רבי יוסף קארו (ה'רמ"ח-ה'של"ה, 1488-1575) היה מגדולי וחשובי פוסקי ההלכה במשך הדורות, ופותח תקופת ה'אחרונים'. מכונה ה'בית יוסף' על שם ספרו על הטור, וידוע במיוחד בשל ספרו ה'שולחן ערוך', שהתקבל כספר היסוד לפסיקה ההלכתית עד ימינו.
ראשית דרכו
רבנו נולד בעיר טולידו שבספרד בשנת ה'רמ"ח (1488), לאביו הדיין רבי אפרים קארו. מקטנותו, שקד רבנו על התורה בקדושה ובטהרה ובהתמדה גדולה, על אף המאורעות והנדודים הרבים שנאלץ לעבור כילד וכנער צעיר.
ביום תשעה באב ה'רנ"ב (1492), בעוד רבנו ילד רך כבן ארבע שנים, התרחשה גזירת גירוש ספרד. גזירה זו הינה אחת המאורעות הקשים אשר פקדו את עם ישראל בגולה, והותירה רושם עמוק בדברי ימי עמנו. מלך ספרד האכזר, גזר על כל היהודים שתחת שלטונו להמיר את דתם או לעזוב את המדינה.
רבים מיהודי ספרד, ובהם גם משפחת רבנו, עברו אל מדינת פורטוגל הסמוכה, והתיישבו בעיר ליסבון. בפורטוגל הכיר רבנו לראשונה את הגאון רבי יעקב בירב, אשר כעבור שנים רבות, בפגישתו עמו בארץ הקודש, קבלו עליו כרב.
כעבור שנים ספורות, בעקבות גזירות השמד שהופיעו גם בפורטוגל, נאלצו לקחת שוב את מקל הנדודים ועברו לעיר קושטא שבתורכיה.
בהיותם בתורכיה נפטר אביו של רבנו, והוא עבר להתגורר אצל דודו הגדול, רבי יצחק קארו, מחבר הספר 'תולדות יצחק' על התורה. לאחר פטירת הדוד, עבר רבנו מקושטא אל העיר אדריאנופול (אדירנה), שם נשא רבנו לאשה את בתו של רבי חיים אלבלג.
למרבה הצער נפטרה האישה הצעירה במגפה כעבור זמן קצר מנישואיהם, ורבנו נישא בשנית לבתו של רבי יצחק סבע, מחבר הספר 'צרור המור'.
בהמשך עבר רבנו לעיר ניקופול שבבולגריה, ופתח בה ישיבה לתלמידים. באותם ימים, בשנת ה'רפ"ב (1528), החל רבנו את כתיבת חיבורו הגדול 'בית יוסף' על ה'טור'.
סולם עליה
לאחר מספר שנים, עבר רבנו להתגורר בסלוניקי שביוון, בה פגש את הגאון המקובל רבי יוסף טאיצאק, והתיידד עם חכמי וצדיקי העיר, ביניהם ידידו הגאון המקובל רבי שלמה אלקבץ, מחבר הפיוט 'לכה דודי'.
סביב רבנו התאספה חבורה קדושה של גאונים וצדיקים, אשר היו נועדים יחדיו לעסוק בתורה בקדושה וטהרה. רבנו עודד את בני החבורה, להתארגן ולעלות יחד עמו לארץ הקודש.
בשנת ה'רצ"ו (1526), הגשים רבנו את שאיפתו הטהורה לעלות לארץ ישראל, וקבע את מושבו בעיר הקודש צפת. באותם ימים, הייתה העיר צפת מרכז התורה בארץ הקודש, והתקבצו בה צדיקים וגאונים בתורת הפשט והקבלה, ובראשם רבנו האר"י ז"ל.
בצפת קיבל עליו רבנו את הגאון הישיש רבי יעקב בירב לרבו המובהק, והפך לתלמידו לעשות ככל אשר יורה.
עם פטירתו של רבי יעקב נתמנה רבנו לשבת על כסאו כראש אב בית דין צפת, יחד עם ידידו ובר פלוגתיה הגאון רבי משה מטראני (המבי"ט).
על כס ההנהגה
בהגיע רבנו לצפת, עמדו חכמי העיר על גדולתו של רבנו, ומינוהו עליהם להיות ראש ועד חכמי העיר צפת. השפעתו של הוועד הייתה חזקה על כל קהילות ישראל בארץ ובחו"ל, ולפתחה הגיעו כל הדינים הקשים והמורכבים, מכל קצוי תבל. רבנו עמד בראש וועד זה במשך כארבעים שנה.
לרבנו היה בית מדרש ובית כנסת הנודע כיום כבית הכנסת 'רבי יוסף קארו', שבו התפלל ולימד תלמידים, ושם שקד על כתיבת חיבוריו.
זכה רבנו ומן השמים הכריזו עליו שהלכה כמותו בכל מקום, וספריו נפוצו על פני ארצות תבל.
רבנו היה ידוע בכינוי 'מרן', זאת משום שהיה רבם של כל בני הגולה, ופסיקותיו והלכותיו נפוצו על פני רחבי תבל. גם בני אשכנז קיבלו עליהם ככלל את דברי מרן, למעט מקומות שרבנו משה איסרליש (הרמ"א) בהגהותיו על השלחן ערוך חולק, או שבמקומותם פשט המנהג אחרת.
מתלמידיו
הגאון רבי משה גלנטי – רבה הראשי של צפת ומחבר ספר שאלות ותשובות 'מהר"ם גלאנטי'.
הגאון רבי יום טוב צהלון – דיין וראש ישיבה בצפת, מחבר ספר 'שו"ת מהריט"ץ'.
הגאון רבי משה קורדובירו – דיין ומקובל, מחבר הספר הנודע 'תומר דבורה'.
חיבוריו
בית יוסף – חיבור על סדר 'ארבעה טורים' [אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, וחושן משפט] של רבנו יעקב 'בעל הטורים' בנו של הרא"ש.
בספר זה קיבץ רבנו לבית אחד את מקורות הדינים המובאים בטור משורשה במשנה, גמרא, או תוספתא, מביא על זה שיטות הראשונים, מבאר את שורש המחלוקת, טעמה של כל אחת מהשיטות, ולבסוף הכרעת ההלכה, על פי הכללים שקבע ומבוארים בהקדמתו לספר.
חיבור זה הוא הבסיס והיסוד עליו מושתת ספרו הגדול של רבנו ה'שלחן ערוך', המשמש כ'קיצור' ל'בית יוסף'. והרוצה להבין היטב את דבריו של רבנו בשלחן ערוך ולהעמיק בהם, עליו ללמוד תחלה את דברי הבית יוסף באותו נושא, ואז לגשת לדברי רבנו בשלחן ערוך.
רבנו החל את כתיבת חיבורו הגדול בשנת ה'רפ"ב (1522), בהיותו כבן שלושים וארבע, וכתיבתו נמשכה כעשרים שנה, עד שנת ה'ש"ב (1542). לאחר מכן המשיך רבנו לעסוק בהגהת הספר עד שנת ה'שי"ד (1554), ונמצא שעסק במלאכת חיבור ועריכת הספר במשך ל"ב שנים.
לאחר שהחל הספר לצאת לאור בדפוס, החל משנת ה'ש"י (1550), חזר רבנו שוב על חיבורו, תיקנו וסיקלו מטעיות, והוסיף הוספות חדשות מאשר התחדש לו לאחר כתיבתו. את הכל קיבץ בקונטרס הנקרא 'בדק הבית', שנדפס בתחילה בפני עצמו, ובהדפסות הבאות שיבצו המדפיסים כל תיקון והוספה במקומה.
שולחן ערוך – כולל הלכות ופסקי דינים למעשה, היוצאים מתוך הספר הגדול 'בית יוסף', מחולקים לסימנים וסעיפים, ומסודרים כשלחן ערוך ללומד.
רבנו בהקדמתו כותב את מטרת החיבור ותועלתו לתלמידי חכמים, תינוקות של בית רבן, ובעלי בתים העוסקים רוב היום במלאכה:
תלמידי חכמים יוכלו לחלקו לשלושים חלקים, וללמוד ולחזור כל יום על חלק אחד, ונמצא שכל חודש חוזרים על כל תלמודם, וכך יוכל להשיב דבר הלכה כאשר ישאלוהו בלא לגמגם.
תינוקות של בית רבן, יהגו בו תמיד וישננו לשונו על פה, ותהיה גירסא דינקותא מסודרת בפיהם מקטנותם הלכה למעשה, וגם כי יזקינו לא יסורו ממנה.
ובעלי בתים 'בהניח להם מעצבם ויגיע כפים, ישעשעו נפשם בהגותם בספר זה, אשר כולו מחמדים, הלכה פסוקה באין אומר ודברים'.
עוד בחיי רבנו נדפס ספרו השלחן ערוך עם ה'מפה' שפרס עליה רבי משה איסרליש (הרמ"א), והם הגהות משולבות בתוך דברי השלחן ערוך, במקום שדעתו או דעות החכמים שדרך בני אשכנז ללכת אחריהם, היו שונות. או שהמנהג בארצותיהם היה שלא כדעת רבנו.
כך ספרו של רבנו היה מתאים לכל קהילות ישראל, וראו בו את הפוסק המובהק שאין לזוז מדבריו ימין ושמאל. זכה רבנו וספריו 'בית יוסף' ו'שלחן ערוך' הפכו לספרי יסוד אשר כל בית ישראל נשען עליהם, ונוהג על פיהם.
כסף משנה – לביאור דברי הרמב"ם בספר משנה תורה. בו מיישב הרבה מהשגות הראב"ד ופוסקים אחרים שהקשו על הרמב"ם, וכן מרחיב ומבאר את הדברים במקומות הזקוקים לביאור, ולא נתבארו בספר ה'מגיד משנה'.
את ספר זה חיבר בעיקר לקראת סוף ימיו, ונדפס לראשונה בין השנים ה'של"ד-ה'של"ו (1574-1576), ומשובץ בכל הדפוסים סביב דברי הרמב"ם.
מגיד מישרים – חידושים על התורה שקיבל רבנו מפי ה'מגיד', שהיה נגלה אליו לרוב גדלותו ופרישותו, ומדריך את רבנו בעבודת ה'. נדפס לראשונה בלובלין בשנת ה'ת"ו (1646).
הספר מסודר על סדר הפרשיות עם תאריך הזמן ששמע את הדברים מה'מגיד'. בספר זה ניכרת ידיעתו של רבנו בחכמת הקבלה, בשונה משאר ספריו שרבנו ממעט להביא מחכמה זו לבד מכמה מאמרים מהזוהר הקדוש.
אבקת רוכל – תשובות לשאלות בעניינים שונים, שנשאל רבנו מאת וחכמי דורו, במשך שנות כהונתו כראש ועד החכמים בצפת.
שו"ת בית יוסף – שאלות ותשובות בחלק אבן העזר.
כללי התלמוד – הערות והוספות סביב הספר 'הליכות עולם – כללי הגמרא', של רבי ישועה הלוי זצ"ל. נדפס לראשונה בסלוניקי בשנת ה'שנ"ח (1598).
בניו
בנו רבי שלמה קארו – נולד לרבנו מאשתו השנייה בתו של רבי יצחק סבע, לימים היה מרבני קושטנדינא. נשא לאשה את בתו של האר"י הקדוש.
בנו רבי יהודה – נולד לרבנו לעת זקנותו, מאשתו השלישית, בתו של רבי זכריה זאכשיל אשכנזי. בעת פטירתו של רבנו היה רבי יהודה נער צעיר. לימים עסק בהדפסת ספריו של רבנו.
פטירתו
רבנו נפטר ביום י"ג בניסן ה'של"ה, והוא בן שמונים ושבע. גופו הקדוש נטמן בבית העלמין העתיק בצפת.
זכותו תגן עלינו אמן.
