הרב דניאל פריש

(ה'תרצ"ה-ה'תשס"ה, 1935-2005) היה תלמיד חכם ומקובל, מראשי ישיבות 'אנשי מעמד' ו'שער השמים' ללימוד הנסתר, ומחבר ספרים רבים, שבראשם פירוש 'מתוק בדבש' על הזהר.

 

ילדותו של הרב דניאל פריש

רבנו נולד ביום ז' בשבט ה'תרצ"ה (1935), לאביו רבי נפתלי הירצקא ולאמו שרה, בעיירה נאנאש שבהונגריה.

בהיותו בן שלש שנים, התייתם רבנו מאמו, ואביו נשא את מרת פראדל, שגדלה את רבנו ואת אחיו במסירות.

כבר בילדותו התבלט בטהרתו וצדקותו, ויראת ה' היתה נסוכה תדיר על פניו.

בשנת ה'תד"ש (1944), ורבנו נער כבן תשע בלבד, הגיעה השואה האיומה להונגריה. אביו של רבנו גויס לטובת המלחמה, ורבנו נאלץ להיפרד ממנו למשך שנים ארוכות, בהם נעלמו עקבותיו, ולא שמעו ממנו דבר.

אחיו של רבנו העידו שבעוד שהם שקעו בצער עמוק, שבורים ורצוצים על פטירת אמם ומלאי געגועים לאביהם, רבנו היה מוצא נחמה על ידי לימוד מעמיק בספרים הקדושים, ודביקות בעבודת ה'.

 

הרב דניאל פריש בימי השואה

רבנו ומשפחתו חוו את מאורעות השואה על בשרם, וגורלם היה ככל יהודי הונגריה. הם נכלאו בגטו, ולבסוף הובלו על רכבת המוות לאושוויץ, שם רוב בני המשפחה נעקדו על קידוש ה'.

במשך שנות המלחמה רבנו היה פעמים רבות בסכנת חיים, אולם בכל פעם ניצל רבנו באופן נסי, ברגע האחרון. כך גם כשכבר הכניסוהו המרצחים הארורים לתאי הגזים הידועים לשמצה, בדרך נס לא פעלה מערכת הגז בתאו של רבנו, ובחושבם שכבר מת, השליכוהו על מריצה, יחד עם שאר הגופות. לאחר המתנה ארוכה, יהודי אחר ששם לב אליו, סייע לו להיחלץ.

וכה כותב רבנו ברשימתו, בה מגולל את מקצת המאורעות שעברו עליו באותם ימים, כזכרון לחסדי השם שהצילו מהתופת הנוראה:

'כי באו גוים בנחלתינו, ושדדו אהלנו, והרגו ורצחו בכל מיני מיתות משונות רוב כלל ישראל. וגם אני הייתי בגיא ההריגה, והייתי עומד להיות נהרג ונחנק ונשרף, לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, והייתי כמה פעמים בין החיים לחיים, רק ברוב רחמי וחסדי השי"ת, אשר לו נגלו תעלומות, ניצלתי בנסי ניסים'.

 

הרב דניאל פריש בישיבת 'חתם סופר'

חודשים ספורים לאחר שהסתיימה המלחמה, הגיעה שמועה לרבנו, כי ישיבת 'חתם סופר' נפתחה מחדש בעיירה ערלוי.

רבנו, שאש חשקת התורה בערה בקרבו, לא התמהמה, ויצא מיד אל הישיבה. במאמץ רב, עשה את הדרך הקשה לערלוי, הגיע לישיבה וביקש להתקבל לשורותיה.

ראש הישיבה, הגאון רבי שמעון סופר, בעל 'התעוררות תשובה', נטה לסרב בתחילה לקבל את רבנו, מפאת מצבה החומרי הקשה של הישיבה, אולם כשראה את רצונו העז, הסכים לקבלו כתלמיד מן המנין.

רבנו הסתופף בצלו של ראש הישיבה והתחבב עליו מאוד. שנים רבות לאחר מכן היה רבנו שח בערגה על אותם השנים בהם למד בישיבה בערלוי, שם מילא את כרסו בש"ס ופוסקים. תקופה זו היוותה את הבסיס לקומתו הרוחנית, וכלשון רבנו באחד ממכתביו: 'שם למדתי והזעתי להבין דף גמרא כראוי'.

בשנת ה'תשי"ב (1952) עלה רבנו לארץ ישראל יחד עם סבו, והמשיך ללמוד בישיבת ערלוי, שהעתיקה גם היא את משכנה לארץ ישראל ונפתחה מחדש בירושלים עיר הקודש.

בשנת תשט"ו (1955), נשא רבנו לאשה את בתו של רבי משה גוטליב.

 

רבי דניאל פריש בחסידות 'תולדות אהרן'

ערב אחד הזדמן רבנו לתפלת ערבית, בבית המדרש של חסידות תולדות אהרון. רבנו התרשם מאוד מהתפלה המרוממת שנאמרה בהשתוקקות התלהבות וערגה גדולה, וגמר בליבו כי רצונו להיות נמנה על חבורת יראים זו, ומני אז רבנו דבק בדרכיו של האדמו"ר מתולדות אהרן, רבי אברהם יצחק קהאן זצ"ל, והפך לתלמידו הקרוב.

 בשנים אלו התעלה רבנו במעלות רבות ונשגבות בתורת הסוד והחסידות, עד שנתמנה למשפיע רוחני בחצר החסידות. האדמו"ר גם הפקיד בידי רבנו את חינוכם של ילדיו, המשמשים כיום כאדמור"י החסידויות 'תולדות אהרן' ו'תולדות אברהם יצחק'.

בשנת תשמ"א (1981), פנה האדמו"ר מתולדת לרבנו, הגיש לו דף כתוב בכתב ידו, ובו פירוש שכתב לעמוד הראשון בספר הזוהר. הוא ציווה עליו להמשיך במלאכה, ולחבר פירוש בסגנון דומה, על כל חלק הנגלה שבספר הזוהר.

רבנו נענה ברצון לבקשת רבו, והתמסר למשימה זו במשך כעשרים שנה, בהם עבר על כל ספר הזוהר עם מפרשיו, וקיבץ הכל לביאור אחד בהיר ושווה לכל נפש, בשם 'מתוק מדבש', המפורסם בימינו בכל תפוצות ישראל

 

משקה לעדרים בתורת הנסתר

במשך עשרות שנים היה רבנו מוסר שיעורים קבועים מידי יום בספר הזהר ותורת הקבלה בישיבת המקובלים 'אנשי מעמד' ובישיבת המקובלים 'שער השמים'. בנוסף הקים רבנו כולל 'אוצרות חיים' ללימוד תורת האר"י, ורבנו היה מוסר בו שיעורים מידי ערב.

רבנו גם היה מוסר שיעורים בחסידות מידי יום לבעלי בתים בין מנחה לערבית.

כאמור, רבנו נתמנה גם למשפיע בחסידות 'תולדות אהרן', ולאחר מכן הפך לזקן המשפיעים בחסידות תולדות אברהם ויצחק'.

במשך השנים למד רבנו בצוותא עם הגאונים המקובלים רבי יעקב הלל ראש חברת 'אהבת שלום' רבי דוד בצרי ראש ישיבת המקובלים 'השלום', ורבי יוסף ליברמאן ראש ישיבת 'כולל שומרי החומות'.

 

רבי דניאל פריש מזוכך בייסורים

מאורעות השואה, ועבודות הכפיה הקשות אשר נאלץ רבנו לבצע בהיותו בגטו, נתנו את אותותיהם בגופו, ורבנו היה ידוע חולי וייסורים במשך כל חייו.

נוסף על כך, בכל פעם בתקופה שלפני הוצאת כרך נוסף של פירושו לזהר, היו ייסוריו מתגברים, עד שהיה נופל למשכב. בגופו קיננה מחלה חשוכת מרפא, שהקשתה עליו בכתיבת חיבוריו. רבנו דרש ברופאים אך לא נמצאה תרופה למחלתו.

באחד הימים, הגיעה שמועה לאזניו שבמדינת הפיליפינים שבמזרח הרחוק, יש רופא שמטפל גם במקרים שאין להם מענה ברפואה הרגילה. רבנו חליט לנסות ולנסוע אליו, ואולי ממנו תבוא הישועה בסייעתא דשמייא.

כאשר הגיע אליו רבנו, עלה בליבו חשש, שמא עושה הרופא שימוש בכישוף ובכוחות טומאה. הוא גמר בליבו כי כאשר יתחיל הרופא לטפל בו, יחשוב הוא על שמות הקודש ובעניני הנסתרות, וימשיך כך במשך כל זמן הטיפול.

והנה, משהתחיל הטיפול, החל הרופא המטפל נבוך, כשכל גופו מזיע ממאמץ. בשלב מסוים פנה אליו הרופא, ואמר כי משום מה איננו מצליח להתחיל את הטיפול, וכנראה שעל רבנו להשתחרר מכל המחשבות בהן עוסק.

באותו הרגע, קפץ רבנו כנשוך נחש, הודה לרופא הגוי על הנסיון לטפל בו, וחזר ארצה. על אף הטירחה הגדולה, והעלות הרבה של הנסיעה והטיפול, שמח רבנו והודה לה' על שהצילו מלטמא את גופו בכוחות טומאה, אשר כל חייו היה עמל לשברם ולהחלישם.

 

מחיבוריו של רבי דניאל פריש

מתוק מדבש – פירוש בהיר ושווה לכל נפש, על חלק הנגלה שבספרי הזוהר ותיקוני הזוהר. רבנו עמל על חיבורו זה במשך למעלה מעשרים שנה (החל משנת ה'תשמ"א (1981). הכרך הראשון, על חומש בראשית, יצא לאור בדפוס בשנת ה'תשמ"ו (1986).

ספרו זה של רבנו נפוץ ביותר והפך לנחלת הכלל. בתקופת כתיבת הפירוש, נוהג היה רבנו לנסוע לתקופות ממושכות לציון הרשב"י במירון, לברר וללבן קטעים שנתקשה בהם, דווקא במקום זה, המסוגל להארה מן שמיא לכוון אל האמת, בכוונת רשב"י הקדוש.

בנוסף חיבר רבנו ספר 'מתוק מדבש' על כתבי האר"י.

סדרת ספרי מוסר – ימי הבחרות, יום החופה לחתן, יום החופה לכלה, וספרתם לכם, קדושה וצניעות, כתר הצניעות, שמירת המחשבה. אף ספרים אלו נתקבלו באהבה ובחיבה בכל תפוצות ישראל.

אוצר הזהר – חיבור ענק ובו מפתחות לכל הנושאים והמאמרים המוזכרים בספר הזהר, מסודר על פי ערכים בסדר אלפא ביתא.

 

רבותיו של בעל המתוק מדבש

רבי יוחנן סופר זצ"ל – האדמו"ר מערלוי, ומחבר ספר שאלות ותשובות 'התעוררות תשובה', בד' חלקי השלחן ערוך.

רבי אברהם יצחק קאהן – האדמו"ר מ'תולדות אהרון', וחתנו של רבי אהרן ראטה, בעל 'שומר אמונים'.

 

פטירתו של בעל המתוק מדבש

רבנו נלקח לבית עולמו בהיות בן שבעים, ביום י"ד שבט ה'תשס"ה (2005), ונטמן בהר הזיתים, בסמוך לציונו של רבו, האדמו"ר מ'תולדות אהרון', ובקרבת מקום לציון חמיו של רבו, רבי אהרן ראטה בעל 'שומר אמונים'.

זכותו תגן עלינו אמן.