רבי יעקב כולי (ה'תמ"ט-ה'תצ"ב, 1689-1732) היה תלמיד חכם יליד ירושלים שהתגורר בצפת, ולימים עבר לתורכיה ונתמנה בה לדיין. חיבר וערך ספרים רבים, ונודע במיוחד בספרו ה'מעם לועז'.
ראשית דרכו
רבנו נולד בשנת ה'תמ"ט (1689) או הת"נ (1690), בעיר הקודש ירושלים, לאביו רבי מכיר.
את שנות ילדותו, בילה בירושלים עיר הקודש, אשר באותם ימים היתה גדושה בענקי רוח וגדולי תורה. במחיצתם ובמחיצת אביו, שאב רבנו מלא חפניים תורה, יראה, דרכי עבודת ה', ומידות טובות. עוד בהיותו ילד רך, הורגל במידת ההסתפקות, ובמשך כל ימיו נהג במיעוט אכילה ומיעוט שינה.
רבנו גם הספיק בקטנותו לדבוק בזקנו מצד אמו, הלא הוא רבנו הראשון לציון משה בן חביב, המכונה 'מהר"ם בן חביב'. בשנים המעטות ששהה רבנו בקרבתו, זכה לספוג ולינוק ממנו חכמה ודעת, וקשר נפשי עמוק ומיוחד שרר ביניהם. רבנו העריץ מאוד את זקנו המהר"ם בן חביב, ולימים טרח רבנו הרבה בסידור והוצאת כתביו לאור עולם.
תחנות חייו
בהיותו כבן עשר, נפטרה אמו על פניו. ומספר חודשים לאחר מכן, עבר להתגורר עם אביו בעיר צפת.
בצפת, המשיך רבנו לשקוד על תלמודו, למרות צערו הגדול על פטירת אמו. הוא ישב יומם ולילה, בפרישות מתענוגות העולם, ועסק בתורה בהתמדה. כך הגיע עוד בצעירותו למעלות רמות ונשגבות בתורה ובקדושה.
לאחר שנים ספורות החל לעסוק בהעתקה וסידור כתב היד של זקנו מהר"ם בן חביב, כהכנה להדפסתם. חידושיו של זקנו עסקו גם בהלכות חמורות עגונות וגיטין, ורבנו שמילא כרסו בכל מקצועות התורה, ערך וסידר את הכתבים ביד אומן, דבר דבור על אופניו. בעודו בצפת החל גם לחבר את ספרו הגדול 'מעם לועז'.
בשנת ה'תע"ד (1714), נסע רבנו לאיסטנבול שבתורכיה, שם היו מצויים בתי דפוס, כדי להדפיס את כתביו של זקנו. באיסטנבול התיידד עם הגאון רבי חיים אלפנדארי זצ"ל, שעזר בידו וסייע לו בהבאת הכתבים לדפוס.
בשנת ה'תפ"ז (1727), הוציא לאור את ספרו של זקנו 'שמות בארץ', המחולק לשלשה ספרים, 'יום תרועה' על מסכת ראש השנה, 'תוספת יום הכיפורים' על מסכת יומא, 'כפות תמרים' על מסכת סוכה. בנוסף הביא רבנו לדפוס גם את הספר הגדול 'גט פשוט', ובו ביאור מקיף על שלחן ערוך 'אבן העזר' הלכות גיטין. ספר נוסף מספרי זקנו שרבנו ערך והדפיס הוא ספר 'עזרת נשים', העוסק בדיני עגונות וגיטין. בסוף הספר ישנם שתי תשובות מאת רבנו אחת עוסקת בדיני עגונה ואחת בענייני חושן משפט. ספריו של זקנו המהר"ם בן חביב, משמשים כספרי יסוד בהלכה בפרט בענייני גיטין ועגונות, ובזכותו של רבנו זכינו לאורם.
באיסטנבול הכיר רבנו את מורו ורבו לעתיד, הגאון רבי יהודה רוזאניס, בעל ה'משנה למלך' על הרמב"ם. רבנו דבק בו והפך לתלמידו המובהק. גם הגאון רבי יהודה הכיר בערכו של בנו, קרבו ואהבו כבנו, ומינה אותו לדיין בבית דינו.
לאחר פטירת רבו, נמסרו חידושיו וכתביו בידיו של רבנו, כדי לעורכם ולסדרם לדפוס. שלש שנים תמימות עסק רבנו ללא לאות, בהכנת כתבי רבו לדפוס. החיבור הראשון הוא ספר 'משנה למלך' חיבור ענק ומקיף הכולל חידושים וביאורים על כל ספרי משנה תורה להרמב"ם. רבנו עבר על כל הספר, הגיה וחידש בדבריו, ושיבץ את הערותיו שנדפסו יחד עם הספר. הספר השני שערך רבנו, הוא ספר 'פרשת דרכים' דרושים ומאמרים על התורה.
רבנו היה עטו 'עט סופר מהיר' ובמקביל לעריכת ספרי זקנו ורבו, עסק רבנו בהמשך חיבור ספרו הגדול 'מעם לועז' והבאתו לדפוס. רבנו בחר להוציאו תחילה בשפת ה'לאדינו' המדוברת, כדי לזכות גם את פשוטי העם בלימוד התורה וקיום המצוות. בחזונו של רבנו היה להשלים את כל הסדרה על התורה והנ"ך, אולם לא הספיק רבנו למלא את חפצו, ואחר שהוציא לאור חמשה כרכים על חומשים בראשית ושמות, נפטר לבית עולמו. מתוך חיבורו של רבנו ניכרת גאונותו ובקיאותו הרבה בש"ס, מדרשי חז"ל, וספרי הלכה.
ספריו
חיבורו הגדול של רבנו הוא הספר 'מעם לועז'. מבנה הספר מסודר לפי פרשיות התורה כשבכל פרשה מביא רבנו ליקוט ממרחבי הש"ס ומדרשי חז"ל הרבים, ערוך ומשולב על סדר הפסוקים. בדיוק ובתמציתיות מצליח רבנו לשלב את המדרשים יחד, ולהסביר את מהלך ופירוש הפסוקים לפי כל שיטה ושיטה כשישנה מחלוקת. בהקדמת הספר מביא רבנו רשימה של קרוב למאה ספרים, מהם ליקט את הפירושים ושיבץ כל אחד במקומו בחכמה יתירה.
בכל פרשה מוסיף רבנו גם הלכות והליכות לפי העניין, בפרט בהלכות שבין אדם לחבירו, וכן מנהגים יקרים שראה רבנו בקהילות ישראל. ההלכות מיוסדות בעיקר על פסקי מרן השלחן ערוך, וספר 'כנסת הגדולה' לרבי חיים בנבנשתי, שהיה גדול המורים, ונחשב למרא דאתרא באיסטנבול.
מטרת רבנו בספר זה, לקרב את העם שבשדות לתורה ולשמירת המצוות, מאחר שלרוב הגזירות והמצוקות שעברו על הקהילה בצפת ובארץ ישראל בכלל, הן מהצקות השלטונות הגויים, והן ממעשי פוגרום וביזה שסבלו משכניהם הישמעאלים, ומצוקת הפרנסה והעניות שבאה בעקבות זה, גרם לדלדול לימוד התורה ושמירת המצוות בקרב רבים.
רבנו שאף להחזיר עטרה ליושנה, על ידי ספר זה הערוך וכתוב בשפה השווה לכל נפש, ובלול ממדרשים ואגדות והלכות מעשיות, כדי לחבר אותם ללימוד התורה. למרות שגנון ספר כזה היה חידוש בזמנו, ואף על פי שרבנו בגאונותו ,יכול היה לחבר חיבורים עמוקים בגמרא והלכה לתלמידי חכמים, עם זאת לא חס על כבודו, וראה את רצון ה' לנגד עיניו. זו גם הסיבה שרבנו בחר לכתוב את ספרו בשפת ה'לאדינו' שיובן גם לפשוטי העם.
ברבות השנים תורגם הספר ללשון הקודש על ידי החכם רבי שמואל ירושלמי. וכן תורגם הספר לערבית ולשפות נוספות. משאלתו של רבנו נתגשמה, וספרו נפוץ מאוד בהרבה מקהילות ישראל עד ימינו, ורבים הוגים בו, באהבה ובחיבה.
בראש הספר, מתנוססת הסכמת הגאון רבי חיים פלאג'י, ובה משבח את החיבור ואת רבנו, וכותב עליו 'מעשה ידי אומן, מידי אביר יעקב, איש אחד מן הרמתיים, מעלת הרב המובהק, מאיר כברק'. גם בן דורו רבנו החיד"א כותב על רבנו, 'והכרתי תוקף פעולת צדיק מהר"י כולי ז"ל הפלא ופלא, כי היה סופר מהיר ובקי בש"ס ובפוסקים ומפרשים, וכנראה בספר 'מעם לועז' אשר חיבר לזכות את הרבים, אשריו ואשרי חלקו'.
המתבונן בספריו של רבנו, יעמוד נפעם מגודל בקיאותו בש"ס ופוסקים מדרשים ופרשנים הפלא ופלא. בהקדמתו מציין רבנו את הנדיב חכם יהודה מזרחי, שנתן לכסף מוצא ובעזרתו יצא הספר לאור.
רבנו הספיק לחבר בחייו חמשה כרכים על חומשים בראשית ושמות. את המשך הסדרה על התורה המשיכו הדיין הגאון רבי יצחק מאגריסו, והחכם רבי יצחק ארגואיטי, שניהם מגדולי חכמי איסטנבול. בדורות הבאים יצאו לאור חלקים נוספים על הנ"ך (נביאים וכתובים), שנתחברו על ידי חכמים אחרים מחכמי איטליה ותורכיה, שהלכו בדרכו של רבנו.
חיבור נוסף שחיבר רבנו הוא ספר 'משנה כסף' על הרמב"ם ספר המדע והלכות תלמוד תורה, שנשאר בכתב יד במשך שנים רבות, ונדפס בימינו. בנוסף חיבר קונטרס 'סימנים דאורייתא' על איסורי תורה ואיסורי דרבנן, שעדיין לא זכינו לאורו.
פטירתו
כל ימיו היה רבנו מורגל בתעניות וסיגופים, ומשך כל חייו היה מקשה אחת של קדושה ופרישות. מנהגים אלו נתנו את אותותיהם על גופו הקדוש, שהיה מדוכא ביסורים.
למרות הכל, מעשיו ופרישותו היו בהצנע גמור, ופעם שהיה לקראת סיום תענית של שלשה ימים רצופים, וטעם מעט משקה חם, כדי שלא יתגלה שהוא שרוי בתענית.
ביום י"ט במנחם אב ה'תצ"ב (1732), בהיותו כבן ארבעים ושלוש שנים בלבד, נסתלק לגנזי מרומים.
זכותו תגן עלינו, אמן.
