WhatsApp
הרשש

י' בשבט: רבי שלום (מזרחי) שרעבי – הרש"ש הקדוש

רבי שלום מזרחי שרעבי (סביבות ה'ת"פ-ה'תקל"ז,1720-1777) היה מחשובי  המקובלים בדורות האחרונים. עלה לארץ ישראל מתימן, שימש ראש ישיבת המקובלים 'בית א-ל' בירושלים, וחיבר ספרי קבלה רבים.

 

ילדותו

רבנו נולד בצנעא שבתימן, לאביו רבי יצחק מזרחי (המכונה שרעבי), בסביבות שנת ה'ת"פ (1720). ככל הנראה מקור המשפחה ממחוז שרעב ומכאן שמה.

בילדותו למד רבנו מקרא, משנה וגמרא אצל ה'מארי', ככל הילדים בני גילו. אולם נפשו הטהורה לא ידעה שבעה, והיה משכים ומעריב לבית המדרש שבשכנות לביתם, רוכן על הספרים במשך שעות על גבי שעות, ומרווה את צימאונו בים התורה.

יניק וחכים היה רבנו, ומשחר נעוריו נשמתו נמשכה גם ללימוד תורת הסוד. לרוב התמדתו ושקידתו כבר בגיל צעיר ביותר היה מלא וגדוש בכל חלקי התורה, הנגלה והנסתר.

 

עמידתו בנסיון

רבנו התייתם מאביו עוד בהיותו נער צעיר, ומטה לחמה של המשפחה נשבר. למרבה צערו וצער אמו הצדקנית, נאלץ רבנו, שהיה גדול הבנים, לעזוב את בית המדרש, ולעסוק במכירת מוצרי דסקית ומיני בשמים, כדי לסייע בכלכלת הבית.

גם כשהיה רבנו מסובב בעיירות ובכפרים כדי למכור את מרכולתו, שפתיו היו רוחשות תמיד פסוקים ודברי תורה, אשר היו אצורים בזיכרונו. 

באחת הפעמים שעבר עם מרכולתו באחד הכפרים, ראתה אותו ישמעאלית מרשעת אחת, וקראה לו שיעלה אליה הבית, כביכול רוצה היא לבחון את מרכולתו ולקנות ממנו דבר מה.

מרשעת זו חמדה את מראהו של רבנו, שהיה נער תמיר, בעל מראה אצילי ויפה תואר, ומיד כשנכנס רבנו אליה הביתה, נעלה את הדלת ודרשה ממנו לעבור עבירה עמה. היא איימה עליו שאם לא יעשה כדבריה תכנו נפש.

רבנו ראה כי אין מנוס ודרך אחרת להימלט ממנה, מיהר אל אשנב קטן שהיה בבית הכסא, וקפץ דרכו מגובה רב אל הרחוב, תוך שמסכן את חייו. נס נעשה לרבנו שאבריו לא ניזוקו, והוא ברח כל עוד נפשו בו אל ביתו.

 

מסעו לארץ ישראל

רבנו ידע כי אותה מרשעת שפלה עלולה לנקום בו על מעשהו, והחליט כי הגיע לצאת את עיר הולדתו, ולעלות לארץ ישראל הקדושה. אמו נפרדה ממנו בלב כבד ביודעה את הסכנה המרחפת על ראש בנה, ורבנו החל את מסע נדודיו הארוך אל עבר ארץ ישראל. 

תלאות רבות פקדו את רבנו עד אשר זכה לדרוך על אדמת ארץ ישראל. מצנעא יצא רגלית לעבר העיר עדן, ומשם באונייה לחוף בומביי שבהודו, ואז לנמל בצרה שבעיראק. מנמל בצרה יצא בשיירה לבגדאד, ומשם לעיר דמשק בירת סוריה, שם שהה רבנו מספר חודשים, ואז המשיך בשיירה לארץ ישראל.

בכל מקום אליו הגיע רבנו, היה תר אחר קהלה יהודית במקום, והשכיר את עצמו כפועל לעבודות מזדמנות, כדי לאסוף מעט כסף עבור המשך מסעו. 

 

השמש הנסתר

בהגיעו לירושלים, מיהר רבינו לישיבת המקובלים בית אל, שאת שמעה שמע רבנו עוד בהיותו בצנעא. רצונו של רבנו היה להסתיר את עצמו וידיעותיו בתורה. על כן פנה לראש הישיבה ומייסדה הלא הוא הגאון המקובל רבי גדליה חיון, וביקש לעבוד כשמש בישיבה.

רבי גדליה נתמלא רחמים על הנער הצעיר שהוצרך לעשת דרך כה ארוכה בגפו, וקבלו לאלתר ל'שמש' בישיבה. התפקיד היה לשביעות רצונו של רבנו, כי בכך גם יכול היה להסתיר את גדלותו ולהשתכר מיגיע כפיו, ומאידך לשהות בסביבה קדושה במחיצת גאונים וצדיקים חכמי הישיבה.

רבנו היה מעיר את החכמים לקראת חצות לילה, מסיק את התנור, ומגיש לפניהם כוסות חמין בעת לימודם. בזמן הפנוי, היה רבנו מתיישב בפינת בית המדרש, ועושה עצמו כמתנמנם או כקורא פרקי תהלים, אך מוחו וליבו היה מרוכז לשמוע את שיעורו העמוק של רבי גדליה בסתרי תורה וכתבי האר"י.

חכמי הישיבה לא העלו על דעתם שהשמש הצעיר המתנמנם בירכתי בית המדרש, אינו אלא חכם גדול בנגלה ובנסתר שמאזין ללימודם, ואף עולה עליהם בהבנתו וידענותו.

פעמים רבות כשהיו החכמים מתקשים בלימודם, רבנו שהיה מאזין מהצד ידע ליישב להם את קושייתם, חפץ מאוד להניח את דעתם, אך נאלץ לעצור ברוחו כדי שלא תתגלה ידענותו.

 

תעלומת הפתקים

פעם אחת נתקשו החכמים ובראשם רבי גדליה, בקושיה חמורה שהטרידה את מנוחתם במשך זמן רב. רבנו התקשה לראות בצערו של ראש הישיבה רבי גדליה והחכמים, ובשעה שאין איש רואהו כתב את הביאור הנכון על פיסת נייר, ותחבה בספרו של רבי גדליה.

כשגילה רבי גדליה את הפתק ואת תוכנו, אורו עיניו מההסבר הבהיר, שלאחריו אין כל מקום לקושיא. רבי גדליה גזר על תלמידיו לגלות מי בעל הפתק. אך התעלומה גברה בשעה שאף אחד מן החכמים לא הודה במעשה.

ברבות הימים הדבר נשנה וחזר על עצמו מספר פעמים, כל אימת שהיו החכמים מתקשים בהבנת הסוגיא, היו מוצאים למחרת פתק ועליו היישוב והביאור הנכון בסוגיא, ויהי לפלא. רצונו של רבנו היה להישאר בפינתו ללא שאיש ידע מגדלותו, אך בשמיים הוחלט אחרת.

ביום מן הימים בשעת לילה מאוחרת, בתו הצדקנית של רבי גדליה הציצה מחלון ביתם לתוך בית המדרש, והנה היא רואה את ה'שמש' כותב מספר תיבות על פתק ותוחבו בין הדפים בספרו של אביה.

היא השיחה לפי תומה את מה שראו עיניה לאביה הגדול, שהבין מיד את העניין, וגזר על רבינו לגלות בפניו את מנין לו ידיעה כזו בהירה בחכמת הסוד.

רבנו 'הודה' שהוא זה שהטמין את התשובות בספרו, ורבי גדליה הורה לו כי הגיע העת להפיץ וללמד את חכמתו לאחרים. מאותו היום והלאה הושיבו רבי גדליה לצדו, להיות לו לעזר בהנהגת הישיבה ולימוד החכמים.

 

ראש המקובלים

לאחר פטירת רבי גדליה, נתמנה רבנו למלאת את מקומו בתפקיד ראש ישיבת המקובלים 'בית אל', וכפי שהורה רבי גדליה בצוואתו. חכמי הישיבה שכבר זכו לראות מקצת גדלותו של רבנו, ענדו אותו עטרה לראשם, על אף גילו הצעיר.

לאחר תקופה רבנו נשא את בתו הצדקנית של רבי גדליה לאשה, במעמד כל גדולי ירושלים וחכמיה, ושמו של רבנו נתפרסם בארץ ובגולה. 

רבנו עמד בראשות הישיבה שהפכה למוקד ולסמל ואבן שואבת, לכל מי שנמצא ראוי ליכנס וללמוד תורת הנגלה ובעיקר תורת הנסתר בעמקות ובקדושה, ובישיבה למדו חכמים מכל העדות והחוגים, מבני ספרד ומבני אשכנז.

רבנו עמד בפרץ וקינא לחכמת הסוד והקבלה, שלא יכנסו בה פירושים זרים ושיטות חדשות שאינם מדוייקות. רבנו העיד על עצמו, כי שיטתו בלימוד תורת האר"י הקדוש היא ללמוד אך ורק מכתביו, או מכתבי תלמידו מורנו רבי חיים ויטאל.  רבנו עמד על כך גם אצל תלמידיו שיזהרו ללמוד אך ורק מתוך תורת רבנו האר"י ותלמידו מהרח"ו בלא לעיין בשום ספר אחר העלול לשבש את הכוונה מעומק המושג.

דעתו של רבנו מכריעה כמעט בכל מחלוקת בין חכמי הקבלה, ורבנו נחשב כגדול מעתיקי השמועה בתורת הסוד לאחר רבנו האר"י ותלמידו מהרח"ו. כבר העידו חכמי הקבלה בדורו של רבנו ובדורות שלאחריו, כי לרבנו היה ניצוץ מנשמת של האר"י הקדוש. הגאון רבנו יוסף חיים בעל הבן איש חי כותב על רבנו בזו הלשון: 'ומי לנו גדול מרבינו המקובל האמיתי רבנו שלום שרעבי זצ"ל שיגע בעשר אצבעותיו בחכמה זו, והפליא עצה הגדיל תושיה, והיה בקי בספרי רבינו האר"י ז"ל כמו ספר תנ"ך'.

 

עליות נשמה

מחזה נפוץ היה אצל תלמידיו של רבנו לראותו באמצע שיעורו 'מתנמנם' לזמן ארוך. היתה זו 'עלית נשמה', שבסיומה היה רבנו ניעור ושופע חידושים עמוקים ונשגבים ממתיבתא דרקיעא.

רבנו ייסד את המושג הנקרא 'כתב התקשרות' עליו חתומים שנים עשר מבני החבורה הקדושה ובראשם רבנו, ונקראה בשם 'אהבת שלום'. בכתב זה מתחייבים בני החבורה על תקנות מיוחדות כדי לקשר ביניהם הן בגוף והן בנפש בעולם הזה וגם בעולם הבא, כגון שיאהבו זה את זה, ויוכיחו זה את זה. 

בכתב ההתקשרות של רבנו חתומים מרן החיד"א, מהרי"ט אלגאזי, ורבי חיים דילרוזה, ועוד מתלמידי רבנו ובאי בית המדרש.

 

מתלמידיו

רבי חיים דילרוזה – מחבר ספר 'תורת חכם' הכולל הקדמות וביאורים עמוקים ונפלאים בתורת רבנו האר"י.

רבי יום טוב (המהרי"ט) אלגאזי – מגדולי האחרונים מחבר ספר גט מקושר ושו"ת שמחת יום טוב. רבנו באחרית ימיו שלחו לארצות אירופה לאסוף כסף עבור הישיבה, ובעודו בגולה נסתלק רבנו לבית עולמו. לאחר פטירת רבנו נתמנה רבנו המהרי"ט לראשות הישיבה. 

 

מחיבוריו

סידור הרש"ש חיבורו המפורסם ביותר, אותו חיבר בכתב ידו, ובו כוונות התפילה על פי קבלה. 

נהר שלום – כולל שלשה חלקים:

אמת ושלום – הגהות על ספר עץ חיים למהרח"ו.

רחובות הנהר – ביאור עמוק ונרחב על הקדמות האריז"ל. וכלשון החיד"א (שם הגדולים): 'לברר ולפרש ההקדמות היטב עומקן ורומן נימוקן וטעמן'.

נהר שלום – כוונות ויחודים על סדר התפלות והמצוות, ושאלות ותשובות בתורת הסוד. חלק חשוב בספר זה, הוא תשובות רבנו למכתבם של חכמי הקבלה מתוניס, בראשם רבי יוסף הכהן אברי"ש, ובו 77 שאלות שהפנו אליו בעניני כוונות וסודות התורה.

 

מצאצאיו

רבי חזקיה יצחק – בנו יחידו של רבנו, שהיה מהיחידים אשר הבינו תורת אביו לעומקה ולאשורה. לאחר פטירת רבנו דאג לפריחתה ושיגשוגה של הישיבה, וטרח רבות למען רווחתם של חכמיה ותלמידיה. ברוב ענוותנותו ושפלותו סירב לשבת על כסא אביו ולהתמנות לראש הישיבה, והעביר את התפקיד הרם לידידו המהרי"ט אלגאזי תלמידו המובהק של רבנו.

רבי רפאל אברהם שלום – נכדו של רבנו ובנו של רבי חזקיה יצחק. צדיק ומקובל גדול, מחבר ספר דברי שלום חידושים על התנ"ך וביאורים בתורת הסוד.

 

פטירתו

בליל הסדר ה'תקל"ו (1776), לקראת סיום עריכת הסדר הקדוש עם כל הכוונות והייחודים כיאה לרבנו, הודיע לתלמידיו הסובבים אותו, כי השנה הוא ליל הסדר האחרון שלו בחייו בעולם הזה.

במשך כל שנתו האחרונה רבנו הוסיף קדושה על קדושתו, התמדה על התמדתו, ופרישות על פרישותו. תלמידיו שעקבו אחר מעשיו ראו בחוש איך שניכר על רבנו, כי הוא מתכונן ביתר שאת לרגע בו יעזוב את ארץ החיים, ונשמתו תעבור להתעדן בצחצחות תחת כסא הכבוד.  

טרם פטירתו ציווה רבנו לבנו רבי חזקיה יצחק להשגיח על הישיבה, ולהמשיך להפיץ את הרעיון של 'שטר ההתקשרות' שיזם, ובירכו שה' יהיה עמו ויצליח דרכו.

גם ציווה לו על סדר הטהרה והקבורה, וביקשו שיקיים בגופו קודם שיקברוהו ארבעה מיתות בית דין. וכאשר יורידוהו לקבר, ישמטו את גופו מגובה ארבעה טפחים, כדי שיתבזה והיה לו לכפרת עוונות. 

בליל שבת קודש, י' בשבט ה'תקל"ז (1777), עלתה נשמתו הקדושה של רבנו בסערה השמימה.

הלוייה נערכה במוצאי שבת, לאחר שתלמידיו הקרובים עשו את סדר הטהרה כמו שצוה רבנו. אמנם איש לא העז לקיים את ציווי רבנו, לקיים בגופו הקדוש ארבע מיתות בית דין.

והנה בחצי הדרך למקום המיועד לקבורה בהר הזיתים, הגיחו לפתע קבוצת שודדים בריונים שהטילו את אימתם על המלוים, ושמטו את המטה בכח על הקרקע. לאחר רגעים ספורים, שבו המלוים והנה אין זכר לשודדים, אז נוכחו לדעת כי מן השמים דאגו לקיים רצון רבנו במלואו.

רבנו נטמן בהר הזיתים. זכותו תגן עלינו אמן.

רבי יצחק כדורי
הילולות צדיקים

כ"ט בטבת: רבי יצחק כדורי

רבי יצחק כדורי (ה'תרנ"ט-ה'תשס"ו, 1898-2006) היה מחכמי בגדאד, ראש ישיבת 'נחלת יצחק' ומגדולי המקובלים בדור האחרון. בשנותיו האחרונות נחשב ל'זקן

קרא עוד »
מוצרים מבית המדרש המאיר לארץ:
ספר מנגן הרב יורם
מבצע!
ספר מנגן – הרב יורם אברג'ל
הגדה של פסח - כריכה רכה
מבצע!
הגדה של פסח – כריכה רכה
מגילת אסתר עם ביאורי הרב יורם
מבצע!
מגילת אסתר עם ביאורי הרב יורם
זמירון - נועם השבת
מבצע!
זמירון – נועם השבת
הגדה של פסח - לבן
מבצע!
הגדה של פסח – לבן

הצטרפו לקבוצות הוואטסאפ