י"ח אדר: רבי חנוך הֶעניך הכהן לוין (מאלכסנדר)

הרב יורם אברג'ל » הילולות צדיקים » י"ח אדר: רבי חנוך הֶעניך הכהן לוין (מאלכסנדר)

שתפו עם חברים:

רבי חנוך הֶעניך הכהן לוין (ה'תקנ"ח-ה'תר"ל, 1798-1870), היה מגדולי תלמידי האדמו"רים רבי שמחה בונים מפשיסחה ורבי מנחם מנדל מקוצק, שימש כרב העיר אלכסנדר שבפולין, ובמשך כארבע שנים כיהן כאדמו"ר השני בשושלת חסידות גור.

ראשית דרכו

רבנו נולד בשנת ה'תקנ"ח (1798) בפולין, לאביו רבי פנחס הכהן, שכיהן כרב בעיר לוטומיירסק, והיה נצר למשפחת רבנים מיוחסת. שם משפחתו המקורי של רבנו היה 'שאטין' (שוֹטְן), ורק מאוחר יותר, בתקופה בה נאלץ להסתיר את זהותו מפני השלטונות, החליף את שם משפחתו ל'לוין'.

אביו של רבנו לא נמנה על עדת החסידים ואף התנגד לדרכם, אך נשמתו של רבנו נמשכה עוד מצעירותו להיכל החסידות ומבואותיו, בהשפעתו של אחד ממלמדיו בילדותו. רבנו עלה ונתעלה, ובנה את קומתו הרוחנית מדרגה אחר מדרגה, וכבר בילדותו היה ניכר עליו שעדיו לגדולות.

סולם עליה

בצעירותו למד רבנו בישיבתו הגדולה של הגאון רבי יצחק איצק אוירבך, רב העיירה לונטשיץ שבפולין ובעל 'שו"ת דברי חיים'. ישיבה זו מנתה מאות תלמידים, שהסתופפו בצילם של רבני הישיבה וראשיה, וקנו בצוותא תורה ויראת ה'. רבנו דאג לנצל כל רגע כדי ללימוד תורה בשקידה ועד מהרה הוכר כבחיר התלמידים ומגדולי המתמידים.

חודשים ספורים לאחר הגיעו לגיל בר מצוה, השתדך עם בתו של הגביר ר' יעקב מהעיר פשיסחה, וכעבור שנתיים בא רבנו בברית הנישואין, ועבר להתגורר בעיר פשיסחה, סמוך לחותנו.

בתקופת היותו סמוך על שלחן חותנו, התוודע לגאון הצדיק האדמו"ר רבי יעקב יצחק רבינוביץ', הנודע בכינויו 'היהודי הקדוש מפשיסחה'. רבנו התפעל ממנו מאוד ודבק בו ובתורתו. כעבור כשנתייים נסתלק 'היהודי הקדוש' לבית עולמו, ורבנו דבק בממשיך דרכו, הגאון הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחה, והיה לאחד מגדולי תלמידיו.

כעבור כשתים עשרה שנה, נסתלק רבי שמחה בונים, ורבנו החליט לדבוק בממשיך דרכו העיקרי, הצדיק הנודע רבי מנחם מנדל מקוצק. רבנו זכה לקירבה מיוחדת אצל הרבי מקוצק, למד ממנו רבות והחשיבו לרבו המובהק.

על כס ההנהגה

שמו של רבנו נודע כתלמיד חכם בעל שיעור קומה, ובמהלך חייו שימש כרבן של כמה מערי פולין. בתחילה כיהן ברבנות העיר נובידבור, לאחר מכן בשנת ה'תק"צ (1830), התמנה כרב העיר אלכסנדר שבמחוז לודז' בפולין, ולאחר מכן כרבה של העיר פרושניץ.

בשנת ה'תרי"ט (1858), נפטר הרבי מקוצק. תלמידיו הרבים ובתוכם רבנו חיפשו להם רב ומורה דרך להמשך הנהגתם הרוחנית, ולבסוף בחרו להסתופף תחת הנהגתו של הגאון רבי יצחק מאיר אלתר, בעל 'חידושי הרי"ם', שהיה מבחירי תלמידי הרבי מקוצק וייסד את חסידות 'גור'.

בשנת ה'תרכ"ה (1865), עזב רבנו את פרושניץ, וחזר להתגורר בעירו אלכסנדר, אך לא רצה לכהן במשרת רבנות.

לאחר כשנה, בשנת ה'תרכ"ו (1866), נפטר רבי יצחק מאיר, רבו הרביעי של רבנו, ושוב עלתה שאלת ההנהגה ועמדה על הפרק, שכן בניו של ה'חידושי הרי"ם' נפטרו כולם בחייו, ונכדו הגדול, רבי יהודה אריה לייב אלתר, שנודע לימים כבעל ה'שפת אמת' מגור, היה עוד צעיר וסירב לקבל את ההנהגה באותה העת.

זקני וחשובי החסידים שמו את עיניהם על רבנו, והחליטו למנותו כאדמו"ר. מאז במשך כארבע שנים הנהיג רבנו ממקום מושבו בעיר אלכסנדר, את רוב עדת חסידי גור ותלמידי הרבי מקוצק. ביניהם היה גם רבי יהודה אריה לייב, נכד ה'חידושי הרי"ם', שהיה בא לרבנו לעיתים תכופות, לינוק מחכמתו ולהתחמם לאורו, ואף כתב את דברי תורתו.

תחת הנהגתו פרחה חצר החסידות ושיגשגה עד למאוד. מכל קצוות האזור באו לשהות במחיצתו ולקבל מאור תורתו. חסידיו דבקו בו בכל ליבם ומאודם, והוא מצדו הרווה את צמאונם בתורה, חסידות, ודרכי עבודת ה'.

בשבת האחרונה לחייו ציווה רבנו לכבד את רבי יהודה אריה לייב, שיעלה לתורה בעלייה המיוחדת השמורה לאדמו"ר, ובכך רמז כי הגיעה זמנו להיפטר מן העולם, וכי רבי יהודה אריה לייב ימשיך את השושלת אחריו כאדמו"ר מגור.