין גדולי התורה
לאחר תקופה מנישואיו, בשל שמועה כי רעייתו לחצה את ידו של אציל שקנה בחנותה, חפץ רבנו לגרשה, אך היא לא הסכימה לכך ושללה את טענתו. בעקבות זאת החל לתור אחר 'היתר מאה רבנים' שיתיר לו לשאת אשה שנייה על אשתו, על אף 'חרם דרבנו גרשום'. לצורך כך, הוצרך רבינו לנדוד על פני ערים רבות בליטא, בפולין ובאוקראינה, ולפגוש גדולי ישראל רבים שיחתמו לו על כתב ההיתר. בסופו של דבר הסכימה רעייתו וקיבלה ממנו גט.
במהלך מסעו בין גדולי התורה, התקבל בכבוד גדול בכל מקום אליו הגיע, והותיר רושם עז של פליאה והערצה לדמותו המיוחדת וחכמתו הרבה. בין גדולי ישראל אותם פגש במסעו ניתן למנות את הגאונים המפורסמים רבי אהרן מצ'רנוביל, רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבי שלמה קלוגר, ורבי יוסף שאול נתנזון בעל ה'שואל ומשיב'.
למרות מוצאו מעדת המתנגדים לחסידות, ביקר רבנו גם אצל גדולי האדמורי"ם מנהיגי החסידות. אופיו החקרני ותשוקתו העזה ללמוד כל דבר שבקדושה, פתחה את ליבו להתקרב גם לדרכי החסידות.
תחילה ביקר אצל האדמו"ר רבי שלום רוקח, ה'שר שלום' מבעלז, ולאחר כמה חודשים המשיך בדרכו לעיר איזביצא, שם התוודע למי שלימים הפך לרבו המובהק, האדמו"ר רבי מרדכי יוסף ליינר, מייסד חסידות איזביצא-ראדזין ומחבר הספר 'מי השילוח' על התורה.
נפשו של רבנו דבקה בנפש רבי מרדכי יוסף, וידידות גדולה נקשרה ביניהם. מאז שפגש בו רבנו, החל להעמיק חקר בתורת החסידות, עד שאט אט החל לנהוג בדרכי החסידות.
רבי צדוק בלובלין
בשנת ה'תר"ג (1843) לערך, בא לעיר לובלין ושם נישא בשנית, לרעייתו מרת חנה דבורה בת הגביר רבי ישראל יעקב פרידנטל, שתמך בו כדי צרכו. בלובלין המשיך רבנו לשקוד על התורה והעבודה ביתר שאת, והיה רגיל לגמור את כל הש"ס אחת לחודש לערך.
גם כשחותנו נפטר לבית עולמו, ומטה לחמו של רבנו נשבר, בכל זאת לא הסכים ליהנות ממתנות בשר ודם, וחי בעוני ובדחקות. רעייתו הצדקנית פתחה חנות קטנה, ממנה התפרנסו בצמצום גדול. עם זאת חיי הרוח החיו את נפשם, ושמחה היתה שרויה במעונם תדיר.
לעיתים קרובות היה נוסע לאיזביצא, כדי לראות את רבו רבי מרדכי יוסף, ולהתבשם מתורתו ואורחותיו. מיום ליום דבק בו רבנו יותר ויותר, עד שנעשה לתלמידו המובהק. ידידו באותם ימים היה הגאון רבי יהודה לייב איגר, מחבר הספר 'תורת אמת' על התורה, ונכדו של הגאון המפורסם רבי עקיבא איגר. יחד היו שומעים ויונקים תורה מרבם הרבי מאיזביצא, והיו לגדולי תלמידיו.
בשנת ה'תרי"ד (1854) נפטר הרבי מאיזביצא. לאחר פטירתו, פנה רבנו יחד עם עדת חסידים מתלמידי הרבי המנוח, ותלו עיניהם בחברו של רבנו, רבי יהודה איגר, שיאות להנהיגם ולעמוד בראשם. רבנו בענוותנותו קיבל עליו את הנהגתו של חבירו על אף גדלותו.
באותן שנים נמנע רבנו מקבלת כל משרה רבנית, על אף הצעות רבות שהגיעו לפתחו. גם כאשר נפטר רבה של לובלין רבי יושע העשיל אשכנזי, ופנו אל רבנו כדי שימלא את מקומו, סירב נחרצות.
על כס ההנהגה
בשנת ה'תרמ"ח (1588), נפטר חברו ורבו האדמו"ר רבי יהודה לייב איגר, נענה רבנו להפצרות החסידים ונתמנה כאדמו"ר ומנהיג חסידות איזיביצא-לובלין. כשנה לאחר תחילת הנהגתו, נפטרה על פניו זוגתו הרבנית חנה דבורה. באותם ימים העלה רבנו בפני חסידיו את רצונו להפסיק את נשיאותו, ולעלות לארץ ישראל, כפי שהשתוקק שנים רבות. הוא אפילו יצר קשר מכתבים עם אחיו רבי יצחק אביגדור שהתגורר בארץ ישראל, והודיע לו על רצונו.
קהל עדתו של רבנו, ניסו להניאו מתוכניתו בדרכים שונות ולשכנעו שיישאר עמם בלובלין וימשיך להנהיגם. אחד מהצעדים שנקטו היה התחלת בניית בית מדרש גדול בשם 'בית מדרשו של הכהן' על שמו.
לבסוף נעתר ונשאר בלובלין עד פטירתו. באותה תקופה נישא בשלישית לבתו של רבי פנחס הכהן משצ'קצ'ין, שהיה חתנו של רבי משה מלעלוב ונכדו של ה'יהודי הקדוש' מפשיסחא.
רבנו הנהיג את צאן מרעיתו ברמה. מרום קומתו הרוחנית, ידע להעלות אליו את חסידיו ושומעי לקחו, ולהדריכם ולקרבם לעבודת ה'. כל שבילי רקיע היו נהירין לו, וידע למצוא תיקון לנשמתו של כל אחד ואחד.
חיבה גדולה היתה לו לספרי קודש, ובפרט לספרים עתיקים. היה מקפיד מאוד בכבוד הספרים, ומעולם לא קיפל דף של ספר, כדי לסמן היכן עצר, אלא היה מסמן על ידי הנחה של חתיכת נייר בעמוד הרצוי. ספרייתו הנדירה של רבינו מנתה כחמשת אלפים ספרים, שחלקם עתיקים ונדירים. ביתו עם הספרייה הגדולה שבו נשרפו בשואה.
חיבוריו
יבולו התורני של רבנו גדול בכמות ובאיכות. מדי יום היה משקיע שעות רבות בהעלאת חידושי תורתו על הכתב. לרוב לא היה לרבנו די נייר ראוי לכתוב עליו, ועל כן רבים מכתביו נכתבו על גבי ניירות ישנים ובכתב קטן וצפוף, על מנת לחסוך בדפים.
עם זאת לא רצה להדפיס את ספריו בחייו. לאחר פטירתו התפזרו הכתבים אצל קרובי משפחתו, עד שנגאלו על ידי תלמידיו במאמץ גדול ובכסף רב, ונאספו מחדש בבית מדרשו.
מחיבוריו הנודעים:
תפארת צב"י – שני חלקים. החלק הראשון כולל חידושים על שלחן ערוך יורה דעה בענייני איסור והיתר. החלק השני כולל שאלות ותשובות בהלכות טהרה.
פרי צדיק – חידושים על סדר הפרשיות והמועדים. בתוכו גם ספר 'קדושת שבת' וקונטרס 'שביתת שבת'.
צדקת הצדיק – כולל כמה חלקים העוסקים בענייני מוסר ודרכי עבודת ה'.
רסיסי לילה – מערכות בענייני מוסר. בסופו קונטרס 'דברי חלומות' חידושים שנתגלו לרבנו בחלום הלילה.
לבושי צדקה – יישובים לדברי בעל הלבוש חלק חושן משפט, מהשגות הסמ"ע והש"ך.
שיחת מלאכי השרת – ענייני מלאכי מעלה, מתוך הש"ס ומדרשים.
דובר צדק – קונטרס הכולל שמונה סימנים בעניינים שונים בחז"ל.
מחשבות חרוץ – מאמרים בעניינים שונים בדרך פרד"ס התורה.
דברי סופרים – חידושים וליקוטים בדברי חז"ל. בסופו קונטרס 'ספר הזכרונות' בדרך ספר המצוות להרמב"ם, וכן 'ליקוטי מאמרים' בעניינים שונים.
פוקד עקרים – כשמו כן הוא בענייני פקידת עקרים וזרע של קיימא. רבנו עצמו לא זכה לפרי בטן, וכנראה זה אחת הסיבות שחיבר את הקונטרס הזה.
משיב צדק – בירור הלכתי בפלפול ארוך ועמוק בדין הישן בשמיני עצרת בסוכה ובכלל בין 'בל תוסיף'. בסופו ארבע דרשות שדרש רבנו בעת שמחת הבר מצוה שלו.
תקנת השבים – ענייני תשובה ותיקון מדת היסוד.
אור זרוע לצדיק – מאמרים וחידושים בכל מקצועות התורה.
כתבי יד נוספים של רבנו אבדו או נשרפו בתקופת השואה.
פטירתו
בשנת ה'תר"ס (1900), החל רבינו לחלות לעיתים תכופות, אך עם כל זאת השתדל בכל עוז ותעצומות, שלא להחסיר ממנהגיו והליכותיו בעבודת ה' כלל.
לקראת סוף אותה שנה גבר חוליו, וביום ט' באלול החזיר את נשמתו הטהורה ליוצרה, והוא כבן שבעים ושבע, וגופו הקדוש נטמן בלובלין.
זכותו תגן עלינו, אמן.
