מגלה עמוקות – הרב נתן שפירא
איש אלוקים, קדוש וטהור מן קדמונים, האדם הגדול בענקים, ידיו רב לו בנגלה ובנסתר, מאור הגולה, מיחידי סגולה, מופת הדור והדרו, ריש מתיבתא ואב בית דין בעיר קראקא. אלו מקצת מן התארים שתארו את רבנו גדולי הדורות שלאחריו.
סולם העליה של המגלה עמוקות
רבנו נולד בהורדנא (גרודנא של ימינו) בשנת ה'שמ"ה (1585) לאביו הגאון רבי שלמה זצ"ל, ונקרא שמו בישראל נתן נטע, על שם זקנו הגאון רבי נתן שפירא אב בית דין הורדנא בעל מבוא שערים, משפחתו של רבנו מיוחסת עד לרש"י הקדוש ז"ל.
מעטים הפרטים הידועים על קורותיו של רבנו בצעירותו, אך זאת נודע כי כבר בנעוריו נודע רבנו כעילוי שקדן, בעל תפיסה מהירה ועיון זך, וביחוד בכשרון זכרונו המבהיל, וכפי שמעיד בנו בהקדמת הספר מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן וזו לשונו: "הזכרן הגדול שאין כמוהו בכל עברים, לא הניח דבר גדול מעשה מרכבה, ודבר קטן הויות דאביי ורבא, וקא גמיר לכולי ש"ס ופוסקים אלפס (הרי"ף) וטורים (ספר ארבעה טורים) הגיד הכל על פה לתלמידיו היקרים, ותשובות ופוסקים אחרים, אין גם אחת אשר לא ידע שורשם ועיקרים".
בגיל צעיר מאוד מילא כרסו גם בחכמת הנסתר, אותה חמדה נפשו במשך כל חייו וכפי שניכר בחיבוריו הקדושים, חיבה יתרה נודעה לרבנו, לבאר סוגיות הש"ס בדרך האמת על פי תורת הסוד.
הרב נתן שפירא בא בברית הנישואין
בהגיע רבנו לפרקו נשא לאשה את הרבנית מרת רוזא ע"ה בת הגביר הנודע רבי משה יעקילס ז"ל שהיה עשיר מופלג ובר אוריין מחשובי פרנסי העיר קראקא.
רבי משה שאהב את חתנו כבנו ממש, התחייב לפרנסו בריווח כל ימי חייו, ואף בנה לו בית כנסת ובית מדרש עם מקווה טהרה משלו, שיוכל לעסוק בו בתורה ולימוד התלמידים, יומם ולילה באין מפריע.
אגב, מפורסם על רבי אלימלך מליזענסק זצוק"ל שכל פעם שהיה מזדמן לקרקא, היה מקפיד להתפלל דווקא בבית כנסת זה שנבנה עבור רבנו (אף שהיה זה שנים רבות לאחר פטירת רבנו), ולפי המסורת הינו עומד על תילו עד עצם היום הזה.
כך זכה רבנו כל ימיו לשתי שולחנות, תורה וגדולה במקום אחד, וכאשר כותב בנו "נתן לו אלקים עושר רב ונכסים, אין כסף נחשב אצלו למאומה כבימי שלמה", ולפיכך לא נטל רבנו מעולם שכר על רבנותו ושאר פעולותיו למען הכלל, ואדרבה פזר נתן לאביונים בעין יפה ובנפש חפצה בכל עת.
קדושתו ופרישותו של רבי נתן נטע שפירא
בחצות ליל, היה מקונן ובוכה על חרבן בית המקדש ואורך הגלות, ונותן בקול ערב ונגינה קדושה, עד שבאחת הלילות, נגלה אליו איש לבוש אדרת שיער (אליהו הנביא), ואמר לו שבניגון זה ממש מקוננים בפמליא של מעלה.
כמו כן רבנו היה מורגל בגילוי אליהו כמעט מידי יום ביומו, וכמו שנחרט על מצבתו "הוא שאומרים עליו שדיבר אתו אליהו פנים אל פנים". מסופר, שרבנו הב"ח ז"ל בקשו לשאול את אליהו הנביא מדוע אינו מתגלה גם אליו, וענהו רבנו שזהו משום שמוכרח להיות בו שמינית שבשמינית של גאוה מתוקף תפקידו כרב העיר, ולכן אין אליהו הנביא מתגלה אליו.
רבנו היה כבן המתחטא לפני אביו עד שכל שם שהיו מזכירין לפני רבנו לתפלה, תיכף ומיד היה נושע, בבחינת טרם יקראו ואני אענה.
מגלה עמוקות על כס הרבנות
בשנת ה'שע"ז בהיותו בן שלושים ושתים, נתמנה לראש הישיבה המעטירה של קרקא, וכן למגיד מישרים, לדרוש מידי שבת בשבתו במקומו של הגאון רבי מרדכי מרגליות שנסתלק באותה העת.
לאחר שנים ספורות נתמנה גם לרב העיר, ופעל להעמיד הדת על תילה, תיקן תקנות, והנהיג את צאן מרעיתו עד ליומו האחרון.
מסופר, שביום מן הימים גמר רבנו בדעתו לעזוב את משרת הרבנות בעירו, וכל ההפצרות של תלמידיו שישאר להנהיגם לא הועילו. באחד הימים, כשכבר היה צריך לצאת את העיר, הודיע שהוא נשאר בעיר ואינו עוזב.
שאלו תלמידיו מה הניא אותו לחזור בו מהחלטתו הראשונה, השיב להם, האמת שכבר הסכמתי בליבי לעזוב את העיר מטעם הכמוס עמי, אך אתמול הגיע לידי דין תורה ובזכותו נמלכתי בדעתי והחלטתי להשאר בעיר.
וכך סיפר, אחד מתלמידי החכמים בעיר הוא עני מרוד, ומתפרנס בקושי רב ממכירת כעכים שהוא אופה בעצמו בכל לילה.
באחד הימים פגש בו עשיר אחד מבני עירנו וראה אותו כל כך מתייסר על פרנסתו, חמל עליו ואמר לו אני מעוניין לחתום על הסכם יששכר זבולון עם תלמיד חכם כמוך. אמור נא לי כמה מצפה אתה להרוויח בשבוע לכל היותר ממכירת הכעכים, השיב לו התלמיד חכם חמשה אדומים. אמר לו העשיר אני אתן לך בכל שבוע ששה אדומים כדי שתוכל ללמוד בלי דאגת פרנסה וזכות זו תיזקף גם לזכותי,
לאחר כשלושה חדשים, ראה אותו העשיר שוב מוכר כעכים בשוק, אמר לו העשיר מה זאת, אמר לו התלמיד חכם אני חוזר בי מההסכם, וגם אתה פטור מלשלם חלקך, אמר לו העשיר הרי יש ביננו חוזה חתום ואין אתה יכול לחזור ממנו, ועל זה באו לפני לדין תורה.
העשיר טען, חתמתי עמו חוזה על הסכם יששכר וזבולון לצמיתות ואין לו רשות לחזור בו.
ואילו התלמיד חכם טען כנגדו, אמת היא שחתמנו, אך אני חוזר בי, כי בהיותי אופה כעכים הייתי אופה זאת בלילה, ומבקש מהקב"ה שהעיסה תצליח, ולאחר שהעיסה הצליחה, הייתי מתפלל מהשם יתברך שמעשה האפיה יצליח, ושהכעכים יצאו פריכים וטעימים, גם לאחר שהאפייה הצליחה, הייתי מתחנן לריבון העולמים שיזמין לי קונים, ועל ידי זה הרגשתי במוחש שאני תלוי בחסדי הקדוש ברוך הוא בכל יום ובכל שעה, אבל עתה שאני מקבל משכורת קבועה בכל שבוע חסרה לי השייכות והבטחון התמידי בהשם, ולכן אני רוצה לחזור בי מההסכם, סיים התלמיד חכם את דבריו.
ובכן אמר רבנו, בעיר שיש בה דין תורה כזה, אני חפץ להתגורר, ועל כן חזרתי בי והנני נשאר על משמרתי כבראשונה.
ספריו של המגלה עמוקות
רבנו חיבר ט"ו ספרים בנגלה ובנסתר כפי שכותב בנו בהקדמה הנזכרת. חלקם הופיעו בדפוס, וחלקם אבד או עודנו בכתב יד וטרם ראה אור.
ואלו החיבורים שזכינו לאורם:
מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן – ספרו הגדול והמפורסם ביותר של רבנו (ועל שמו הוא מכונה). החיבור כולל רנ"ב (252) אופנים כמנין "רב לך" על פרשת ואתחנן, לבאר ענין תפלת משה רבנו להיכנס לארץ, בעמקות נוראה ובדרכו המיוחדת רזין דרזין ממתיבתא דרקיעא. בנו זצ"ל גילה כי בתחילה חשב רבנו לבאר באלף(!) אופנים, אך מן השמים אמרו לו "רב לך" ולא עלה בידו כי באותה העת חלה ונתבקש בישיבה של מעלה.
מגלה עמוקות על ויקרא – חלק נוסף של הספר מגלה עמוקות, ובו אלף פירושים על אל"ף קטנה של ויקרא אמנם כיום ישנם לפנינו בדפוס רק שמונים וארבעה מתוכם.
מגלה עמוקות על התורה – פירושים וביאורים בדרך הסוד על חמשה חומשי תורה. חיבור זה היה ספון בכתב יד עד לשנת התקנ"ה (1795), אז יצא הספר לאור בהשתדלות הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצוק"ל שאף כתב הקדמה לספר.
חידושי אנשי שם על הרי"ף – הגהות וחידושים שנדפסו בגליון הרי"ף שבסוף הש"ס ובתוכן גם הגהות מזקנו של רבנו בעל המבוא שערים. ובדורנו בשנת התש"ן (1990) יצאו לאור חידושי רבנו על הרי"ף והר"ן, שנתגלו בכתב יד ויצאו לאור עולם כספרים בפני עצמם, וכפי שכותב המוציא לאור בהקדמתו, שהגהות וחידושי אנשי שם הנדפסים בגליון הרי"ף הם כחמישית ממה שנמצא בכתב היד ונדפס לראשונה.
צאצאיו של הרב נתן שפירא
בנו בכורו הגאון רבי שלמה, אב בית דין סטאנוב. אשר הוציא לאור ספר מגלה עמוקות על ואתחנן, וכתב הקדמה מפוארת בראש החיבור, בה גילה משבחי אביו רבנו ז"ל. נפטר בדמי ימיו בן ל"ב שנים.
בנו הגאון רבי משה, אב בית דין גרודנא, שגם הוא כתב הקדמה קצרה בראש הספר הנזכר.
בנו הגאון הרב יצחק שנפטר בקיצור ימים בגיל כ"ה.
בתו מרת דבורה נישאה לרבי ישעיה אשכנזי, אב בית דין קובלא. נינם היה הגאון הנודע רבי יהונתן אייבשיץ.
בתו מרת חוה נישאה להגאון רבי נפתלי צבי הירש שור שנפטר בקיצור ימים. ושוב נישאה בזיווג שני להגאון רבי אברהם ז"ק אב בית דין באר.
בתו מרת ליפשא אשת הגאון רבי ישעיה מהילדסהיים נכד הגאון מהר"ם מפדובא. נפטרה בחיי רבנו בכ"ג סיון שנת שצ"א לפ"ק.
בתו מרת יוטל אשת מורנו הרב מנחם מנדל ז"ל. ונפטרה בחיי רבנו י"ז בתמוז שנת שפ"ד לפ"ק.
זכה רבנו לדורות ישרים ומבורכים ורבים מגדולי ישראל וגדולי החסידות בדורת שאחריו היו מצאצאיו כגון: רבי יהונתן אייבשיץ, רבי פנחס מקוריץ, ורבי מרדכי מנעשכיז, ורבי מאיר שפירא מלובלין.
תלמידיו של בעל מגלה עמוקות
הגאון רבי שבתי כהן זצוק"ל מחבר ספר "שפתי כהן" על שלחן ערוך יורה דעה.
רבי ברכיה ברך זצוק"ל מחבר ספר זרע ברך על התורה.
רבי נח מפינסק זצוק"ל מחבר ספר תולדות נח על מדרש רבה ספר שמות.
פטירתו של הרב נתן שפירא
רבנו לא האריך ימים עלי אדמות, ובשנת השצ"ג (1633) והוא בגיל ארבעים ושבע שנים, תוך שהוא עוסק בכתיבת חיבורו הגדול על פרשת ואתחנן, נסתלק רבנו לגנזי מרומים. ומנוחתו כבוד בבית החיים בעיר קראקא. על מצבתו נחקק "פה נטמן איש אלוקי קדוש מן הקדמונים מגלה עמוקות ורזים ומטמונים הוא שאומרים עליו שדיבר אתו אליהו פנים אל פנים הגאון אב בית דין ור"מ נטע בן מ"ה שלמה שפירא זצ"ל נפטר ביום י"ג אב שצ"ג לפ"ק תנצב"ה".
בסמוך לו נטמנה זוגתו הרבנית ובנו רבי יצחק שנפטר בקיצור ימים.
מורשתו בידינו
מובא בספר אמרי נעם פרשת משפטים (ד"ה מטבע של אש) מדברי אבינו מו"ר הרב יורם מיכאל אברג'ל זצוק"ל, מספר מגלה עמוקות על ואתחנן (אופן פו), בעניין חורבן בית המקדש וז"ל: באמת לא שלטו ידי אומות על בית המקדש כמו שאמר שלמה "והבית הזה יהיה עליון" רצה לומר גבה היכלא למעלה [התרומם ההיכל למעלה] ו[כדי]להשביע עיניהם של רשעים למטה מלכי האומות, הביאו מלאכים עפר ואבנים [ובנו כעין בית המקדש], ואותו הבית החריבו השונאים למטה, אבל בית המקדש בהווייתו שהם יסודי ציון וירושלים, אתגניזו לעילא [נגנז למעלה בשמים]".
ובזה יובן גם מה שמסופר בגמרא תענית (כ"ט ע"א), שכשנחרב בית המקדש הראשון, נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידן, ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו, "ריבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים יהיו מפתחות מסורות לך", וזרקום כלפי מעלה, ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם. ואם בית המקדש חרב מה תועלת במפתחות אלו, אך מכיוון שבאמת הבית לא חרב כלל אלא עלה לשמים כמות שהוא כאמור, לכן גם מפתחותיו עלו למקום שבו הוא נמצא.
זכותו תגן עלינו אמן.
