רבי סלמאן מוצפי

(ה'תר"ס-ה'תשל"ה, 1900-1974) היה מגדולי המקובלים בירושלים, וראש ישיבת 'בני ציון'.

 

ראשית דרכו של רבי סלמאן מוצפי

רבנו נולד בבגדאד בליל שבת קודש, ז"ך לחודש שבט ה'תר"ס (1900), כבן בכור להוריו הצדיקים, רבי ציון מאיר ומרת פרחה. רבי ציון מאיר היה חסיד ועניו, תלמיד חכם מובהק, ומדקדק במצוות.

בשנותיו הראשונות למד רבנו בתלמוד תורה של בגדאד, 'מדרש תלמוד תורה', מיסודו של הגאון רבי עבדאללה סומך.

כנער רך בשנים, היה מתלוה אל אביו מידי שבת בשבתו לבית הכנסת הגדול, לשמוע את דרשתו המפורסמת של רבי יוסף חיים ה'בן איש חי', ולחזות בזיו פניו הקדושות, כשהם מצטופפים בין האלפים המאזינים בשקיקה לכל מילה היוצאת מפיו.

לאחר הדרשה היו הכל עוברים לפניו כדי להתברך, וכשהיו מגיעים רבנו ואביו בתורם, היה ה'בן איש חי' רוכן אל רבנו, ומברכו שיזכה להיות גדול בישראל. רגעים אלו נחרטו בלבו של רבנו, ועמדו לנגד עיניו כל ימי חייו.

 

סולם עליה של רבי סלמן מוצפי

עם פטירת ה'בן איש חי', בשנת ה'תרס"ט (1909), חלל רוחני גדול נפער בקהילת בגדאד. רבנו, שהיה אז נער בגיל תשע שנים בלבד, גמר אומר בליבו להוסיף בהתמדתו ושקידתו, וללכת בדרכו של הצדיק שנאסף מן הארץ.  

דמות נוספת שהשפיעה רבות על רבנו, היתה של רבי יחזקאל הלוי, אב בית הדין של בגדאד. רבנו כילד היה מביט בו בהערצה, ועוקב אחר הליכותיו ותנועותיו בתפילתו ולימודו. אפילו צורת הליכתו של רבי יחזקאל, אשר היתה בעיניים מושפלות, בענווה, וכשיראת ה' על פניו, תפסה את תשומת לבו.

בגיל עשר, כתב רבנו לעצמו בכתב ידו קונטרס קטן הכולל תפילות לפי סדר היום, משעת ההשכמה ועד זמן השכיבה. בקונטרס זה ניבטו שאיפותיו הטהורות עוד מקטנותו, וניכר שלגדולות נוצר. 

כנער נכנס רבנו ללמוד בבית המדרש לרבנים, 'בית זילכה', שם התוודע לרבו המובהק, הגאון המקובל רבי יהודה פתיה, ששימש כמגיד שיעור בישיבה. רבנו היה מתלוה אל רבו גם מעבר לשעות הלימוד, וינק ממנו מלא חפנים של תורה, נגלה ונסתר, קדושה ופרישות.

באותם ימים היה רבנו עוסק בתורה בהתמדה נפלאה, עם ידידו ורעו מילדותו, הגאון רבי נסים כדורי, שלימים נעשה ראש רבני בבל. יחד זכו לסיים את לימוד כל הש"ס, וחלקים נכבדים מהשלחן ערוך.

רבי סלמן מוצפי בשערי הנסתר

כבן שבע עשרה בלבד היה רבנו, וכבר היה מלא וגדוש בש"ס וארבעה טורים, ומוכתר ביראת שמים טהורה עם הנהגות של קדושה ופרישות, עד שרבו קראו אליו, והודיעו כי הגיע העת להכניסו לפני ולפנים בפרד"ס התורה, וללמדו את תורת הנסתר.

בתחלה רבנו הצטנע וניסה להתחמק, באומרו שעדיין הוא צעיר לימים ואינו ראוי עדיין ללמוד חכמה זו. אולם חזקה עליו הוראת רבו, ומאז היו יושבים, כשש שעות רצופות מידי יום, ועוסקים ברזין דאורייתא בחשאי, מתוך ספרי הקבלה וכתבי האר"י.

באותה תקופה, עוד קודם הגיעו לגיל עשרים, נסמך רבנו על ידי רבני העיר, למול ולשחוט. 

בהיותו כבן עשרים נקלעה משפחתו למשבר כלכלי חריף. רבנו, שלא רצה להנות מכתרה של תורה, נאלץ לצאת ולעסוק במלאכה כדי לסייע בפרנסת הבית. וכך החל לעבוד כמנהל חשבונות בבית הגביר רבי מנחם דניאל, ראש הקהילה היהודית בבגדאד.

בזכות יושרו ונאמנותו של רבנו, נתחבב עד מהרה על בעל הבית, שמינהו להיות עוזרו האישי ויד ימינו. רבנו ראה ברכה והצלחה מרובה במעשיו, לשמחת מעסיקו הגביר, אשר העריצו בכל ליבו. 

בהגיעו לפרקו, נשא רבנו לאשה את הרבנית הצדקניתמרת  טובה, אשר במשך כל חייה תמכה וסייעה בעדו, למלא את שאיפותיו הקדושות, במסירות רבה.

חופתו של רבנו נערכה בחצר הענקית של ארמון הגביר מנחם דניאל, בהשתתפות כל חכמי בגדד, והרב הראשי, הגאון רבי עזרא דנגור, היה מסדר הקידושין. 

 

הרב סלמאן מוצפי בארץ הקודש

בסביבות שנת ה'תר"ץ (1930), גמלה בלב רבנו ההחלטה לעלות ולהשתקע בארץ ישראל. חמש פעמים ביקר בארץ, כדי להכין את הקרקע לעליית קבע, יחד עם בני משפחתו.

ביום ט"ו באלול ה'תרצ"ה (1935), הגשים רבנו את חלומו, והגיע עם בני ביתו לארץ הקודש, שם קבעו את דירתם בירושלים.

לאחר הגיעו לארץ, החל רבנו להקדיש את עיקר סדר יומו הארוך, החל מחצות לילה ועד לשעות הערב המאוחרות, ללימוד תורת הנסתר ו'כוונות הרש"ש'. הוא היה לומד מפי הגאון רבי שאול דוויק הכהן, וכן עם ידידו הגאון רבי יעקב מונסה.

מרוב חשקו ואהבתו בלימוד זה, היה ישן שעתיים בלבד מדי לילה, ולימים סיפר כי היו אלה ימים של אושר רוחני עליון עבורו.

רבנו עמד בקשרי תורה עם הגאונים המקובלים מישיבת 'פורת יוסף', רבי סלמאן אליהו, ומחותנו לעתיד רבי אפרים הכהן. בנוסף היה מתייעץ ומפלפל בלימודו, עם הגאון רבי עובדיה הדאיה, ראש ישיבת המקובלים 'בית א-ל'.

אף שראשו ורובו היה בתורת הנסתר, לא זנח רבנו את לימודו בתורת הנגלה, בתנ"ך ומפרשיו וכן בש"ס ופוסקים, והיה הוגה בהם מדי יום. לעתים קרובות היה גם לומד בצוותא עם הגאון רבי צדקה חוצ'ין, שבבית הכנסת שלו נהג להתפלל מדי יום.

 

ישיבת בני ציון

כעבור מספר שנים, יסד רבנו את ישיבת 'בני ציון', על שם הפסוק: 'בני ציון היקרים המסולאים בפז'. בהשתדלותו של רבנו, החלו תלמידי הישיבה לארגן מדי לילה קבוצות שהיו מגיעים לשאת תפילה על קבר רחל אמנו בבית לחם.

רבנו היה מוסר שם את שיעורו הקבוע בזוהר, מתובל בדברי מוסר והלכה. בהגיע חצות הלילה, היו כולם מתיישבים על הארץ ועורכים תיקון חצות, מתוך בכיות על גלות השכינה ועיכוב הגאולה.

מנהגו זה של רבנו בקבר רחל התקיים עד לשנת ה'תש"ח (1948), אז נפל האזור בידי הערבים, ורבנו העתיק את ישיבתו אל בית הכנסת 'טוויג' שבשכונת 'מקור ברוך' בירושלים. כעבור שנים, בשנת ה'תשכ"ט (1969), העביר את הישיבה אל תוך ביתו.

בשנותיו הראשונות בירושלים התפרנס רבנו בעזרת המזומנים שהביא עמו מבגדאד, אך לאחר שכלתה הפרוטה מן הכיס, החל לחפש אחר מקור פרנסה, וכך קיבל על עצמו את ההצעה שהגיעה לידיו לנהל את בית הכנסת 'אוהל רחל'. רבנו שמח על עבודת הקודש שהזדמנה לו, וביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר. מאותו הזמן הרבה להסתגר בבית הכנסת ביחידות, ולעסוק בתורה ובתפלה, הרחק מעין איש.

 

תפילה ופרישות של הרב סלמאן מוצפי

צרות הכלל והפרט היו תמיד לנגד עיניו של רבנו, והיה מרבה בכל עת בתפלות ושופך צקון ליבו, כבן המתחטא לפני אביו.

דרכו היתה ללכת ולהשתטח בקברות הצדיקים, התנאים והאמוראים, בכל רחבי הארץ, להעתיר בתפלה על כלל ישראל ולקירוב הגאולה. ידע רבנו ליחד יחודים בכל ציון, לפי שורש נשמתו של אותו צדיק, ופעמים רבות ראו בחוש איך תפלתו נשמעת ומגינה על הכלל ועל הפרט.

פרישותו מתענוגות העולם היתה עד הקצה האחרון. גם במאכלים ההכרחיים, החמיר בכל החששות האפשריים. היה מקפיד שלא לאכול מחוץ לביתו, את הלחם היה אופה בביתו, ובשר לא בא אל פיו במשך עשרות שנים.

אף תעניות וסיגופים היו אצלו ענין שבשגרה, אמנם תמיד הקפיד לעשות הכל בהסתרה לבל יודע לאיש על מעשיו.

 

חיבוריו של הרב סלמן מוצפי

אורח צדיקים – תפלות ותחינות שכתב רבנו לעצמו בגיל עשר, בכתב יד קדשו על גבי קונטרס קטן, והיה נושאו עמו לכל מקום ורגיל בהם תדיר. נערך ונדפס על ידי בנו הגאון רבי בן ציון מוצפי.

שפתי צדיקים – ספר תפילות ולימוד לקברי הצדיקים.

האלף לך שלמה – סדרת הגהות וביאורים על ספרי קבלה.

 

בנוסף ישנם כתבים נוספים שטרם יצאו לאור, בהם חידושים בנושאים שונים בנגלה ובקבלה, פירוש מלוקט על ספר קהלת ומסכת אבות, וכן הגהות וחידושים רבים שנכתבו בגליונות סידור הרש"ש שלו על תשעת חלקיו.

 

משפחתו של הרב מוצפי

בנו רבי בן ציון מוצפי – ממלא מקום אביו כראש ישיבת בני ציון, ומחבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה.

בנו רבי יהודה מוצפי – ראש ישיבת מנחת יהודה ומשמשו של הרב מרדכי אליהו.

חתנו רבי רפאל כהן – בן רבי אפרים הכהן.

חתנו רבי דוד בצרי – ראש ישיבת השלום.

 

פטירתו של רבי סלמאן מוצפי

במשך השנתיים האחרונות לחייו, סבל רבנו יסורי גוף ונפש קשים, וקבלם באהבה. 

בשנת ה'תשל"ה (1975), הורע מצבו הבריאותי של רבנו, ובמשך מספר שבועות חלה והתאשפז לפרקים.

בשבוע האחרון לחייו כשכבר שכב על ערש דוי, היה קורא וממלמל במשך כל יום משניות וקטעי זוהר, בצירוף יחודים שונים, העוסקים במסירת הנפש על קידוש ה'.

עד שביום י"ז בטבת, סמוך לחצות הלילה, הגיע זמנו של רבנו להיפרד מעלמא הדין, ונשמתו הטהורה עלתה לגנזי מרומים. רבנו נטמן בחלקה הרבנים הספרדים בהר המנוחות בירושלים.

זכותו תגן עלינו אמן.