רבי נתן שטרנהרץ (ה'תק"מ-ה'תר"ה, 1780-1844) הידוע גם כרבי נתן מנמירוב או רבי נתן מברסלב, היה תלמידו הגדול של רבי נחמן מברסלב, מפיץ תורתו המרכזי, ומנהיגה בפועל של חסידות ברסלב לאחר פטירתו.

ראשית דרכו של רבי נתן מברסלב

רבנו נולד בשבת קודש ט"ו בשבט ה'תק"מ (1780), כבנם הבכור של רבי נפתלי הרץ וחיה לאנע שטרנהרץ שהתגוררו בעיר נמירוב שבאוקראינה, לא הרחק מהעיר ברסלב.

רבי נפתלי הרץ היה סוחר ויודע ספר, וזכה עד מהרה לרוות רוב נחת מבנו, אשר עשה חיל בלימודיו. כבר בהיותו ילד קטן, היה רבנו לומד בהתמדה מופלאה ובהבנה ישרה, עד שזכה לכינוי 'העילוי מנמירוב'. מרוב עמלו זכה להגיע לבקיאות ועמקות נדירות בידיעת הגמרא.

בהיותו כבן 12 שנים כבר התפרסם שמו בכל המחוז כלמדן מופלג. שמעו הגיע לאוזניו של רבי דוד צבי אוירבך, שכונה 'ר' דוד צבי הגדול', והיה רבן של עיירות מחוז רבות במערב אוקראינה. רבי דוד צבי חפץ לקחתו כחתן לבתו. ואכן השידוך יצא לפועל, ובשנה לאחר מכן, חודשים ספורים לאחר הגיעו לגיל מצוות, נישא לרעייתו מרת אסתר שיינדל.

לאחר נישואיו נותר רבנו לשבת בבית חותנו שבעיר שריגורד (שרהורוד), שם התקיים בית תלמוד לתלמידי חכמים צעירים וגאונים. רבי דוד צבי החזיק על שולחנו גם את יתר חתניו הלמדנים, וכך במשך למעלה משנתיים עלה ונתעלה בתורה ביגיעה עצומה.

גם בתקופה זו בלט רבנו בכישרונותיו המיוחדים ובשקדנותו המופלאה, עד שחותנו, שהיה גאון עצום ושימש כדיין בערי המחוז: מוהליב, בקרמניץ, בשריגרד ובעיירות שסביבותיהן, שאף להעמידו בבוא היום כממלא מקומו בקודש. רבנו השיב לו על הערכתו ואהבתו, ואף הוא ראה בו דמות מופת והעריצו הערצה גדולה.

לקראת חג הסוכות תקנ"ו, שבו בני הזוג אל נמירוב. בתחילה פרנסם אביו, וציפה שבנו יצטרף אליו במסחרו. בינתיים המשיך רבנו להקדיש את כל זמנו ללימוד התורה.

אל תורת החסידות של רבי נתן מברסלב

משפחתו של רבנו, וכן משפחת רעייתו, נמנו על מתנגדי החסידות והיו נחרצים בדעתם שלא להתקרב לתורת החסידות, ואף להרחיק את ילדיהם מן החסידים, שהלכו והתרבו באוקראינה והגיעו גם לנמירוב.

עם זאת, לא נמנע רבנו ללמוד בחברותא עם אברך מבית חסידי, רבי ליפא שמו. השניים עסקו בתורה באין מחלוקת, עד שהקשר ביניהם נתהדק והם החלו להשיח גם בענייני עבודת ה'.

רבי ליפא ואברכים חסידיים נוספים סיפרו לחבריהם המתנגדים אודות רבותיהם. תיארו את השפעתם הרבה על דרך עבודת ה', ואף מופתים שנעשו על ידם. אט אט רבו הוויכוחים בבית המדרש, כאשר רבנו נמנה על חריפי המתנגדים, כשהוא דבק במסורת חמיו, אותו העריץ.

רק כאשר שמע רבנו על השמחה והחיות בעבודת ה' על פי תורת החסידות, החלו הדברים להיכנס בליבו.

ברצותו לטעום מעט ממה שחלקו עימו ידידיו, ביקר רבנו בתחילה אצל רבי זושא מאניפולי זיע"א, ונפשו נשבתה בקדושה ובדביקות בהם חזה. וכה כתב לימים: 'מריבוי הדברים של חברי הנ"ל הבחנתי האמת… והסכימה דעתי עם החסידים שטוב להתקרב לצדיקים המפורסמים גדולי החסידים, כי הם אנשי אמת וה' עמם…'.

בתחילה הסתיר רבנו ממשפחתו את אשר גילה, ורק נסע לפרקי זמן קצרים אל ענקי החסידות עליהם שמע מחבריו. הוא שהה זמן מה במחיצת רבי מרדכי מקרמניץ בנו של רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב, שהיה מתלמידי הבעל שם טוב.

למרות שחש שמצא את דרכו בעבודת ה', טרם באה נשמתו על סיפוקה. הוא נאלץ לשוב אל עירו ואל ביתו, מבלי שיורגש בהיעדרו הממושך.

לאחר שובו לביתו, ביקר גם בחצרותיהם של רבי ברוך ממז'בוז', רבי גדליה מליניץ, רבי אברהם דוב מחמלניק, ורבי שלום מפרובישט, בנו של רבי אברהם המלאך ונכדו של המגיד ממעזריטש. בכל ביקור כזה הסתופף מספר ימים בצילו של האדמו"ר, למד משהו מהנהגתו המיוחדת, ושב אל בני משפחתו. איש מבני משפחתו לא ידע על מסעותיו, ועל השינוי הרוחני העובר עליו.

במהלך חיפושיו של רבנו אחר הצדיק אליו ייקשר משורש נשמתו, ביקר יותר מפעם אחת אצל הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב. באחד מביקוריו, עת התוועד עם האברכים וישב עימם לסעודת מלווה מלכה, שלחוהו אל האופה, לקנות מעט תקרובת עבור הנוכחים. רבנו יצא לדרך ורוחו מרה עליו. 'עד מתי אמשיך לחפש את שאהבה נפשי, וייעודי יסתכם בהבאת מאפים לחסידים..' חשב לעצמו במרירות.

בדרכו, נכנס אל בית כנסת והחל לומר תהילים בשיברון לב, עד שנרדם. בחלומו, ראה את עצמו מנסה לטפס בסולם ללא הצלחה, ומתייאש. לפתע מופיע אברך צעיר, בעל הדרת פנים קדושה, מסייע בידו לעלות, עד שמצליח לעלות מעלה בסולם, שראשו מגיע השמיימה.

כשהתעורר רבנו, נתמלא עידוד, וניגוש לביצוע המשימה עבורה נשלח. לאחר מכן, שב אל ביתו בנמירוב, ואת דבר חלומו נצר בליבו.

אל רבי נחמן

לא עבר זמן רב, והנה שמועה חלפה בין האברכים בבית המדרש בנמירוב: רבי צדיק בשם רבי נחמן, מהעיר זלטיפולי, התיישב בעיר ברסלב הסמוכה. שמועה נוספת טרם נשמעה אז – והיא אמירתו של רבי נחמן לתלמידו אודות נשמה חדשה זכה וטהורה שהוא מצפה לה באוקראינה.

בחודש אלול ה'תקס"ב (1802), כשהיה רבנו כבן עשרים ושתיים ועדיין לא זכה לילדים, החליט שהגיע הזמן להכיר אף את דרכו בקודש של רבי נחמן מברסלב, ולבקש להתברך ממנו.

יחד עם שלושה מחבריו – רבי ליפא, רבי זלמן ורבי נפתלי – יצא רבנו אל ברסלב. כשהגיע אל רבי נחמן, מיד פנה אליו רבי נחמן ואמר: 'מכירים אנו זה את זה כבר זמן רב, אך זה זמן שלא נפגשנו'…

אז נזכר רבנו בחלום שחלם אצל הרבי מברדיטשוב, ולא התקשה לזהות את האברך בעל הפנים הקדושות שהופיע אז לפניו. מיד גמר אומר להתקשר לצדיק זה, והפעם גם לא להסתיר זאת מאביו וחמיו, על אף התנגדותם.

משהודיע על החלטתו להצטרף מעתה אל חצרו של רבי נחמן, התבטא רבי נחמן ואמר: 'מעתה איני בודד'.

רבנו נשאר לשבות את השבת במחיצת רבי נחמן, ומסופר שבאותה שבת ראשונה יצא אל היער שבשפת נהר הבוג, וקרא את הקריאה שנחקקה לדורות: 'בברסלב בוערת אש, הבער אותה בליבי!'

כאשר שב רבנו לעירו, נודע למשפחתו על נסיעתו לרבי נחמן והתקרבותו אליו. אביו לא הסתיר את התנגדותו לדרכו החדשה, אך רבנו לא ויתר, ובתוך מספר ימים קם ונסע שוב, כדי לחוג את ראש השנה בברסלב.

לאחר ראש השנה, נותר רבנו אצל רבי נחמן ושתה מתורתו בצמא. הוא חש שסוף-סוף מצא את אשר חיפש. משראה אביו שבנו שינה את דרכו ודבק בה, הודיע כי הוא מרחיקו מביתו. לאחר מספר ימים שב רבנו לביתו, והנה גם רעייתו דורשת שיגרשה. בינתיים נדד רבנו לבית אבי-אימו, רבי יצחק דנציג, שפתח את ביתו בפניו, ושם שיקע עצמו בלימוד עד למעלה מראשו.

לעומת אביו של רבנו, שהצדיק את בקשת רעייתו של רבנו להתגרש, חותנו, רבי דוד צבי, רצה לבדוק קודם את הדברים, ושאל אותה: 'האם הוא לפחות עדיין לומד תורה?'. השיבה בתו: 'אכן, הוא לומד אף עוד יותר מבעבר'.

מששמע זאת חמיו, הורה לה שתחזור בה, ולא תבקש גט בשום פנים ואופן. ביתו של רבנו נותר על כנו, אך עדיין ספג את חוסר שביעות רצונה של משפחתו, בכל פעם בה נסע אל רבו.

כך חלפו מספר שנים. באחד הימים, כעבור למעלה מעשר שנות נישואין, הציע רבי נחמן לרבנו לתת לו 'פדיון', על מנת שיזכה להתברך בילדים. ואכן, לאחר שקנה עבור רבי נחמן כסאות כהוראתו, זכו סוף סוף רבנו ורעייתו להיפקד, ובהמשך נולדו להם שלושה בנים ובת. בעקבות זאת הצטרפה לדרכו של רבנו גם רעייתו.

בחלוף השנים נעשה רבנו לחסיד המקורב ביותר לרבי נחמן. גם לאחר שעקר את מקומו לאומן, רבנו ליווהו והמשיך בהתמדה להעלות על הכתב את כל תורותיו של רבו, שלימים נדפסו בשם 'ליקוטי מוהר"ן'. מספרים שרבי נחמן התבטא פעם: 'לולא רבי נתן, לא היה נשאר ממני עלה אחד'.

רבנו זכה לשמש את רבו בקודש במשך כעשר שנים, עד הסתלקותו ביום י"ח בתשרי ה'תקע"א (1810).

על כס ההנהגה של רבי נתן מברסלב

'ואחר כך באתי לביתי בלב נשבר ונדכה. כיתום באין אב, כתועה ואין לבקש', כך כתב רבנו לאחר פטירת רבו הקדוש. בתוך כמה שעות קיבל רבנו הודעה על דבר פטירת אחיו הצעיר, וכך אירע משמיים שהיה עליו לשבת 'שבעה' כהלכה, בדיוק בשבעת ימי אבלו של רבי נחמן.

אחרי לכתו של רבי נחמן לא ישב זר על כסאו, כהנחייתו. רבנו שב אל ביתו והחל לעסוק בסידור והגהת כתביו בהם סיכם את כל אשר שמע מרבי נחמן.

בתחילה חשב רבנו שזהו סופה של חסידות ברסלב, כפי שכתב: 'לא עלתה על דעתי לבקש לי מקום שאוכל לדבר שם מרבנו זכרונו לברכה…'. בפרט, שכעבור כשנה, בראש השנה ה'תקע"ב (1811), הגיעו לשהות לצד ציונו של רבי נחמן כ-60 חסידים בלבד, לעומת מאות שבאו אליו בשנה הקודמת.

רבנו חפץ אז להדפיס את ליקוטי כתביו הערוכים לספר, והיה עליו לצאת ולגייס למשימה כספים מידי חסידים ונדיבים. בד בבד, בנוסעו ברחבי אוקראינה, היה מלמד ומעביר מתורת רבו בקרב שארית חסידי ברסלב, ועוד שומעים שהתקבצו לשמוע את דבריו.

מיום ליום, התקרבו חסידים חדשים לרבנו ולדרכו של רבי נחמן, ורבנו תיקן בראש ובראשונה את נוהג העלייה לציון רבי נחמן בראש השנה. תוך כשנתיים היה צורך לחדש את בית מדרשו של רבי נחמן בברסלב, ואז רכש רבנו את ביתו שלו בברסלב והעביר לשם את משפחתו.

בשנת ה'תקפ"ו (1826) נפטרה רעייתו, מרת אסתר שיינדל, והוא התחתן שנית עם אשה בשם דיש'ל, ממנה נולדו לו שני בנים נוספים.

בשנת ה'תק"צ (1830), כבר היה צר בית המדרש מלהכיל את המוני החסידים בחסידות שקמה לתחייה, ורבנו החל בהקמת ה'קלויז' הגדול באומן. לצורך זה התמסר רבנו בכל כוחו, נדד בדרכים כדי לאסוף את הממון הנדרש, והתייגע בעצמו במלאכה.

לאחר שעבר רבנו לברסלב, תיקן גם את חג השבועות ואת ימי החנוכה למועדים בהם נאספו אצלו חסידי ברסלב.

רדיפות, מאסר וגירוש ר נתן מברסלב

כשחסה רבנו בצילו של רבי נחמן, עוד בטרם נעשה בעצמו למנהיג החסידים, אמר לו רבו פעם: 'ירדפו אותך, ירדפו אותך, ירדפו אותך… אבל ה' יתברך יגמור בעדך'.

לימים, בשנת ה'תקצ"ה (1835), אכן פרץ גל התנגדות קשה לחסידות ברסלב ולרבנו. תקופת מה כונו חסידי ברסלב 'כופרים', והרבי מסווארן אסר לאכול משחיטתם ולהתחתן איתם.

כאשר החמירו הרדיפות ומתנגדיו של רבנו אף חפצו להורגו, נאלץ רבנו לברוח מעיר לעיר, ולהסתתר מפני מתנגדיו. גם בימים קשים אלו התמיד רבנו בענוותנותו, ואף אסר על חסידיו להשיב ולתת את חלקם במחלוקת.

לבסוף עלה מבוקשם של המתנגדים בידם, ובעקבות תלונה שהעלילו עליו בפני השלטונות בעוון הנהגת כת משונה והתחזות לנביא, נאסר רבנו למשך עשרה ימים של סבל ועינויים.

גם באותם ימים, ישב רבנו בדד וכתב חידושי תורה, עד ששילמו חסידו כופר עצום לשוביו, והוא הוצא ממאסרו.

לאחר שחרורו, גורש רבנו מברסלב, והוא שב לנמירוב. השלטונות אסרו עליו לצאת מהעיר אלא רק לקראת ימי ראש השנה כשהוא נוסע לברסלב.

לאחר כשלוש שנים של רדיפות בהן סבלו הוא וחסידיו מהשפלות והצקות, נפטר הרבי מסווארן וההתנגדות שככה. אז פעלו החסידים להסיר את הצו, ורבנו חידש את מסעותיו בין הערים והעיירות, כשהוא רואה חובה לעצמו להפיץ תורה וחיזוק כמגן בפני רוחות ההשכלה, שהחלו לחדור לאוקראינה באותן שנים.

המשכילים ניסו גם הם להצר את צעדיו של רבנו, ואכן עלה בידם לאסור עליו להדפיס את ספריו ברוסיה. אך רבנו לא נואש, ובסיוע תלמידו רבי נחמן מטולצ'ין, המשיך להוציא ספרים לאור בלבוב-למברג שהייתה אז חלק מאוסטריה, שם לא חל הצו.

אל ארץ ישראל

כבר בצעירותו של רבנו שמע מפי קודשו של רבו שאמר: 'מי שרוצה להיות יהודי דהיינו לילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל וזה עיקר נצחון המלחמה!'. כששמע רבי נתן את הדיבורים הקדושים הללו, נמלא כיסופים לעלות אל ארץ הקודש.

כעבור שנים רבות, בשנת ה'תקפ"ב (1822), הגשים את חלומו. רבנו הפליג מאודסה שבאוקראינה, לאיסטנבול שבטורקיה, שהייתה אז נתונה במלחמה מול יוון. באיסטנבול הספיק להפיץ מעט מספרי רבו, בטרם המשיך בדרכו בהפלגה אל מצרים. ממצרים הגיע ללבנון, ומשם ברכיבה על חמור – אל ארץ חמדה.

רבנו שהה בארץ ישראל מספר שבועות, בהן נסע ממקום למקום, ונפגש עם רבנים ואדמו"רים בצפת, בטבריה ובחיפה. תלאות רבות עברו על רבנו במסע חתחתים זה, אך שמח על שזכה לדרוך על אדמת ארץ הקודש בחייו.

ספריו של ר נתן מברסלב

עשרות שנים עסק רבנו בכתיבה והוצאת ספריו לאור. בתחילה, בעת שהותו לצד רבו רבי נחמן, היה טורח ומעלה את שיעוריו ותורותיו על הכתב בדייקנות, כאשר רבי נחמן מעודדו, ואף מורה לו להוסיף ולכתוב גם את חידושיו, ולא רק את אשר הוא מקבל ממנו.

בשנים מאוחרות יותר, ערך רבנו את הכתבים והכינם לדפוס, עד שבשנת ה'תקע"ט (1819) פתח בית דפוס משלו, ובו הדפיס ספרים רבים מתורתו ומתורת רבו, וכן את ה'תיקון הכללי'. בתקופות בהן העלילו עליו מתנגדיו שעסקיו אינם חוקיים, היה רבנו רושם על ספריו שנדפסו במקומות אחרים, כמו אוסטרוה או מוהליב. ברבות השנים נודעה לספריו תפוצה רבה. הם נדפסו במהדורות רבות, והפכו לספרי היסוד בחסידות ברסלב, ובעולם היהודי כולו.

רבנו ערך מתוך שיעוריו הרבים, ומרעיונותיו של רבי נחמן, את הספרים:

'ליקוטי מוהר"ן', 'קיצור ליקוטי מוהר"ן', 'שיחות הר"ן', 'ליקוטי עצות', 'ליקוטי תפילות'.

על קורות חייו של רבי נחמן הוא כתב את 'חיי מוהר"ן' ו'שבחי מוהר"ן'.

עוד מדברי רבו סידר בספרים נוספים כמו:

'שמות צדיקים', בו מלוקטים צדיקים שהזכיר רבי נחמן בשיחותיו, 'ליקוטי הלכות', שהוא סדרה עצומה, ובה פירוש לדיני שולחן ערוך על פי רבי נחמן, 'סיפורי מעשיות' על פי המשלים והאגדות שסיפר רבי נחמן, 'ספר המידות' שכתב רבי נחמן ורבנו הדפיס.

בנוסף, הוסיף רבנו והדפיס את תורתו שלו בספרים:

'ימי נתן' המתאר את קורות חייו (שלימים הוחלף שמו על ידי החסידים ל'ימי מוהרנ"ת'),

ו'עלים לתרופה' המאגד את מאות האיגרות ששלח לבנו, ובהן דברי חינוך ומוסר.

על פי המסורת בחסידות ברסלב, גם הספרים 'קנאת ה' צבאו-ת' ו'מכניע זדים', בהם דברי מענה והשמצות לשיטת ההשכלה, המיוחסים לתלמידו רבי נחמן מטשערין – למעשה, תחילת כתיבתם בידי רבנו, ותלמידו סיים את מלאכתו והדפיסם.

פטירתו של הרב נתן מברסלב

בשנת ה'תקצ"ט (1839), שב מארץ הקודש אל ברסלב.

לקראת ראש השנה ה'תר"ה (1844), הגיע כדרכו לאומן עם יתר החסידים. באותה שנה, לא מסר רבנו את תורתו כהרגלו, ואילו את הריקוד רקד בהתלהבות יתרה. רבי נפתלי, ידיד נפשו, אמר לימים – 'כבר הבחנתי שהוא רוקד ריקוד של פרידה…'.

שלא כדרכו, נשאר רבנו גם ליום הכיפורים באומן. מסופר שמקורביו, שהבחינו כי רבנו נערך לפרידתו מהעולם, שאלוהו מי יהיה ממשיך דרכו. נענה רבנו ואמר: 'זה שנשא עבורי את דליי המים – הוא ינהיג את העדה'. כלומר, רבי נחמן מטולצ'ין, שנטל על שכמו את טרחת הדפסת הספרים, כאשר רבנו כבר לא יכול היה לעסוק במלאכה. בהזדמנות אחרת אמר: 'אני מכין הכול, עם העט, ואחר כך יוכל רבי נחמן מטולצ'ין להנהיג'.

בשבועות שנותרו עד פטירתו, העביר רבנו לתלמידיו וחסידיו הנחיות רבות ששימשו כעין צוואה. הוא אמר שאין צורך לעלות לקברו, כיוון שהוא תמיד יהיה אצל רבי נחמן באומן. למרות זאת, מיותר לציין שאף על ציונו משתטחים רבים בתפילה.

ב'אגרת ההסתלקות' מופיעה תיאור מרטיט אודת ימיו האחרונים של רבנו. מסופר שם שבשבת הקודמת להסתלקותו, שבת פרשת מקץ, דיבר על עבודת כהן גדול ביום הכיפורים, ובמוצאי אותה שבת ערך את ההבדלה בבכייה גדולה. בלילה לאחר מכן הוא נחלש מאד, וכך מיום ליום בשבוע האחרון לחייו הלך ונחלש עוד ועוד.

ביום שני הזהיר את תלמידיו לנסוע לאומן כל ראש השנה, ביום רביעי הורה לפני כמה מתלמידיו שעליהם מוטל התפקיד להמשיך בהדפסת הספרים. בליל שישי דיבר על הצרות שאירעו ביום צום עשרה בטבת, ואחר כך הורה לתלמידיו שסביבו ללכת לטבול במקווה. מששבו, לא דיבר עימם עוד אלא אמר 'יברכך', ובירך ברכת 'המפיל'. כך שכב בחולשה, עד שבערב שבת, עשרה בטבת ה'תר"ה (1844), בשעת הדלקת נרות שבת, יצאה נשמתו הטהורה.

חסידים מספרים שמכיוון שרבנו נפטר לאחר הדלקת נרות, לא שמעו חסידיו באומן את הבשורה, עד שידידו רבי נפתלי חלם שהוא רואה את רבנו רץ, ושואל אותו לאן הוא רץ. משהשיב רבנו בחלום 'אני רץ היישר לרבנו', הבין רבי נפתלי שרבנו נלקח לישיבה של מעלה לצד רבי נחמן, והודיע על כך לחסידים שהיו עימו.

במוצאי שבת פרשת ויגש, נערכה הלווייתו של רבנו, בעיר ברסלב, כשאל המוני חסידיו מצטרפים אף מתנגדיו הגדולים, אשר באו ללוותו בדרכו האחרונה, ולחלוק לו את הכבוד הראוי לו.

אחד מתלמידיו, רבי לייב ראובנוס, שמע פעם מרבנו שאמר: 'כשיעבירו נפטר דרך קברי, יהיה זה טובה לנפטר'. ועל כן, פעל שחלקת קברו של רבנו תהא סמוכה לכניסה לבית החיים, כך שכל נפטר יעבור דרכו.

מורשתו בידו

אבינו מורנו, רבי יורם מיכאל אברג'ל זיע"א, הרבה להשפיע בדבריו מכל גדולי החסידות. בדבריו הזכיר פעמים רבות מתורותיהם של רבי נחמן ושל רבי נתן מברסלב, והנה דברים נפלאים שאמר באחד משיעוריו, אודות הכוח הנורא בתפילות שחיבר רבי נתן, מיסודות דבריו של רבי נחמן:

'ולמעלה מכל, הפליא ר' נתן לעשות בחיבורו 'ליקוטי תפילות' המכיל אלפי תפילות נוראות ונשגבות על כל ענין שעשוי להיות נצרך למי מישראל עד סוף כל הדורות. ומעת שהתפרסם בעולם הספר הקדוש 'ליקוטי תפילות' שוב לא יכול לטעון שום אדם בעולם שהוא לא יודע כיצד להתפלל להקב"ה, שהרי יכול הוא לפתוח את הליקוטי תפילות ולמצוא שם תפילות על כל ענין שבעולם.

שום אדם לא יכול לטעון מדוע חסר לו דבר מה, או מדוע קשה לו בעניין מסוים, כיון שאם הוא היה מתפלל דבר יום ביומו מתוך הספר 'ליקוטי תפילות' בוודאי היה מוצא את כל מבוקשו, והיה נענה בכל תפילותיו. יש לדעת נאמנה שעתיד כל אחד להיתבע בשמים על כך שלא הרבה להתפלל מתוך הספר ליקוטי תפילות.

בתפילות שחיבר רבי נתן יש כוח מיוחד להוציא מהאדם את כל הקליפות הרבות שצבר במשך חייו ולסלק את כל הפגמים, אפילו אלו שחדרו עד עמקי הורידים שלו, ולהכניס בו קדושה וטהרה ויראת שמים אמיתית ומידות טובות. רבי נתן ממש מסר את נפשו על התפילות הקדושות הללו והוזיל אין סוף דמעות על כל מילה ומילה שכתב שם. לכן צריך לקרוא את התפילות הללו במתינות ובכוונה גדולה, ועל ידי זה הן יפעלו לטובה'.