מורנו האדמו"ר רבי שמואל שניאורסון זצוק"ל מליובאוויטש
המכונה המהר"ש, ונשיאה הרביעי של חסידות חב"ד

ילדותו

רבנו נולד בב' לחודש אייר שנת ה'תקצ"ד (1834), כבנם השישי ובן הזקונים לאביו הגדול מורנו האדמו"ר רבי מנחם מענדל מליובאוויטש בעל ה"צמח צדק" ורעייתו הרבנית הצדקנית חיה מושקא.

הימים ימי ספירת העומר הקדושים והנעלים, וביום שהוא כנגד ספירת "תפארת שבתפארת" זרח אורו של רבנו בעולם.

אביו, הרבי הצמח צדק, שמלבד גדלותו בתורה היה מחנך אומן וזכה שכל בניו גדולי תורה ויראה, הכיר בכוחותיו של בנו הקטן שפיקחותו היתה ניבטת מתוך עיניו, והשקיע בו את מיטב כוחו ומרצו, עד כדי שהיה ניכר לסובבים שאביו מחנכו בהנהגה מיוחדת ומסוימת שלא כבשאר האחים.

בעודו בגיל שבע היה בקי בפסוקי התורה ובחלק גדול מהנביאים, ולומד בכוחות עצמו גמרא עם פירוש רש"י ותוספות. גם בעת שהיה משחק עם חביריו היה משנן לעצמו בלחש פסוקי תנ"ך ומשניות בעל פה.

חן מיוחד היה נסוך על פני רבנו, זקני החסידים היו שמחים בקרבתו להשתעשע עימו בדברי תורה וחכמה, ולהחכימו בסיפורי חסידים ממה שראו עיניהם אצל הקדמונים. רבנו היה בולע בשקיקה את סיפוריהם, ומפנים אותם אל ליבו הטהור עד שנהפכו לקנין נצח בנפשו הגדולה.

בהיותו כבן שמונה, היה חוסך פרוטה לפרוטה ורובל לרובל מדמי הכיס שהיה מקבל, כדי לקנות לעצמו ספרי קודש.

כבן עשר לקח לו אביו את הגאון רבי שלום ממחוז קובנא שנודע כחריף ועמקן, כדי למלא את שאיפותיו הגדולות של בנו.

סולם עליה

לקראת הבר מצוה היה שוקד בלימוד המשניות בעל פה עד שהיה שהיה בקי בחמשה סדרים ראשונים ובמספר מסכתות מסדר טהרות והיה שוקד להשלימם. ובעת רצון סיפר, כי בשעתו קיים רצון אביו שצוה לו, שעד לעונת הבר מצוה יהיו שגורים על לשונו כל ששה סדרי משנה, תנ"ך, וספר התניא בעל פה.

פעם סיפר רבנו, שהחל מהבר מצוה שלו, הוא רושם כל מה ששמע מאביו, וכן כל הסיפורים ששמע מזקני המשפחה וביחוד מדודו הרב הקדוש רבי חיים אברהם בנו של רבנו הזקן ומזקני החסידים.

נוסף על גאונותו וגדלו בכל מקצועות התורה בנגלה ובנסתר היה בעל כשרונות נפלאים וכח זכרון גדול, בכוחם העפיל למעלות רמות ונשגבות בידיעת התורה וקניינה.

כשהיה בן שבע עשרה הורה לו אביו הרבי הצמח צדק להיבחן אצל גדולי הדור כדי לקבל סמיכה, כך זכה במשך הזמן לסמיכת חכמים מהגאון המקובל רבי יצחק אייזיק עפשטיין מורה צדק ואב בית דין הומיל, וכן מהגאון רבי שניאור זלמן מפולוצק מחבר שו"ת תורת חסד, והגאון רבי הלל מפאריטש אב בית דין בוברויסק ומחבר ספרים רבים, והגאון רבי יצחק אייזיק בהר"ד מויטבסק מחבר שו"ת פני יצחק.

בברית הנישואין

בשנת תר"ז (1847) כשהוא בן י"ד השתדך עם בת אחיו הרב הקדוש רבי חיים שניאור זלמן סטערנא. מסיבת התנאים נערכה ברוב עם, והחתונה נקבעה לשבת שאחר חג השבועות.

סעודת החתונה נערכה ברוב פאר והדר ובהשתתפות אלפי החסידים, אך למרבה הצער עוד בתוך שבעת ימי המשתה חלתה הכלה, ולאחר כשלשה חדשים נפטרה לבית עולמה.

בשנת תר"ט (1849) ויש אומרים תרי"א (1851) נישא בשנית לרבנית רבקה בת הרבנית שרה והרה"ח הגאון רבי אהרן משקלוב חתן מורנו רבי מנחם מנדל המכונה "הרבי האמצעי".

לאחר נישואיו התגורר רבנו בדירה שהקימו במיוחד עבור הזוג הצעיר בחצרו של אביו הרבי הצמח צדק.

מעניין לציין שלרבנו היה ניגון מיוחד שניגן בעת הדלקת הנרות של הרבנית.

על כס ההנהגה

בשנת תרט"ו (1855) הורה לו אביו, לפעול גם בעניני עסקנות ציבורית למען אחינו בית ישראל בכל אתר ואתר.

כאמור, רבנו היה ברוך כשרונות, השתלם בחכמות רבות, ודיבר במספר שפות. ואת כל מעלותיו אלו גייס רבנו כדי לפעול ביתר שאת למען קהילות ישראל בכל מקום שהן.

ואכן רבנו זכה לסייעתא דשמיא מרובה למצוא חן בעיני השלטונות שלעיתים קרובות היו עויינים מאוד את היהודים. היה יוצא ובא אצל המלכים וראשי המדינות ומרחיק עד פטרבורג ומוסקובה ועוד, ולעיתים עד כדי מסירות נפש, כדי לבטל גזירות קשות אשר היו מרחפות על היהודים, ולהגן עליהם מפני שכניהם הגויים שהיתה עיניהם צרה בהצלחתם וניסו בכל דרך להתנכל אליהם.

עסקו של רבנו בעניני הכלל היה בהעלם ולא בגלוי, ולכן מעטים הפרטים הידועים לנו, על אף שפעילותו היתה חובקת עולם.

בראשית שנת תרכ"ו (1866) התחיל לומר מאמרי חסידות ברבים בציווי אביו, ואף רמז לו במספר הזדמנויות, כי רצונו שהוא ימשיך דרכו בנשיאות לאחר פטירתו, על אף היותו צעיר הבנים.

ואכן לאחר חודשים ספורים, בי"ג בניסן אותה שנה נסתלק אביו לבית עולמו, ורבנו קיבל את כתר הנשיאות ומילא מקום אביו בעיר ליובאוויטש.

רבנו נהג נשיאותו ברמה והשכיל לגעת בלבו ונפשו של כל אחד מחסידיו שנמשכו אליו כאבן שואבת.

זקני החסידים העידו, שכשהיה אומר מאמרי חסידות היה משמיעם באופן שגם היהודים הפשוטים יוכלו להבין, ומאידך בכל משפט היה טמון עמקות רבה למי שהיה רוצה להעמיק ולדלות פנינים נפלאים, כל אחד לפי דרגתו והשגתו.

אחת האמרות הידועות שהטביע רבנו על דגלה של חסידות חב"ד, הוא המושג "לכתחילה אריבער" (לכתחילה מלמעלה), וכמובא באגרת של נכדו הריי"צ ששמע מפי אביו הרש"ב ששמע מאביו רבנו זצ"ל בזה הלשון (בתרגום מאידיש): "העולם אומר שכשאי אפשר לעבור מלמטה יש לעבור מלמעלה, ואני סובר שמלכתחילה יש לעבור מלמעלה. יש לכתחילה להתייצב בחזקה, לא להתפעל מפני שום דבר, ולפעול את הדבר הנצרך. וכשמתייצבים – ה' מסייע".

אמרתו זו של שגורה על פיהם של חסידי חב"ד, ומנוגנת בניגון המיוחס גם הוא לרבנו, והיא נר לרגלם בפעילותם הידועה בהפצת היהדות בכל קצוי תבל גם בתנאים קשים.

צאצאיו

בניו :

א. הילד העילוי והצדיק ר' אברהם סענדער נפטר כבן שמונה שנים.

ב. רבנו שניאור זלמן אהרן. נפטר י"א מרחשון תרס"ט.

ג. ממשיך דרכו בנשיאות האדמו"ר הרש"ב, רבי שלום דובער, נפטר ב' בניסן תר"פ.

ד. רבנו מנחם מענדל .

בנותיו:

א. מרת דבורה לאה נישאה להרה"ח רבי משה אריה ליב גינזבורג מויטבסק.

ב. מרת חיה מושקא אשת הרה"ח רבי משה הכהן הארענשטיין.

סיפור נאה מסופר על בניו של רבנו, המעיד על אווירת הקודש שגדלו בה, והוא, שפעם אחת שיחקו שני ילדיו הקטנים במשחק רבי וחסיד. האח הקטן שלום דב בער שהיה בערך בגיל חמש התנדב להיות החסיד, ואחיו הגדול רבי שניאור שהיה כבן שש הציג את דמות ה"רבי". ואז שאל ה"חסיד" את ה"רבי" רבי! אמור לי בבקשה, מהו יהודי? ענה לו אחיו ה"רבי",  יהודי זה אש. אז תפס החסיד בידו של אחיו הרבי ואמר לו, אם כן מדוע כשאני נוגע בך אין אני נשרף? ענה לו ה"רבי" התשובה היא, כי גם אתה יהודי, ואש לא שורפת אש…

 

ספריו

אגרות קודש – מעט מאיגרותיו שנשארו בידינו, ורובם אבדו.

ליקוטי תורה תורת שמואל – מאמרים ודרשות דברי אלוקים חיים שמסר במשך השנים בתורת החסידות בשלל נושאים ובכל חלקי התורה.

תורת שמואל ספר השיחות – שיחותיו לקהל עדתו בזמנים שונים.

ליקוטי תורה – חידושי תורה על ג' פרשיות בראשית, נח, ולך לך.

פטירתו

בסוף שנת ה'תרמ"ב (1881) חלה רבנו את חוליו האחרון, ובימים הטהורים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות ביום י"ג תשרי ה'תרמ"ג (1883), נסתלק רבנו לבית עולמו, ונסתיימה מסכת חייו של רבנו בעולם הזה והוא בן ארבעים ושמונה שנה בלבד ומנוחתו כבוד באוהל אביו הצמח צדק בעיר ליובאוויטש.

זכותו תגן עלינו אמן.