י"ח ניסן: הגאון רבי ששון בכר משה (פרסייאדו)

הרב יורם אברג'ל » הילולות צדיקים » י"ח ניסן: הגאון רבי ששון בכר משה (פרסייאדו)

רבי ששון בכר (בן) משה (ה'תקפ"ה-ה'תרס"ג, 1825-1903), המכונה 'פרסייאדו', היה ראש ישיבת המקובלים 'בית א-ל' בירושלים, ומחבר סדרת ספרי הקבלה 'שמן ששון'.

ראשית דרכו

רבנו נולד בעיר אורג'וק (אורג'ור) שבבוסניה, לאמו ולאביו רבי משה פריסייאדו (- 'יקר' בלאדינו), בשנת ה'תקפ"ה (1825). לפי מסורת משפחתית, המשפחה היא מצאצאי רבי יוסף קארו, מחבר ה'שולחן ערוך'.

בשנת ה'תק"צ (1830) עלתה רבנו עם משפחתו לארץ ישראל, וכעבור מספר שנים הצטרף אליהם גם אחיו הגדול רבי אפרים, שהיה אז בן 15.

בישיבת חסד א-ל

בעיר הקודש ירושלים, בסביבת גאונים וצדיקים, מצא רבנו מקום לצמוח ולהתעלות במעלות התורה והיראה.

רבנו היה שוקד על תלמודו ביגיעה עצומה, ודרכו הייתה לחזור על לימודו מאה ואחת פעמים. וכך הפך עד מהרה, לתלמיד חכם עצום, שתלמודו חקוק בליבו, עם ידיעות מופלגות בכל חלקי פרד"ס התורה.

רבנו למד בישיבת 'חסד א-ל' מפי ראש הישיבה הגאון רבי וידאל קואינקא, וכן אצל הגאון המקובל רבי דוד חייט.

לאחר נישואיו עסק רבנו עם אחיו בהוצאה לאור והדפסה של ספרי קודש, ויחד הוציאו לאור עולם ספרי קבלה שונים, כגון 'שער הכוונות', ו'ספר התכונה' למורנו רבי חיים ויטאל.

בפרישות וענווה

במשך שנים רבות נמנה רבנו על חכמי ורבני ישיבת המקובלים 'בית אל', ובמשך כל ימות השבוע היה נשאר בישיבה, וחוזר לביתו רק לקראת שבת.

מסופר כי בביתו של רבנו לא היו רהיטים כלל, למעט מספר ארגזים ששימשו אותו לכל צרכיו. כשרצה ללמוד או לאכול היה מסדרן כמין שולחן, וכשרצה לעלות על יצועו, אחרי שעות רבות של לימוד, היה מסדרן שוב כעין מיטה, וכשרצה לשבת היה מסדרן בצורת כיסא.

בשנת ה'תרכ"ט (1869), הגיע הגאון הצדיק רבי יחזקאל הלברשטם משינובה, בעל ה'דברי יחזקאל', לביקור בארץ ישראל. עז היה רצונו להקביל את פני רבנו, ביודעו שאדם גדול בענקים הוא, כפי שהכיר בספריו שכבר יצאו לאור.

בבואו לירושלים, חיפש אחר ביתו של רבנו, אך לא מצאו. כעבור כמה רגעים, פגש ביהודי ההולך ברחוב כששק חצילים על שכמו. הוא פנה אליו ושאל אותו, שמא הוא יודע היכן ביתו של הרב המחבר 'שמן ששון'. אותו יהודי לא היה אחר מאשר רבנו, וענה בענוותנותו: 'אם כבודו מחפש את מחבר הספר, אני הוא הקטן'…

הגאון משינובה נדהם מהופעתו הפשוטה של רבנו, ומענוותנותו הגדולה, והתפעל כיצד גאון עולם ומקובל אלוקי כזה, מתהלך כאיש פשוט. כך היתה דרכו של רבנו, שהיה מגלה טפח ומכסה טפחיים, ובמקום שאתה מוצא גדלותו שם אתה מוצא ענוותנותו.

ראש ישיבת המקובלים

בשנת ה'תרמ"ג (1883) נסתלק לבית עולמו ראש ישיבת 'בית א-ל', הגאון רבי שלום משה חי (השמ"ח) גאגין, ורבנו נתמנה פה אחד למלא את מקומו, ושימש כראש הישיבה העשירי של הישיבה, במשך כעשרים שנה, עד ליום פטירתו.

גם כשעלה רבנו לגדולה ונעשה ראש ישיבת בית אל, וספריו שיצאו לאור העידו כמאה עדים על גדלותו הרבה, לא שינה כלל את אורחות חייו, והמשיך לנהוג בסגפנות נוראה. פעם, בא הגביר רבי משה מונטיפיורי לבקרו, ונחרד מהעניות הרבה השוררת בביתו. הוא הפציר בו לרכוש רהיטים נאותים כיאה לו, אך רבנו סירב בנחרצות.

ידיעתו של רבנו בתורת הקבלה היתה גדולה ועצומה. רבנו היה דבק בכתבי רבנו האריז"ל ותלמידו מורנו רבי חיים ויטאל, וסדר לימודו היה על פי תורת המקובל האלוקי רבי שלום שרעבי (הרש"ש).

במשך השנים נוצרו דעות שונות במסורת הלימוד בתורת הרש"ש, ורבנו יסד וביסס את שיטתו על פי מה שקיבל מרבותיו, והיא שיטת הלימוד הרווחת עד היום בישיבת 'בית א-ל', ומכונה על שם רבנו: 'שיטת השמן ששון'.

במשך שנות כהונתו יצא רבנו כשד"ר (שלוחא דרבנן) בשליחות הישיבה, לארצות שונות, בין השאר לתוניס, לעיראק ולהודו, בכדי לאסוף כסף לאחזקת הישיבה.

עבודת התפילה של רבנו היתה לשם דבר. רבנו התברך בקול נעים, והיה משתפך בתפילתו כבן המתחטא לפני אביו, עם כוונות ויחודים אשר היה בקי ורגיל בהם. רבים היו באים ממקומות רחוקים במיוחד כדי לחזות בו בתפילתו ולהאזין לקולו הערב.

רבותיו

הגאון רבי וידאל קואינקא – ראש ישיבת חסד א-ל, ומחבר הספר 'דרכי חיים'.

רבי דוד חייט – מחכמי ומקובלי העיר סלוניקי שבסוף ימיו עלה לירושלים.

מתלמידיו

רבי שמעון צבי הורוביץ – מגדולי המקובלים בירושלים, וממייסדי ישיבת 'שער השמים' ללימוד תורת הנסתר בירושלים.

רבי מסעוד הכהן אלחדד – מחבר ספר שאלות ותשובות 'שמחת כהן'. כיהן כראש ישיבת 'בית אל' לאחר פטירת רבנו.

רבי משה עידאן – מחבר הספר 'ידי משה', ונחשב מייסד לימוד תורת הקבלה בתוניס. למד אצל רבנו בזמן שהותו בג'רבא כשד"ר, וגם לאחר שחזר לירושלים, עמד עם רבנו בקשרי מכתבים הכוללים בעיקר שאלות בתורת הסוד.

חיבוריו

שמן ששון – סדרה בת אחד עשר חלקים שנדפסה בחמישה כרכים. פירוש מקיף לרוב תורתו של האריז"ל. נדפס על ידי רבנו בשנת ה'תרל"ה (1875).

שו"ת שמן ששון – העתקות מספרי קבלה שעליהם הוסיף הערות, וכן 48 תשובות בעניני קבלה, על שאלות המופיעות בשו"ת חכמי המערב. נדפס לראשונה בשנת ה'תשע"ה (2015), מתוך חוברת בכתב ידו שכתב בצעירותו, והוסיף עליה הגהות בשנותיו המאוחרות.