רבי בן-ציון אבא שאול (ה'תרפ"ד-ה'תשנ"ח, 1924-1998) היה מגדולי פוסקי ההלכה הספרדים וראש ישיבת 'פורת יוסף' בירושלים.
ראשית דרכו
רבנו נולד בירושלים, ביום כ"ט בתמוז ה'תרפ"ד (1924), כבן בכור לאביו רבי אליהו, שעלה בילדותו מפרס, ולאמו מרת בניה. המוהל בברית מילתו היה רבה של ירושלים, הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד.
הבית בו גדל רבנו היה ספוג תורה ויראת שמים טהורה, ומושרש בהנהגות של חסידות, על פי פסקי ה'בן איש חי' ותלמידו הגאון רבי צדקה חוצ'ין.
המצב הכלכלי בירושלים של אותם ימים היה קשה מנשוא. במהלך השנים נולדו להוריו עוד ארבעה בנים ועשר בנות, ורבנו כאח בכור, ויתר לא אחת על פרוסת הלחם שלו לטובת אחיו הקטנים, מתוך דאגה לרווחתם ובריאותם.
אך על אף כל הקשיים, עסק רבנו בתורה בהתמדה ובעמל מופלא, מתוך אהבת התורה שיקדה בו.
סולם עליה
כילד למד בתלמוד תורה 'בני ציון', עד לגיל אחת עשרה בו נכנס ללמוד בישיבת 'פורת יוסף' המעטירה שבירושלים העתיקה. בשנות לימודיו בישיבה למד בים השאר מפי ראש הישיבה רבי יעקב עדס, וכן מפי רבי צדקה חוצ'ין, ממנו למד הנהגה חסידות.
בתקופה מאוחרת יותר החל ללמוד בכיתתו של ראש הישיבה רבי עזרא עטייה, ומאז היה לתלמידו המובהק, דבק בו בכל ליבו, והיה מכנהו 'המורה'. אף הרב עטייה מצדו חיבבו והעריכו מאד, והועידו להמשיך ולהנחיל אחריו את שיטת הלימוד והעיון לדור הבא.
אל הישיבה היה צועד רגלית בוקר וערב, בדרך שארכה כמחצית השעה כל צד. באופן קבוע היה הולך יחד עם חברו לספסל הלימודים הגאון רבי עובדיה יוסף, ובדרכם היו משננים בעל-פה את דף הגמרא שלמדו יחד מיד לאחר תפילת שחרית, ובמשך הזמן הצליחו ללמוד ולשנן בדרך זו מסכתות רבות בש"ס.
מסופר שבאחד הימים באותה תקופה הגיע לביקור בשיבה הגאון רבי אליעזר סילבר, נשיא אגודת הרבנים בארצות הברית, כדי לתהות על קנקנה ולעמוד על טיב הבחורים הלומדים בה, כדי לבחון אם לתמוך בה כלכלית.
הרב סילבר מסר שיעור בהיכל הישיבה, לצד ראש הישיבה הרב עטייה. השיעור נסוב אודות קושיא גדולה בסדר טהרות, בנושא שאינו בסדר הלימוד בישיבה. רבנו שהיה נער צעיר הפליא את כולם כשהחל לענות לרב הישיש, תוך שהוא מביא סימוכין לדבריו מרחבי הש"ס כולו.
הרב סילבר ניסה להקשות על דבריו, אולם רבנו הוכיח שהאמת כדבריו והדהים את כל הנוכחים בעומק סברתו ועיונו, דבר שהשפיע על התרומה הנכבדת שהוקצתה לטובת הישיבה.
דרך לימודו של רבנו, אותה קיבל מרבו הרב עטייה, היתה לימוד וניתוח סוגיית הגמרא עם פירושי הראשונים והאחרונים, בעיון עמוק החותר לכוונת הסוגיה עד תומה. ושגור היה בפיו לומר 'אין אות מיותרת ברש"י או בתוספות, ואם מצאנו כזו, אות היא שלא פירשנו אותם נכון'. בדרך זו נוצרת הבנה עמוקה ובהירות מוחלטת בלימוד. גדולי דורו העידו על רבנו, כי סברותיו הן כסברות הראשונים.
מפורסם היה עמלו המיוחד בהעמקה בפירוש רש"י ובהלך מחשבתו בסוגיא, ויש שתלו זאת בכך שלידתו היתה בתאריך פטירתו של רש"י.
בברית הנישואין
בהגיעו לפרקו נישא לרעייתו מרת הדסה מסעודה, בתו של הגאון השקדן רבי יוסף חיים שהרבני, שהיה מרבני ישיבת 'פורת יוסף' ולימים הקים את ישיבת המקובלים 'אמת ושלום'.
לאחר נישואיו רבנו המשיך ללמוד בהתמדה עצומה, כשהוא מצניע את עצמו, והתפרנס מדוחק כמלמד בתלמוד תורה 'בני ציון'.
הוא התגורר ברחוב אלקנה שבשכונת תל ארזה בירושלים, שלימים היה לאחד מרחובותיו של 'שיכון חב"ד'. באותו רחוב התגורר הגאון רבי עובדיה יוסף, ידיד נעוריו וחברו לספסל הלימודים, וכך במשך שנים רבות המשיך רבנו ללמוד עמו בחברותא.
לא קלים היו חייהם של רבנו ורעייתו. בתם הבכורה נפטרה בעודה תינוקת, ורבנו עמל הרבה לחזק את עצמו ואת ליבה השבור של רעייתו. רק לאחר שנים, זכו רבנו ורעייתו לחבוק בן, הלא הוא בנם יחידם הגאון רבי אליהו.
בצעירותו השתלם רבנו במלאכת המילה, ובמשך ימי חייו מל בחסד אלפי תינוקות חינם אין כסף. למי שהפציר בו מאוד לקבל תשלום, היה מייעץ לתרום את הכסף לטובת הישיבה. בנוסף היה גם מומחה גדול במלאכת השחיטה ובדיני הטריפות.
מלבד גאונותו העצומה בש"ס ובפוסקים, היה רבנו בקי גם בתורת הנסתר ובחכמת הקבלה. במשך שנים רבות הקדיש את לילות ימי שישי ללימוד תורת הנסתר, והגה בה בעיון ועמקות, כפי שנהג ללמוד את שאר חלקי התורה.
העמדת תלמידים
כעבור שנים ספורות מנישואיו, החל למסור שיעורים ולשמש כאחד מראשי ישיבת ישיבת 'פורת יוסף', לצדו של הגאון רבי יהודה צדקה. שיעורו היומי של רבנו בישיבה היה מיוחד במינו. השיעור היה מתחיל בשעה תשע בבוקר, ונמשך ארבע שעות, עד לשעה אחת בצהרים.
מידי יום היה נכנס לישיבה באותה שעה בדיוק מפליא, ומיד מתחיל בשיעורו מהמקום בו עצרו אמש בסוגיה. גם בשנים בהן כיהן כראש הישיבה, מעולם לא הרשה לעצמו לאחר אפילו מעט, מחשש גזל. כמו כן, על אף שבמשך שנים רבות היה עול הציבור מוטל על צווארו, והיה גם 'מוהל' לעיתים תכופות, לעולם לא היה זה על חשבון שיעורו היומי בישיבה. גם לתלמידיו החדיר היטב את חשיבות ניצול הזמן, וחינך אותם להתרחק מן הבטלה אפילו לזמן מועט.
את כל כולו היה משקיע רבנו בלימוד התלמידים, עד שבסוף השיעור היה קורס אל כסאו באפיסת כוחות. היה מתייגע ביגיעה עצומה להנחיל את צורת ושיטת הלימוד לתלמידים, ונחשב לגדול 'מעתיקי השמועה' של שיטת העיון הספרדי לדורות הבאים. תלמידיו מעידים כי לא אחת בסופו של שיעור היו בגדיו רטובים וספוגים בזיעה, מרוב עמל ויגיעה.
כך זכה להעמיד תלמידים רבים, המשמשים כיום כעמודי התווך של עולם הישיבות הספרדי, ומעבירים את דרכו בלימוד אורחותיו והנהגותיו לדורות הבאים.
הרבצת תורה
רבנו הקדיש את חייו להרבצת תורה. מלבד שיעורו היומי הקבוע בישיבה, היה מוסר שיעורים קבועים בערבים, בימי שישי, ובשבתות.
אחד מ'מפעלי חייו' היה לעודד את הלימוד בימי שישי ושבת, שבזמנו היו מעטים לומדים בהם. הוא הקים רשת כוללים בשם 'כולל יום שישי', והיה מוסר בעצמו מדי יום שישי שיעור קבוע ועמוק במשניות סדר זרעים.
בנוסף שימש כדיין בבית הדין לממונות, והיה מוסר שיעור בשלחן ערוך חלק 'חושן משפט' לאברכים נבחרים.
נושא חינוך ילדי ישראל, והכנסתם לתלמודי תורה, היה קרוב לליבו באופן מיוחד. בשנת ה'תשמ"ח (1988), ייסד רבנו את רשת תלמודי התורה 'אל המעיין', יחד עם ידידיו הגאונים רבי יהודה צדקה ורבי עובדיה יוסף.
הגם שסלד מכל צל שררה ופרסום, ביתו היה תל פיות לרבים מגדולי תלמידי החכמים, אנשי ציבור, ופשוטי עם שבאו ליטול עצה, לשמוע דעת תורה צרופה, ואף להתברך מפיו.
לרבנו היתה משנה סדורה בכל ענייני הנהגת הציבור, והתווה דרך סלולה לאלפי תלמידיו ותלמידי תלמידיו בכל תחומי החיים, כשלום בית, חינוך הילדים, מידות, הנהגה, והשקפה טהורה.
מלבד גדלותו בתורה היה רבנו מפורסם בדרכו במידות טובות, בחינוך, בענווה, ובאהבת ישראל, והכל ראו והרגישו כי חכמה אלוקית מפעמת בקרבו.
תלמידיו
אומן היה רבנו בהעמדת תלמידים, ובמשך שנות חייו העמיד מאות ואלפי תלמידים, אשר ברבות הימים הפכו לראשי ישיבות ומרביצי תורה בעולם כולו.
מתלמידיו הנודעים:
בנו הרב אליהו – ממלא מקומו בראשות הישיבה.
הרב יעקב יוסף – בן הגאון רבי עובדיה יוסף, פוסק מובהק, ראש ישיבת 'חזון יעקב', ורב שכונת 'גבעת משה' בירושלים.
הרב סעדיה אריבי – מרבני העיר אשדוד, מחבר שו"ת 'מאדני אסא'.
הרב יעקב זכריה – ראש ישיבת 'לב אליהו'.
וייבדלו לחיים ארוכים:
הרב ראובן אלבז – ראש ישיבת 'אור החיים' ורב שכונת 'בית ישראל' בירושלים.
הרב יהודה כהן – ראש ישיבות 'באר התלמוד' ו'יקירי ירושלים'.
הרב בן ציון מוצפי – מחשובי הפוסקים וראש ישיבת 'בני ציון'.
הרב אליהו טופיק – ראש ישיבות 'באר יהודה' ומחבר שו"ת 'קול אליהו'.
הרב ידידיה שלמה זעפרני – ראש ישיבת 'שפתי חיים' ומחבר שו"ת 'שמרו משפט'.
הרב גדעון בן משה – אב"ד בירושלים וראש מוסדות 'יורו משפטיך'.
הרב ברוך שרגא – ראב"ד בירושלים ורב שכונת 'הגבעה הצרפתית' ירושלים.
הרב יעקב תופיק אביעזרי – אב"ד לממונות ור"מ בישיבת 'פורת יוסף'.
הרב משה פנירי – ראש בית ההוראה 'אפיקי מים', ומחבר ספר 'אבני שהם'.
ספריו
ברוב שנות חייו, מיעט רבנו להעלות את חידושיו על הכתב, והקדיש את כל עיתותיו למסירת שיעורים והעמדת תלמידים.
רק לאחר שהחלים ממחלתו, בשנת ה'תשמ"ג (1983), החליט להוציא את חידושיו עלי ספר, תוך שהוא נעזר בתלמידיו המובהקים, רשימות תלמידים, והקלטות משיעוריו הרבים.
על אף הגאונות והבהירות הניבטת מתוך ספריו, תלמידיו המובהקים מעידים כי אין בכך כדי לשקף את גדלותו האמיתית בתורה, אשר היתה גדולה עשרת מונים.
ספריו שיצאו לאור עד כה:
'אור לציון – על הש"ס' – ששה כרכים. חידושים בעיון על מסכתות כתובות, יבמות, וקידושין.
שו"ת 'אור לציון' – ארבעה כרכים. חלקם שאלות ותשובות קצרות עם נימוקים ומקורות, וחלקם תשובות ארוכות בארבעת חלקי השולחן ערוך, כללי פסיקה ועוד. החלק הראשון בלבד יצא בחיי רבנו. שאר החלקים נערכו על ידי בנו וכמה מתלמידיו.
'אור לציון – שביעית' – על הלכות שמיטה.
'אור לציון – זכרון הדסה' – חכמה ומוסר. הספר נקרא על שם רעייתו לאחר פטירתה.
משפחתו
בנו יחידו הרב אליהו אבא שאול – חתנו של הגאון רבי יהודה מועלם, ממשיך דרכו של אביו כראש ישיבת 'אור לציון'. לאחר פטירתו, התמנה כראש הישיבה בנו הרב בן-ציון אבא שאול, הקרוי על שם רבנו.
אחיו הצעיר של רבנו הוא רבי יצחק אבא שאול, מחבר סדרת הספרים 'שמחה לאיש'.
גיסו של רבנו, שנשא את אחות רעייתו, היה הגאון רבי שבתאי אטון, מייסד וראש ישיבת המקובלים 'ראשית חכמה'.
פטירתו
בשנת ה'תשמ"ג (1983) חלה רבנו במחלה קשה, עד שהגיע לכלל סכנה. בהיכלי התורה ובתי כנסיות בכל רחבי הארץ, העתירו לרפואתו, ובחסדי ה' הוטב מצבו וחזר לשיעוריו.
אך כעבור כמה שנים לקה באירוע מוחי, ומאז סבל ייסורים קשים ומשיתוק בחלק מגופו, עד שבשנותיו האחרונות היה מרותק לכיסא גלגלים.
ביום שני י"ט בתמוז ה'תשנ"ח (1998) לפנות בוקר, איבד רבנו את הכרתו, ולאחר זמן קצר השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה. מאות אלפים ליוו את רבנו בדרכו האחרונה ובראשם גדולי ישראל שהספידו את רבנו בקול מר.
גופו הטהור נטמן בבית העלמין 'סנהדריה' בירושלים.
זכותו תגן עלינו, אמן.
