רבי יעקב יצחק יעקב הלוי הורוביץ (ה'תק"ה-ה'תקע"ה, 1745-1815), המכונה 'החוזה מלובלין', היה תלמידם של המגיד ממעזריטש ורבי אלימלך מליז'נסק, ומחשובי האדמו"רים בפולין, שנודע כבעל ראייה רוחנית מופלאה.
ראשית דרכו של החוזה מלובלין
רבנו נולד בשנת ה'תק"ה (1745), בעיירה יוזפוב (ולגירסה אחרת: בעיירה לוקוב) שבפולין, לאביו רבי אברהם אליעזר, שהיה אב בית הדין בעיירה, ולאמו מרת שפרינצא מטיל, בתו של הצדיק רבי יעקב קאפיל מלייקוב.
עם לידתו של רבנו, עברו הוריו לגור בעיר טרנוגרוד, ובה גדל רבנו בימי ילדותו.
כשרונותיו הברוכים ניכרו בו בגיל קטן מאוד, ובעודו בגיל שלש, היה ממלמל את כל התפילות בשלמותן על פה. כל רואיו הכירו בו, שנשמה מיוחדת מפעמת בקרבו.
סולם עליה
צימאונו של רבנו לתורה, וחשקו להידבק בדרכי ה', לא ידעו שובעה. מגיל צעיר מאוד היה מכתת רגליו, לחזר על פתחיהם של רבים מצדיקי הדור, ללמוד ולהוסיף דעת וחכמה, בתורת הנגלה והנסתר, ולעקוב מקרוב אחר דרכיהם והנהגותיהם.
בילדותו למד אצל הצדיק רבי אברהם משה מפשעווארסק, בעל ה'אור פני משה', וכמו שכותב רבנו בהסכמה לספר: 'והיה הצנע לכת, עד שלא נודע שהיה למדן. ואני ידעתיו, כי כשהייתי בילדותי, הייתי סר למשמעתו, ושתיתי ממימיו הנאמנים'.
בהמשך החל ללמוד בצל הצדיק רבי שמעלקא מניקלשבורג, שהכיר בתכונותיו המיוחדות של רבנו, ובחריפות שכלו, וקירב אותו אליו מאוד. וכן ינק תורה ודרכי הוראה מפי הגאון רבי משה צבי מייזליש אב"ד זאלקאב. את ימי בחרותו ניצל רבנו ללמוד ולשנן ש"ס ופוסקים, עד שידע אותן על בוריין. עם זאת נפשו של רבנו לא הסתפקה בזה, וכל העת חיפש רבו להשיג השגות נוספות בעבודת ה'.
בעת הזו, נסע אל הצדיק הקדוש רבי דב בער, 'המגיד ממעזריטש', ששכן אז בעיר רובנה. רבנו הסתופף בצלו תקופה ממושכת, והפך לאחד מתלמידיו. בתקופת שהותו שם, ראו כל הסובבים מעשים ומופתים נפלאים, ובכמה הזדמנויות הכירו ברבנו שרוח הקודש חופפת עליו.
לאחר פטירת המגיד, בשנת ה'תקל"ג (1772), חזר ללמוד אצל רבי שמעלקא, עד פטירתו בשנת ה'תקל"ח (1778) ואז נעשה תלמידו הקרוב של רבי אלימלך מילז'נסק, בעל ה'נועם אלימלך'.
רבי אלימלך הכיר בגדולתו הרוחנית, ובכל פעם שהיה נכנס אליו, היה קם לקראתו אל הפתח, ומקדמו בברכה, למרות גילו הצעיר של רבנו.
גם כשחזר רבנו לביתו, היה רבי אלימלך שולח אליו תלמידים, כדי שישהו בקרבתו וילמדו ממנו דרכים בעבודת השם.
מילדותו עמל רבנו לקנות בנפשו קנייני רוח ומידות טובות, ואכן זכה והגיע למעלות רמות ונשגבות בקדושה ופרישות, ענוה ויראת ה' טהורה, עם אהבת ישראל שלימה.
החוזה מלובלין על כס ההנהגה
בסביבות שנת ה'תק"מ (1785), נישא רבנו לרעייתו מרת תהילה שפרינצא, ועבר להתגורר בעיר לנצאט. כבר באותם ימים התגודדו סביב רבנו עדת חסידים, שחפצו להסתופף בצילו, וללמוד מדרכיו.
כעבור מספר שנים, בסביבות שנת ה'תקמ"ז (1787), עזב רבנו את העיר, נדד בין ערים שונות, עד שהגיע לעיר צ'כוב הסמוכה ללובלין.
רוב אנשי לובלין באותה העת, היו מהמתנגדים לדרכה של תנועת ה'חסידות', אולם אט אט יצא שמעו הטוב של רבנו בכל הסביבה, וגם מקצת יהודי לובלין החלו להתקרב לרבנו. בעקבותיהם, החלו יהודים נוספים לבוא רבנו לברכה וישועה, ונוכחו לדעת בעיניהם, את צדקותו והליכותיו, עד שבקשו מרבנו לבוא ולכהן פאר בעירם, ואף הקצו לרבנו מקום לבנות בו את בית מדרשו.
רבנו נעתר לבקשתם וקבע את מושבו בעיר לובלין עד לסוף ימיו. מני אז המוני בית ישראל היו נוהרים אל רבנו, צעירים וישישים, עמלי תורה ובעלי מלאכה, הכל חפצו והתאוו לשהות בקרבתו, ולהתבשם מתורתו והנהגותיו, ולזכות לברכותיו.
רוח הקודש היתה מפעמת ברבנו תדיר, וראייתו למרחוק היתה לשם דבר, ועל שם כך היה מכונה, 'החוזה מלובלין'. מלומד במופתים וניסים היה רבנו, ונתקיים בו 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים'. הנהגתו היתה לקבל כל יהודי בסבר פנים יפות, ובאהבה גדולה, וגם למתנגדיו הגדולים ביותר, שרבנו סבל מהם מרורות, לא השיב רבנו כמעשיהם, וגם לחסידיו היה מזהיר, שלא לפגוע בהם או לבזותם כלל.
מתלמידיו
רבנו העמיד תלמידים רבים, שהפיצו את אור החסידות הלאה לקהילות רבות ולדורות הבאים, להלן הידועים שביניהם:
רבי יעקב יצחק מפשיסחה, 'היהודי הקדוש'.
רבי שמחה בונים מפשיסחה.
רבי שלום רוקח (ה'שר שלום') מבעלז, מייסד שושלת בעלז.
רבי מנחם מנדל מקוצק, מייסד חסידות קוצק.
רבי נפתלי צבי מרופשיץ, מייסד חסידות רופשיץ.
רבי צבי אלימלך מדינוב, מחבר ספר 'בני יששכר'.
רבי יחזקאל מקוזמיר, מייסד שושלת מודז'יץ.
רבי משה טייטלבוים, ה'ישמח משה', אבי שושלת סיגעט-סאטמאר.
רבי דוד מלעלוב, מייסד חסידות לעלוב.
צאצאיו
בנו רבי ישראל – לאחר פטירת רבנו, הפצירו בו למלא מקום אביו, ולהנהיג את עדת החסידים, אולם הוא סירב בענוותנותו.
בנו רבי יוסף מטורטשין.
בנו רבי צבי – צדיק וחסיד, שהיה חביב על רבנו מאוד.
בנו רבי אברהם – נפטר בחיי רבנו.
בתו מרת שרה צירל, נישאה לאדמו"ר רבי שמואל ריישר מקוריץ.
חיבוריו של החוזה מלובלין
דברי אמת – חידושים על הש"ס במסכתות שבת, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, וחולין.
זיכרון זאת – חידושים על התורה והנ"ך, ובסופו מעט חידושים על מסכתות הש"ס.
זאת זיכרון – מוסר והנהגה.
בנוסף ישנו ניגון עתיק המיוחס לרבנו, המכונה 'ניגון המלאכים'.
הסתלקותו
בראש השנה של שנת ה'תקע"ה (1815), ניכר היה על רבנו, כי הוא שרוי בעולמות עליונים, ומתאמץ בכל כוחו למתק הדינים המרחפים על עם ישראל, יותר מכל שנה רגילה.
ביום שמחת תורה, באופן מסתורי נפל רבנו מחלון ביתו ונפצע קשות. בקרב תלמידיו היה ידוע ומקובל כי הדבר התרחש בכוחות עליונים משמיים, בעקבות נסיונותיו הבלתי נלאים באותה תקופה לדחוק ולקרב את הגאולה, ובמיוחד לקראת אותו היום.
המוני בית ישראל העתירו בתפילות ותחנונים לרפואתו של רבנו, עד שכעבור עשרה חודשים, ביום תשעה באב של אותה שנה, נסתלק לבית עולמו.
רבנו נטמן בבית החים בלובלין, סמוך לציונו של רבי שכנא מלובלין, רבו וחותנו של רבנו משה איסרליש (הרמ"א).
זכותו תגן עלינו, אמן.
